עובד לדיז'ינסקי

חלל צה"ל בעל שני עיטורי עוז
(הופנה מהדף עובד לדיז'נסקי)

סגן עובד לדיז'ינסקי (24 במאי 1931 - 1 בנובמבר 1956) היה קצין צה"ל שעוטר פעמיים בעיטור העוז[1]. העיטור השני הוענק לו לאחר שנהרג בקרב המיתלה מהתפוצצות רימון יד, תוך שהוא מגונן בגופו על אחד מחייליו ובכך הציל את חייו.

עובד לדיז’ינסקי
עובד לדיז'ינסקי
עובד לדיז'ינסקי
לידה 24 במאי 1931
רחובות, ארץ ישראל
נהרג 1 בנובמבר 1956 (בגיל 25)
מעבר המיתלה, סיני
השתייכות Palmach.jpg  פלמ"ח
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה סגן  סגן
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע כנרת
מבצע קדש  מבצע קדש
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז (2)

ביוגרפיהעריכה

לדיז'ינסקי נולד ב-1931 ברחובות לזאב ורחל, ומאוחר יותר עבר לכפר ביל"ו. במלחמת העצמאות היה לוחם בחטיבת יפתח של הפלמ"ח ולאחר המלחמה חזר לביתו. מאוחר יותר חזר לצה"ל והצטרף לקורס קצינים אותו סיים בהצלחה. לאחר הקורס שובץ כמפקד מחלקה בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים.

ב-1955 השתתף בפשיטה על כוחות סורים ליד הכנרת שנקראה מבצע עלי זית. בפשיטה נתקל בגדר שלא פוצצה, זחל תחתיה והרג מקלען ושני רובאים ששהו בבונקר, ובכך איפשר את החדירה למוצב וכיבושו. על פעולה זו עוטר בצל"ש הרמטכ"ל שהומר לימים בעיטור העוז[1].

תיאור המעשה: ביום ה-11 בדצמבר 1955 בפשיטות על מערכת העמדות הסוריות לחוף הכנרת, נהג סג"ם עובד לדיז'ינסקי ז"ל את יחידתו בהסתערות על אחד המוצבים. בהתקלו בגדר אשר לא פוצצה, עבר יחידי בזחילה מתחתה, פרץ לנוכח אש האויב, הרג מקלען ושני רובאים, ועל ידי כך איפשר ליחידתו לחדור למוצב ולהשלים את ביעורו. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב-אלוף, ראש המטה הכללי

ב-1 בנובמבר 1956, בעת קרב המיתלה במבצע קדש, הוביל לדיז'ינסקי מחלקה מפלוגתו להתקפה לילית על כוח מצרי שהיה מחופר ומבוצר בכוכים על צלעות המצוקים באזור מעבר המיתלה. הוא הסתער בראש הכוח, טיפס עם אנשיו על הצוק הגבוה והטיל רימון לפתחה של עמדה מצרית. הרימון נפל בחזרה לעברו ולעבר חבריו. באינסטינקט מיידי הצמיד לדיז'ינסקי את החייל הקרוב אליו לסלע וסוכך עליו בגופו, תוך שהוא סופג את רסיסי הרימון שהתפוצץ.

לימים סיפר סמל יגאל גרבר, החייל שאותו הציל לדיז'ינסקי "עוד לפני שהרימון התפוצץ הבנתי ברגע אחד שעובד מציל את חיי. הוא לפת אותי בתוך גופו והסתיר אותי, כשפניו מול הרימון המתגלגל". על פעולה זו עוטר לדיז'ינסקי לאחר מותו, בשנית, בצל"ש הרמטכ"ל, שלימים הומר אף הוא בעיטור העוז[1].

תיאור המעשה: ב"מבצע קדש", שימש סגן עובד לדיז'ינסקי ז"ל כ-מ"פ והוביל מחלקה מפלוגתו בהתקפת לילה, על אויב מחופר ומבוצר בכוכים, שמנה פלוגה לפחות. הוא הסתער בראש אנשיו, הטיל רימון לעמדת אויב והרימון נפל בחזרה לעבר המחלקה. סגן עובד לדיז'נסקי ז"ל הפיל ארצה את החייל הקרוב אליו ושכב עליו. בהתפוצצות נהרג ועל ידי כך הציל את חיי החייל וחיי יתר החיילים מן המחלקה. על מעשה זה הוענק לו : עיטור העוז ניסן תשל"ג אפריל 1973, דוד אלעזר, רב-אלוף, ראש המטה הכללי

בתחילה הובא לקבורה בבית קברות צבאי זמני בשלח וב-23 באוקטובר 1957 הועבר לבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.

בעיר רחובות נקרא רחוב על שמו.

קישורים חיצונייםעריכה

 
מצבת קברו בחלקת מערכת סיני בהר הרצל

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 במקור ניתנו ללדיז'ינסקי ציונים לשבח (צל"שים) מטעם הרמטכ"ל. בשנת 1970 נחקק חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, בו נקבעו עיטור העוז ועיטורים נוספים. בעקבות החוק נבחנו מחדש המקרים של מי שקיבלו את צל"ש הרמטכ"ל על ידי ועדה וחלק מהצל"שים הומרו בעיטורים. במקרה זה הומרו שני הצל"שים בעיטור העוז.