סקר כוח אדם

סקר סטטיסטי

סקרי כוח אדם הם סקרים שמטרתם לאסוף נתונים אודות שוק העבודה. סקרי כוח אדם משמשים לחישוב שיעור התעסוקה המוגדר בארגון העבודה הבינלאומי (ILO) אשר מפגיש[דרושה הבהרה] בין ממשלות, מעסיקים ועובדים מ־187 מדינות.[1] על פי ארגון העבודה הבינלאומי, סטטיסטיקה של עבודה ממלאת תפקיד חיוני בפיתוח והערכת התקדמות המדינות בנושא תעסוקה ומהווה כלי חשוב לניתוח המידע והבנת הבעיות בתחום.[2]

שימושעריכה

סקרי כוח אדם מספקים נתונים על מדדים חיוניים של שוק העבודה. מגוון רחב של מדינות נעזרות בנתוני הסקר כמקור עיקרי לניטור וקבלת החלטות בנושאי תעסוקה; נתוני הסקר משמשים לקביעת מדיניות כספית, פיסקאלית ותעסוקתית וכן לקביעת מדיניות בנושאי הפחתת עוני, השכלה והכשרה.[3] מטרתו העיקרית של סקר כוח אדם היא לסווג את אוכלוסיית גיל העבודה (15 ומעלה) לשלוש קבוצות: מועסקים, מובטלים (שניהם יחד מכונים 'כוח העבודה') ואנשים שאינם שייכים לכוח העבודה. הסקר מאפשר מעקב אחר התפתחות בכוח העבודה, גודלו ותכונותיו, מדידת היקף האבטלה במשק ועוד.

סקרי כוח אדם באירופהעריכה

כל המדינות החברות באיחוד האירופי נדרשות לערוך סקר כוח אדם מדי שנה.[4]

סקר כוח האדם של האיחוד האירופי (EU-LFS) הוא סקר המדגם הגדול ביותר במשקי הבית האירופיים. ה-Eurostat, (European Statistical Office – מנהלת הסטטיסטיקה האירופית) אשר מספק את המידע הסטטיסטי לאיחוד האירופי ואחראי על קידום התיאום הסטטיסטי בין מדינות, מפרסם את תוצאות הסקר עבור 35 המדינות המשתתפות בו: עשרים ושבע המדינות החברות האיחוד האירופי, הממלכה המאוחדת, שלוש מדינות EFTA (איסלנד, נורווגיה ושווייץ), וארבע מדינות מועמדות לאיחוד האירופי (מונטנגרו, צפון מקדוניה, סרביה וטורקיה). איסוף הנתונים המתפרסם על ידי ה-Eurostat מתייחס לשנים 1983 ואילך. סקר כוח אדם נערך באירופה לראשונה בשנות החמישים של המאה העשרים, בשש מדינות. עם השנים, גדל מספר המדינות העורכות את הסקר ונוצר תיאום בהגדרות הסקרים בין המדינות, בעיקר באמצעות חקיקה אירופאית. בשנים 1982 ו-1987 כונסו ועידות בינלאומיות של סטטיסטיקאים לנושא עבודה; ועידות אלה קבעו את אבני הדרך ליצירת יכולת השוואה גבוהה בין מדינות.

היסטורית, סקרי כוח אדם רבים באירופה נערכו רק פעם בשנה, באביב, שנחשבת עונה "רגילה" ומייצגת שאינה מושפעת משינויים עונתיים. שיטה זו לא אפשרה מעקב אחר מגמות לטווח הקצר של שוק העבודה ולכן הוחלט על מעבר לסקר שנתי המכסה את כל שבועות השנה. בין השנים 1998 ועד 2004 מדינות האיחוד האירופי עברו לביצוע סקר כוח אדם באופן רציף בהתאם להחלטה של הלשכה הסטטיסטית של האיחוד האירופי (אנ').[5] 

בישראלעריכה

סקר כוח אדם הוא בין הסקרים המרכזיים שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) החל משנת 1954, ובאופן שוטף משנת 1960 ועד היום. נתוני סקר כוח אדם כוללים את שיעור התעסוקה במשק (המכונה גם "שיעור האבטלה") אשר מפורסם מדי חודש. בנוסף, כוללים נתוני הסקר את תכונות כוח העבודה בחלוקה לפי גיל, מין, אזורי מגורים, ענפים כלכליים, משלחי יד ועוד. נתוני הסקר מיועדים לתכנון, למינהל ולמחקר של נושאים חברתיים וכלכליים המשמשים את מקבלי ההחלטות וגופים מדיניים, כלכליים וציבוריים (הכנסת, משרד האוצר, בנק ישראל, המוסד לביטוח לאומי ואחרים).

הסקר מבוסס על האוכלוסייה הקבועה של מדינת ישראל בגילאי 15 ומעלה, ונערך על מדגם של כ־12,000 דירות מדי חודש. באוכלוסיית הסקר נכללים: תושבים קבועים השוהים בישראל, תושבים קבועים השוהים מחוץ לישראל שנה או פחות ברציפות, עולים חדשים ועולים בכוח, מרגע בואם לישראל, תיירים, מתנדבים ותושבים ארעיים השוהים בישראל יותר משנה ברציפות.[6]

מטרות הסקרעריכה

  1. לעקוב באופן שוטף אחרי ההתפתחויות בכוח העבודה בישראל, בגודלו ובתכונותיו;
  2. למדוד את היקף התעסוקה במגוון ענפי הכלכלה ומשלחי היד;
  3. לאמוד את היקף האבטלה;
  4. לאסוף נתונים על מועסקים, על מחפשי עבודה ועל מי שאינם משתתפים בכוח העבודה;
  5. לאסוף נתונים על משקי הבית בישראל.

הגדרות הסקרעריכה

  • מועסקים: בני 15 ומעלה אשר עבדו שעה אחת לפחות בשבוע, בישראל או מחוצה לה, תמורת שכר או רווח כלשהו. בקבוצת המועסקים נכללים גם אנשים המשרתים בצבא (חובה או קבע) ואנשים שנעדרו זמנית מעבודתם בשבוע הקובע.
  • בלתי מועסקים: בני 15 ומעלה שלא עבדו בשבוע הקובע, אך חיפשו עבודה באופן אקטיבי במהלך החודש שקדם לראיון ויכלו להתחיל לעבוד לו הוצעה להם עבודה.
  • האוכלוסייה השייכת לכוח העבודה: בני 15 ומעלה 'מועסקים' או 'בלתי מועסקים'.
  • האוכלוסייה שאינה שייכת לכוח העבודה: בני 15 ומעלה שאינם 'מועסקים' או 'בלתי מועסקים'.[7]

מתודולוגיהעריכה

שיטות הדגימה, האמידה והחקירה של סקר כוח אדם השתנו במהלך השנים. בשנת 2012 הוכנסו בסקר כוח אדם בישראל שינויים לאור ההרחבה של הגדרת כוח העבודה לכלל כוח העבודה במקום כוח העבודה האזרחי בלבד, ומתכונת הסקר שונתה מסקר רבעוני לסקר חודשי. מאז שנת 2012, מרואיינים בסקר בכל חודש כ־20,500 בני 15 ומעלה.[6] הדירות המשתתפות בסקר נדגמות בשני שלבים: בשלב הראשון דוגמים יישובים יחסית לגודלם כך שהסתברות היישוב להידגם היא יחסית לגודלו; בשלב השני של הדגימה דוגמים דירות למגורים מתוך יישובי המדגם.[6] כדי לצמצם את טעויות הדגימה, שולבה בסקר כוח אדם שיטת אמידה חדשה המכונה "אמידה משולבת", המכיילת את נתוני הפרטים ומשקי הבית המשתתפים בחודש מסוים לסך כל האוכלוסייה הידוע לפי חתכים של אזור גאוגרפי, מין וקבוצת גיל ובנוסף לתכונות כוח עבודה מהחודש הקודם.[6]

כל דירה הנכללת במדגם מרואיינת שמונה פעמים לפי הדגם המוכר בסימון 4-8-4: ארבעה ראיונות בחודש הכניסה לסקר ובשלושת החודשים שאחריו, הפסקה של שמונה חודשים, ולאחר מכן ארבעה ראיונות רצופים נוספים בחודשים הבאים. הרציונל של שיטה זו הוא למדוד שינויים בתעסוקה של אנשים לאורך זמן והראיונות החוזרים מאפשרים מיפוי שינוים במקומות עבודה, כמות שעות עבודה, אופי העבודה של אנשים לאורך טווח של שנה וארבעה חודשים. במסגרת הריאיון נאספים פרטים על בני משק הבית אשר מתגוררים בדירה, ופרטי השכלה ועבודה על בני 15 ומעלה. לפי הגדרות ארגון העבודה בינלאומי נמדדת התעסוקה של כל אדם מגיל 15 ומעלה ולכן נתוני תעסוקה נאספים על האנשים בגילאים אלה, בפועל מפורסמים נתונים על בני 15 ומעלה לצד נתונים על בני גיל 21–64 או נתונים על בני 25–64 שמהווים את כוח העבודה העיקרי במדינות המפותחות.

הנתונים נאספים בשתי שיטות עיקריות: ראיונות פנים אל פנים וראיונות טלפוניים. על פי רוב, בשלב הראשון נערך ריאיון פנים אל פנים, ובשבעת השלבים שאחריו נערך ריאיון טלפוני.[6] החל מחודש מרץ 2020 עקב משבר נגיף הקורונה הוחלפו הראיונות פנים-אל-פנים בבתי התושבים בראיונות טלפוניים. כמו כן, לפי הגדרות הסקר, רוב העובדים שהוצאו לחופשה ללא תשלום החל מחודש מרץ 2020 נחשבים כ"מועסקים אשר נעדרים זמנית מעבודתם".

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא סקר כוח אדם בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה