פתיחת התפריט הראשי

סתמא דגמראעברית: סתם תלמוד או הסתם של התלמוד) הוא מושג בתלמוד המתאר טקסט שמשמש להבאת פירוש, תירוץ, קושיה, הערה לדברי חכם או פסיקה במהלך הלימוד, ללא הזכרת שם אומרו.

בתלמודעריכה

קטעים נרחבים מהתלמוד נזכרים ללא שם אומרם. כך למשל, הסוגיה הראשונה במסכת קידושין[1] מובאת כולה ללא הזכרת שמו של חכם אחד. במרבית המקרים סוגיות הגמרא הן בליל של אמירות ודעות תנאיות ואמוראיות, מוקדמות ומאוחרות, ודיון בקישורים ובסתירות ביניהן. בתוך מבנה זה, לעיתים קרובות הקישורים מובאים ללא שם אומרם, אלא בשם התלמוד עצמו - סתם תלמוד.

במחקרעריכה

  ערכים מורחבים – שיטת הרבדים, סתמאים

חוקרים כמו דוד הלבני ופנחס היימן טענו כי כחלק מהצורה האקלקטית בה נבנה התלמוד, כאשר מאמרי התנאים קודמים למאמרי הדור הראשון של האמוראים וכן הלאה, כך את ה"סתמא דגמרא" כתבו חכמים מאוחרים יותר, הנקראים בפיהם סתמאים. כתוצאה מהיותם כאלה, ישנם חוקרים הטוענים כי אין לפסוק הלכה מסתם תלמוד. טענה זו הביאה למחלוקות רחבות היקף בקרב לומדי גמרא.[2]

לעומתם ישנן שיטות אחרות במחקר, הטוענות שקטעים אלו נתחברו על ידי סבוראים או על ידי חותמי התלמוד רב אשי ורבינא, וישנן שיטות המייחסות את סתמא דגמרא אף למקורות אמוראיים מוקדמים יותר.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.