סתמא דגמרא

סתמא דגמראעברית: סתם תלמוד או הסתם של התלמוד) הוא מושג בתלמוד המתאר טקסט שמשמש להבאת פירוש, תירוץ, קושיה, הערה לדברי חכם או פסיקה במהלך הלימוד, ללא הזכרת שם אומרו.

בתלמודעריכה

קטעים נרחבים מהתלמוד נזכרים ללא שם אומרם. כך למשל, הסוגיה הראשונה במסכת קידושין[1] מובאת כולה ללא הזכרת שמו של חכם אחד. במרבית המקרים סוגיות הגמרא הן בליל של אמירות ודעות תנאיות ואמוראיות, מוקדמות ומאוחרות, ודיון בקישורים ובסתירות ביניהן. בתוך מבנה זה, לעיתים קרובות הקישורים מובאים ללא שם אומרם, אלא בשם התלמוד עצמו - סתם תלמוד.

במחקרעריכה

  ערכים מורחבים – שיטת הרבדים, סתמאים

חוקרים כמו דוד הלבני ופנחס היימן טענו כי כחלק מהצורה האקלקטית בה נבנה התלמוד, כאשר מאמרי התנאים קודמים למאמרי הדור הראשון של האמוראים וכן הלאה, כך את ה"סתמא דגמרא" כתבו חכמים מאוחרים יותר, הנקראים בפיהם סתמאים. כתוצאה מהיותם כאלה, ישנם הטוענים כי אין לפסוק הלכה מסתם תלמוד [דרוש מקור]. טענה זו הביאה למחלוקות רחבות היקף בקרב לומדי גמרא.[2]

לעומתם ישנן שיטות אחרות במחקר, הטוענות שקטעים אלו נתחברו על ידי סבוראים או על ידי חותמי התלמוד רב אשי ורבינא, וישנן שיטות המייחסות את סתמא דגמרא אף למקורות אמוראיים מוקדמים יותר[3].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ב', עמוד א'
  2. ^ הרב צבי קוסטינר, שאל את הרב - שיטת רבדים 2, באתר כיפה, כ"ד באדר ב' תשע"ג, 28 במרץ 2003
  3. ^ בספר דורות הראשונים ח"ב, ימי האמוראים, פרק סח סידור התלמוד וחתימתו, כותב שחלק מדברי הסתמא דגמרא הם מדורות שקדמו לרב אשי, ומביא דוגמאות של דברי אמוראים שמתייחסים לדברי הסתמא דגמרא.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.