איסור אכילת חלב

מצווה ביהדות אשר אוסרת אכילה של חלקים שומניים מוגדרים של בהמה
(הופנה מהדף חלב (שומן))

איסור אכילת חֵלֶב הוא מצווה ביהדות אשר אוסרת אכילה של חלקים שומניים מוגדרים של בהמה. איסור זה הוא חמור מרוב איסורי המאכלות האסורים והתורה מציינת שהעונש על אכילת חלב הוא כרת[1]. עונש זה, כמו שאר איסורי אכילה שבתורה, הוא על אכילת כזית או יותר של חלב[2]. האיסור הוא רק לגבי אכילה והתורה במפורש מתירה שימושים אחרים בחלב[3].

אכילת חֵלֶב
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא, ז', כ"ג
משנה תורה הלכות מאכלות אסורות, פרק ז'
שולחן ערוך יורה דעה, סימן ס"ד
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו קפ"ה
ספר החינוך, מצווה קמ"ז
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בתורה שבעל פה מכונים החלקים השומניים האסורים חֵלֶב ואילו החלקים המותרים נקראים שומן.

מקור הדיןעריכה

איסור אכילת חלב נזכר בתורה מספר פעמים. האזכור הראשון לאיסור מופיע בפרשת ויקרא: "חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם כָּל-חֵלֶב וְכָל-דָּם לֹא תֹאכֵלוּ" (ויקרא פרק ג פסוק יז)

הגדרת החלבעריכה

החלב האסור באכילה הוא כל אחד מחלקיה השומניים של בהמה שהיו מוקרבים על המזבח אילו הייתה זו בהמת קורבן (למעט האליה), ולפיכך נאסרים באכילה בבהמת חולין. החלב האסור באכילה הוא רק זה הבא משלוש הבהמות: פרה, כבש ועז ואילו החלב משבע החיות הטהורות ומעופות מותר באכילה. חלב של עובר הנמצא באמו לאחר שחיטתה ולא השלים את התפתחותו מותר באכילה[4].

שלושה חלבים הם שחייבים עליהם כרת: חלב שעל הקרב, ושעל הכליות, ושעל הכסלים; אבל האליה (בשר הזנב) מותרת באכילה. לא נקראה האליה בתורה "חֵלֶב" אלא לעניין קורבן בלבד, כמו שנקראו "חלבים" הכליות ויותרת הכבד לעניין קורבן.[5]

רבי עקיבא מתאר את החלב האסור כ"תותב, קרום ונקלף"[6]. רש"י מפרש את המונחים הללו: תכונת התותב אומר שהחלב פרוס על הבשר כמו בגד ומשמעות התכונות האחרות הן שעל החלב יש קרום דק הניתן לקילוף. החלב דבוק לבשר, וניתן להפרידו בקלות. ואילו השומן מחובר אל הבשר ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו[7]. החלב נמצא באזור מערכת העיכול, על הכסלים, המעיים ועל הכליות. בתקופת בית שני הייתה אי-בהירות לגבי השומן שעל הקיבה וכוהנים חקרו את הנושא והגיעו למסקנה שהיא מותרת. בעבר התירו קהילות הריין שומן זה באכילה אך שאר הקהילות אסרו. יש מספר קרומים ורקמות חוטיות הנכללות באיסור חלב אך אין עליהם חיוב כרת,[8] ולא ברור אם איסורם הוא מהתורה או מדרבנן, אולם על חלק מהקרומים יש דין כרת.

הסרת החלבעריכה

פעולת הסרת החלבים וגיד הנשה מן הבהמה כדי להתירה באכילה נקראת ניקור, והעוסק בה נקרא "מנקר". כיום מקובל, בעיקר בקרב קהילות האשכנזים, שלא לנקר כלל את חלקה האחורי של הבהמה אלא למכרו לנכרי, מפאת הקושי הרב והדקדוק הנדרשים בניקור חלק זה.

על חומרת הטעות במכירת בשר עם חלב ניתן ללמוד בשולחן ערוך:" טבח שדרכו לנקר בשר ונמצא אחריו חוט או קרום, מלמדין אותו ומזהירין אותו שלא יזלזל באיסורין. אבל אם נמצא אחריו חלב, אם הוא כשעורה, מעבירין אותו. ואם נמצא אחריו כזית, ואפילו בהרבה מקומות, מכין אותו מכת מרדות ומעבירין אותו." (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ס"ד, סעיף כ"א)

מטעמי המצווהעריכה

בתורה נכתב בהקשר לקרבנות "כל חלב לה'".[9] ביטוי זה, בצירוף העובדה שכל חלקי החלב המוקטרים למזבח (למעט חלק מהאליה הנמצא בכבש בלבד) אסורים באכילה[1] ורק חלב הבהמות שניתן להקריב למזבח אסור, מראים שהחלב לא נועד לאכילת אדם, אלא להקרבה על גבי המזבח.

טעמים רבים נאמרו בטעם איסור אכילת חֵלֶב:

יש המסבירים שאיסור אכילת החלב והדם נובע מכך שהם מועלים על גבי המזבח[10]. מהאבן עזרא[11] משמע שלא ראוי שיאכל האדם דבר המוקדש לגבוה, והרלב"ג[12] הסביר שמטרת האיסור היא להגדיל את כבוד הקורבנות.

יש שהסבירו שאכילת החלב גורמת נזק לבריאות האדם. כן כתבו הרמב"ם[13], הרמב"ן[7], הרלב"ג[14] ואחרים[15]. ספר החינוך הוסיף שכמו במאכלות האסורות האחרים, גם החלב פוגע בגוף, ובכך מונע מהנפש לפעול בחכמה.[16] רבי יצחק אַבְּרַבַּנְאֵל כתב באותו כיוון: "שהחלב נברא מהלבנה, ומפני קורו ולחותו, הוא בלתי נאות למזג האנושי, והדם שיתילד ממנו ידמה לדם החזיר, ומפני זה אסר אכילתו לישראל שראוי שיהיה עם חכם ונבון".[17]

רבי יצחק אברבנאל כתב גם שהדם והחלב הם ביטויים לדברים המביאים את האדם לידי חטא, ובאיסור אכילתם ושריפתם על גבי המזבח נרמז לאדם לבטל את תאוותיו ואת הדברים המביאים אותו לחטא, ולא להשתקע בהם.

הרדב"ז[18] מביא הסבר שאכילת החלב מטמטמת את ליבו של האדם.

הרש"ר הירש הסביר כי צבירת החלב היא יעד אנוכי של הבהמה ושונה בתכלית מהיעד שצריך להיות לאדם.[19]

הראי"ה קוק[20] כתב כי אחד ההסברים להיתר אכילת בשר הוא לאפשר לאנושות להתפתח גופנית, ומתוך כך להתעלות נפשית ומוסרית. החלב אינו נצרך לקיום האדם, וכל עניינו הוא רק מילוי תאוות האדם למותרות - ואיסורו ממחיש שאין לפגוע בבעלי חיים שלא לצורך קיומי. לשיטתו, איסור זה, לצד שאר דיני התורה באכילת בשר, נועד לרומם במהלך הדורות את האנושות להתרחק בעצמה מאכילת בשר ולנקוט באורח חיים של תזונה צמחונית. בחיה ועוף אין צורך באיסור חלב משום שמצות כיסוי הדם החלה רק בהם מעבירה מסר זה בצורה חזקה יותר.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 ויקרא, ז', כ"ה
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"ד, עמוד א'
  3. ^ ויקרא, ז', כ"ד
  4. ^ מסכת חולין, דף ע"ד, עמוד א'
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ז', הלכה ה'
  6. ^ מסכת חולין, דף מ"ט, עמוד ב'
  7. ^ 1 2 פירוש הרמב"ן על ויקרא, ג', ט'
  8. ^ מסכת חולין, דף צ"ב, עמוד ב'
  9. ^ ויקרא, ג', ט"ז
  10. ^ ריקאנטי, ויקרא ז', י"ט; צרור המור, ויקרא ז', כ"ג; רדב"ז, מצודת דוד, קצ"א
  11. ^ ויקרא ג', י"ז
  12. ^ ויקרא ז', כ"ג
  13. ^ מורה נבוכים, מורה נבוכים חלק ג, פרק מ"ח, בתרגום שמואל אבן תיבון
  14. ^ בפירושו לחומש ויקרא, פרק ג', התועלת הי"ג.
  15. ^ כן הובא במדרש "פתרון תורה", ראש פרשת קדשים.
  16. ^ ספר החינוך, פרשת צו מצווה קמז
  17. ^ אברבנאל, יצחק בן יהודה, 1437-1508, ‏פירוש אברבנאל על התורה ויקרא, באתר HebrewBooks.
  18. ^ מצודת דוד, קצא. ראה גם: "איגרת הקודש" המיוחסת לרמב"ן, פרק ד'; ריקאנטי, ויקרא ג', א'; תורת המנחה, מג; דרשות ר"י אבן שועיב, "ויהי ביום השמיני"
  19. ^ ויקרא, ז, כו
  20. ^ חזון הצמחונות והשלום, י"ז


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.