עד אחד נאמן באיסורין
עד אחד נאמן באיסורין הוא כלל הלכתי, שמשמעותו שעל סמך עדותו של עד אחד אפשר לקבוע את טיבו ההלכתי (בתחום איסור והתר) של עצם כלשהו, כלומר בסמכותו של עד אחד לקבוע שדבר מסוים אסור בשימוש (כל עצם בהתאם לשימושיו הפונקציונלים) עקב הגבלות הלכתיות שקיימות בו או לחלופין לקבוע שדבר מסוים מותר בשימוש ואין עליו הגבלות הלכתיות.
| תלמוד בבלי | מסכת גיטין, דף ב', עמוד ב' |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות עדות, פרק י"א, הלכה ז' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן קכ"ז, סעיף ג' |
  | |
לדוגמה על דבר מאכל יכולות להיות הגבלות הלכתיות שונות שאוסרות את הדבר באכילה כגון מגבלה על בסיס הלכות כשרות או מגבלה כתוצאה מאיסור הנאה שהוטל על המאכל על ידי הקדשו או ניסוכו, על פי הכלל שעד אחד נאמן באיסורין בסמכותו של עד אחד לקבוע שקיימת או שמא אינה קיימת במאכל הגבלה כל שהיא.
מקורות והרחבה
עריכהכתוב בתורה ”לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת” פירוש הפסוק הוא שלעד אחד אין סמכות הלכתית בדיני עונשין- הכוללים מיתות בית דין קנסות ומלקות, ובדיני ממונות- הכוללים הודאות הלוואות מכירות ומתנות, בתלמוד מבואר שבהלכות איסור והתר הדבר שונה וישנה סמכות הלכתית גם לעד אחד, ישנן כמה שיטות בדבר המקור להלכה זו :
- שיטת רש"י[1] שדבר זה נלמד מהיגיון (סברא), שהרי לא נמצא שהתורה אוסרת על אדם לאכול אצל בני ביתו או אצל חבירו ללא בירור מקדים אצל שני עדים המעידים על כשרות המאכלים, אלא ניתן לסמוך על נותן המאכל שמעיד שהמאכל כשר, זאת משום שעד אחד נאמן באיסורין ומכאן יש ללמוד לכל מקום שעד אחד נאמן באיסורין.
- שיטת התוספות שהלכה זו נלמדת מפסוק המדבר על זבה, שכתוב בו שלאחר שהפסיקה לראות דם ”וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר”, הגמרא בכתובות דורשת ”לה”- לעצמה, כלומר נאמנת אישה זבה לומר לבעלה שספרה שבעה ימים נקיים ללא ראיית דם ועכשיו טהורה היא ואינה צריכה עוד עדות או ראייה מלבד דבריה זאת כיון שעד אחד נאמן באיסורים, ומכאן לכל הלכות איסור והתר שעד אחד נאמן בהם .[2]
- הרש"ר הירש סבור שהלכה זו נרמזת בלשון הפסוק עצמו (שהובא לעיל) הפוסל את סמכותו של עד אחד, כיון שהתורה אינה פוסקת באופן מוחלט ”לא יקום עד אחד” אלא מגבילה את כלל זה רק לעדויות המכוונות ל”איש” דהיינו עדויות על אישיותו של אדם הכוללת את אחריותו על מעשיו (דיני עונשין) ובעלותו על ממונו (דיני ממונות) אבל עדות איסורין אינה על אישיותו של אדם אלא על מצבו האובייקטיבי של חפץ ובעדות כזו לא נאמר הכלל ”לא יקום עד אחד” אלא אדרבה עד אחד נאמן בהם.
הגבלות הכלל
עריכהתוקפו של כלל זה חל רק במקרים דלהלן:
- לא "אתחזק איסורא"[3] כלומר לדבר עליו בא העד להעיד לא היה זמן בו היה אסור בוודאות לדוגמה חתיכה שאנו מסתפקים בה אם של חלב היא ואסורה או של שומן היא ומותרת מאז ומעולם במקרה זה לא היה זמן בו החתיכה הייתה אסורה בוודאות ולכך נאמן העד ללא תנאים נוספים.
- בידו[4] במקרה בו "אתחזק איסורא" בדבר כלומר היה זמן בו הדבר היה אסור בוודאות לדוגמה לגבי הפרשת תרומה שודאי היה זמן בו היו הפירות טבל ונאסרו באכילה לא נאמן עד אחד אלא אם כן היה בידו לתקן הדבר ולהתירו כך שבדוגמה לעיל אם הפירות שייכים לו נאמן מכיוון שבידו להפריש מהם תרומה.
עד אחד לאסור
עריכהישנן שתי שיטות עיקריות בראשונים :
לשיטת התוספות במסכת קידושין[5] ועמם הרא"ש והמרדכי אותן הגבלות שנאמרו לגבי עד אחד הבא להתיר קיימות גם בעד הבא לאסור ולפיכך במקרה בו "איתחזק התירא" כלומר היה זמן בו הדבר היה מותר בוודאות לדוגמה לגבי טהרות שנטמאו לא נאמן עד אחד אלא אם כן מתמלא אחד משני התנאים:
- בידו לאסור הדבר.
- אפילו במקרה בו אין בידו לאסור נאמן העד באופן בו אנו יודעים שבעל הדבר אמור לדעת בירור העניין (כגון שאנו יודעים שנכח במקום בשעת מעשה) וכשמרצה העד לפניו את עדותו בעל הדבר שותק, באופן כזה אין לנו לפרש את שתיקתו כי אם כהסכמה לדברי העד (משום שיש לו רגלים לדבר שכך היה ונראים לו דברי העד נכונים) שאילולי כן היה מכחיש את דברי העד, במקרה זה נאמן העד אף אם אין בידו לאסור משום שמצטרפת עדותו לשתיקתו של בעל הדבר שהרי היא כהסכמה.
ואילו הרשב"א הר"ן והריטב"א חולקים וסוברים שעד הבא לאסור נאמן ב"איתחזק התירא" ואפילו שתיקתו של בעל הדבר אינה מחמת שמסכים עם העד אלא מחמת שאינו יודע, כמו כן אין צריך שיהיה הדבר בידו אלא בכל מקרה נאמן העד.
להלכה פוסק השולחן ערוך כשיטת התוספות .
דבר שאפשר לבררו
עריכהאף במקום שעד אחד אינו נאמן באיסורים, כגון נגד חזקת היתר, לסוברים כן (שיטת התוספות לעיל) במקרה בו המציאות יכולה להתברר כעת לדוגמה בא עד ואומר "שרץ בטהרותיך" או "עכו"ם מנסך יינך בא ואראך האיסור" במקרה כזה מוטל על האדם לבדוק את דברי העד ואם לא בדק הרי הדבר בחזקת איסור.[6]
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- אוצר עדות באיסורין, יהודה דוב רוטנר. באתר "אוצר החכמה"
- האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים, חידושי סוגיות חלק י' "סוגיא עד אחד נאמן באיסורין". באתר "אוצר החכמה"
קישורים חיצוניים
עריכה- מאמרים בנושא עד אחד, באתר ספריית אסיף
- הערך "עד אחד", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הרב אחיקם קשת, הערך "עד אחד", באתר ויקישיבה, מתוך הספר קובץ יסודות וחקירות
- הרב זלמן נחמיה גולדברג, עד אחד נאמן באיסורין, באתר "ישיבה", י"ב כסלו תשס"ז
- הרב יאיר וסרטיל, נאמנות עד אחד באיסורים, באתר "ישיבה", סיוון תשע"ג
- הרב אשר וייס, עד אחד נאמן באיסורים, באתר מנחת אשר
- אביעד אברדם, עד אחד באיסורים באתר "דעת", מעליות כ"ט טבת תשס"ט
- יואב מייזלס, עד אחד נאמן באיסורין, באתר ישיבת מרכז הרב
הערות שוליים
עריכה- ^ שם בתחילת מסכת גיטין וביבמות פח ע"א דיבור המתחיל "ואמר".
- ^ תוספות במסכת גיטין, דף ב', עמוד ב' דיבור המתחיל "עד אחד נאמן באיסורין".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ב', עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי מסכת יבמות דף פח עמוד א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ס"ה, עמוד ב' בדיבור המתחיל "נטמאו".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ס"ה, עמוד ב' בדיבור המתחיל "נטמאו" בסוף דבריהם.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.