פתיחת התפריט הראשי

חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל

חוק ישראלי

רקעעריכה

מלחמת העצמאותעריכה

 
אות גיבור ישראל

במהלך מלחמת העצמאות העניקו מפקדים רבים ציונים לשבח מיוזמתם, ללא שנקבעה מדיניות בנושא. הצעה ראשונה למיסוד הנושא גובשה על ידי ועדה שבראשה עמד סגן אלוף נחום שדמי, אז ראש מחלקת הסגל במטה הכללי, ובה היו חברים סא"ל מרדכי מקלף (לימים הרמטכ"ל השלישי) וסא"ל שמעון אבידן.[א] הוועדה בדקה 2,894 המלצות לציונים לשבח, והמליצה לאשר 1,704 מתוכן. הוועדה המליצה לקיים בדיקה חוזרת של כל ההמלצות שכבר עלו בוועדה ולבחון 100 המלצות נוספות שהתקבלו במהלך עבודתה, ושבהן לא דנה[3]. בנוסף להמלצות לאשר את הצל"שים, המליצה הוועדה על מדרג של עשרה אותות[4] ועל הענקת אות מיוחד ליישובים שלחימתם התבלטה במיוחד, ובהם ירושלים, יישובי גוש עציון, רמת רחל ונגבה[3].

ב-1 בנובמבר 1949 מינה סגן הרמטכ"ל, מרדכי מקלף, ועדה נוספת שתדון בנושא, כנראה על פי המלצת הוועדה הראשונה[3]. יו"ר הוועדה היה סא"ל יצחק פונדק והיו חברים בה סא"ל עמנואל נשרי וסא"ל ב. זיו. הוועדה הגישה את מסקנותיה ב-25 בנובמבר 1949 והמליצה להעניק 1,137 עיטורים. בנוסף הציעה הוועדה מבנה חדש של עשרה עיטורים[4]. ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, החליט לדחות את המלצות הוועדות, וקבע שיוענק אות אחד בלבד, אות גיבור ישראל, לשנים עשר לוחמים בלבד. התנאי להענקת העיטור היה, מעבר לגבורה האישית, שהמעשה אותו עשו הביא לניצחון בקרב[3].

הצעות חוק קודמותעריכה

במאי 1953 הגיש ראש אכ"א, אלוף צבי צור (לימים רב-אלוף, הרמטכ"ל השישי) המלצות למיסוד נושא העיטורים והצל"שים. הוא המליץ על חלוקת העיטורים לשתי קטגוריות, כאשר המדד המבדיל הוא האם המעשים נעשו בשדה הקרב ומול האויב. בדיון שנערך באגף כח אדם הומלץ על צמצום מספר האותות עליהם המליץ האלוף צור והעמדתם על שבעה אותות, חמישה מהם על מעשים שנעשו בעת קרב ושניים על מעשים שנעשו שלא במצב כזה. ב-20 ביוני 1954 הגיש היועץ המשפטי למערכת הביטחון הצעת חוק ליועץ המשפטי לממשלה, שכללה שישה עיטורים[4]. הצעה זו הוגשה לכנסת ב-9 בדצמבר 1954, עברה בקריאה ראשונה והועברה לדיון בוועדת החוץ והביטחון[5]. ב-6 ביוני 1955 עלה החוק לקריאה שנייה ושלישית בכנסת, אך הוחזר לוועדה לדיון נוסף בשל ויכוח על החלטת הוועדה בנושא מסוים[6]. עם פיזור הכנסת השנייה ב-15 באוגוסט 1955 לא חודש הדיון בחוק.[7][ב]

כיוון שהחוק לא עבר בכנסת, נקבעה פקודת מטכ"ל שהסדירה מתן ציון לשבח על ידי הרמטכ"ל או אלוף. הפקודה התפרסמה ב-1 במרץ 1955[4].

תוכן החוקעריכה

חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל התש"ל-1970, הובא למליאת הכנסת לקריאה ראשונה בישיבה השביעית של הכנסת השביעית, כ"א בכסלו תש"ל, 1 בדצמבר 1969[8], ואושר בקריאה שנייה ושלישית בי"ג בשבט תש"ל, 20 בינואר 1970[9].

העיטורים, עיצובם והענקתםעריכה

 
עיטור הגבורה - סרט
 
עיטור הגבורה
 
עיטור העוז - סרט
 
עיטור העוז
 
עיטור המופת
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

החוק קובע שלושה עיטורים: עיטור הגבורה, עיטור העוז ועיטור המופת[10].

  • עיטור הגבורה יוענק על "מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש." עיטור הגבורה מוענק על ידי שר הביטחון, על פי המלצת הרמטכ"ל[11]. על פי דברי ההסבר לחוק, על המעשה שבגינו מוענק עיטור הגבורה לעמוד בארבעה תבחינים: מעשה המוגדר "גבורה עילאית"; המעשה היה בעת לחימה; המעשה היה מול האויב; ונעשה תוך "חירוף נפש"[12].
  • עיטור העוז יוענק על "מעשה גבורה שנעשה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש." עיטור העוז מוענק על ידי הרמטכ"ל[13]. על המעשה בגינו מוענק עיטור העוז לעמוד בשלושה תבחינים: המעשה מוגדר "מעשה גבורה" (להבדיל ממעשה "גבורה עילאית", שבגינה מוענק עיטור הגבורה); המעשה נעשה תוך מילוי תפקיד קרבי; ונעשה תוך "חירוף נפש". מכאן שעיטור העוז יכול להיות מוענק גם על מעשים שנעשו שלא בעת מלחמה, בניגוד לעיטור הגבורה, כל עוד נעשו תוך מילוי תפקיד קרבי[14].
  • עיטור המופת יוענק על "מעשה שנעשה באומץ לב והוא ראוי לשמש מופת". גם עיטור המופת מוענק על ידי הרמטכ"ל[15]. לעיטור המופת נקבעו שני תבחינים: מעשה שנעשה באומץ לב ושראוי לשמש מופת. על פי ההסבר לחוק, ניתן להעניק עיטור זה גם על מעשה שלא נעשה בעת מלחמה, שלא נעשה בעת מילוי תפקיד קרבי, וגם שלא היה בו "חירוף נפש", בניגוד להדגשה בעיטורי הגבורה והעוז[16].

בנוסף לאותות אלה קובע החוק הענקת אות מערכה, המציין את השתתפות נושא האות בקרב או במלחמה[17]. החוק גם קובע כי הרמטכ"ל, או מי שהוסמך על ידו, יוכל להעניק ציונים לשבח לחיילים שמעשיהם ראויים לציון, אך לא עמדו בקריטריונים המצדיקים הענקת אחד מן האותות הללו[18].

על פי הגדרת החוק לא ניתן לערער על החלטת שר הביטחון והרמטכ"ל: "הענקת עיטור מסורה לשיקול דעתו של המוסמך להעניקו, ואין אחר החלטתו ולא כלום"[19]. בדברי ההסבר להצעת החוק מודגש כי אין זכות לעיטור, וכי ההחלטה על מתן עיטור לא תהיה כפופה לביקורת שיפוטית[20]. את ההחלטה על עיצוב העיטורים מקבלת ממשלת ישראל בהמלצת שר הביטחון[21] ואילו עיצוב אותות המערכה נתון לסמכותו של שר הביטחון[22].

החוק קובע שאם מקבל האות אינו בחיים בעת מתן האות, יוענק האות לשאר בשרו, לפי סדר זה: אלמנה או אלמן; בתו או בנו של מקבל האות; אמו; אביו; אח או אחות. עם זאת, מעניק האות יכול לחרוג מסדר זה על פי שיקול דעתו[23].

אדם שזכה באותו עיטור פעמיים או יותר, לא יקבל עיטור נוסף אלא תג מוקטן של העיטור[24].

נשיאת העיטורים והגבלות על השימוש בהםעריכה

החוק מגדיר מצבים שבהם אסור למי שהוענק לו העיטור לשאת אותו. אסור לאדם הנמצא במאסר או במחבוש לשאת את האות[25], וכן אסור לאדם שעבר עבירות הפוגעות בביטחון המדינה, כפי שהוגדרו בחוק העונשין (ביטחון המדינה), תשי"ז-1957 (כיום סעיפים 97–103 לחוק העונשין). בכלל עבירות אלה: המרדה, סיוע לאויב, ועוד[26]. נשיאת העיטור אסורה גם על מי שעבר עבירות חמורות המפורטות בחוק השיפוט הצבאי, כמו סיוע לאויב, נטישת עמדה מול האויב, מסירת ידיעות לאויב, ועוד/[27]

מספר סעיפים בחוק מגדירים את חשיבותם של העיטורים: אסור להשתמש בעיטור או בחפץ הדומה לו למטרות פרסומת, ואסור לייצר דבר מה הדומה לעיטור, כדי להטעות כאילו המדובר בעיטור אמיתי, או למטרות פרסום. עם זאת, שר הביטחון רשאי לתת רישיון לייצור חפץ כזה[28]. ייצור חפץ כזה ללא רישיון הוא עבירה, שהעונש עליה הוא מאסר או קנס[29].

בנוסף לעבירה זו מונה החוק מספר מעשים נוספים המוגדרים כעבירות, שהעונש עליהן הוא מאסר או קנס: מסירת מידע כוזב בעת החקירות לקראת קבלת אחד מהעיטורים[30] וענידת עיטור שלא שניתן לעונד כחוק[31]. ענידת עיטור שלא כחוק היא גם עבירה על חוק השיפוט הצבאי, האוסר על התחזות לבעל דרגה שאינה דרגתו של העונד אותה; ענידת עיטור שלא הוענק כדין לעונד אותו נחשבת להתחזות כזו ודינה מאסר[32].

הענקת עיטורים ליחידותעריכה

תיקון שני לחוק התקבל בכנסת בכ"ז בכסלו תש"ם, 17 בדצמבר 1979. תיקון זה קובע את האפשרות להעניק עיטור לא רק ליחיד אלא גם ליחידות שגודלן מכיתה ומעלה[33].

עיטורים וצל"שים שניתנו לפני החוקעריכה

חוק העיטורים חל על מעשים שנעשו החל מיומה הראשון של מלחמת ששת הימים, כ"ו באייר תשכ"ז, 5 ביוני 1967. עם זאת, החוק קובע כי עיטור גיבור ישראל שניתן לשנים עשר איש במלחמת העצמאות דינו כעיטור הגבורה, וכי ציונים לשבח שניתנו לפני תחילת החוק יומרו לעיטור המופת או לעיטור העוז, אם יעמדו במבחנים המפורטים בחוק[34]. אותות מערכה שניתנו ללוחמים במלחמת העצמאות, מבצע קדש ומלחמת ששת הימים ייחשבו כאותות המערכה המוגדרים בחוק[35].

אותות מערכהעריכה

  ערך מורחב – אות מערכה (ישראל)

החוק המקורי קובע הענקת אותות מערכה לחיילים[36]. התיקון הראשון לחוק, שהתקבל בח' באדר תשל"ה, 19 בפברואר 1975, מוסיף כי גם שוטרים וסוהרים יהיו זכאים לאותות מערכה; סעיף נוסף בתיקון זה מסמיך את שר הביטחון להעניק אות מערכה גם ליחידים או לקבוצות שהחוק כפשוטו אינו חל עליהם[37].

בכ"ב באדר תשע"ז, 20 במרץ 2017, קיבלה הכנסת את חוק ההוקרה לאזרחים במערכות ישראל. החוק מרחיב למעשה את מתן העיטורים ומאפשר הענקת אות מערכה גם לאזרחים ולגופים אזרחיים המוגדרים בחוק ההתגוננות האזרחית, תשי"א-1951 כ"ארגוני עזר" - "ארגון, מוסד, מפעל או כל גוף אחר העושים שירות ציבורי ושר הביטחון הכריז עליהם, באכרזה שפורסמה ברשומות, כעל ארגונים שעזרתם נדרשת להתגוננות אזרחית"[38][39].

פקודת מטכ"לעריכה

סעיף 21 לחוק קובע כי "שר הביטחון ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו". התקנות האמורות באות לידי ביטוי בפקודת מטכ"ל 33.0807 ("עיטורים, ציונים לשבח, אותות הערכה ואותות הוקרה") מגדירה את ביצוע חוק העיטורים[40].

העיטורים וענידתםעריכה

על פי הפקודה, העיטור יורכב מהחלקים הבאים:

  • פארה - חלקו העיקרי של העיטור, העשוי מהמתכת שנקבעה בעת עיצוב העיטור;
  • סרט - פיסת אריג, שבצע שנקבע בעת עיצוב העיטור, שאליה מחוברת הפארה והיא עצמה מתחברת לבגד;
  • אות- פס אריג בצבעו של הסרט.

בנוסף, קובעת הפקודה את קיומו של תג, עיטור מוקטן[41].

העיטור נענד על הכיס השמאלי של החולצה. ניתן לענוד אותו על חולצה צבאית וגם על חולצה אזרחית[42]. את העיטור המלא, כלומר הפארה עם הסרט, מותר לענוד רק ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום העצמאות, ובאירועים ממלכתיים. שר הביטחון רשאי לקבוע אירועים נוספים שבהם ייענד העיטור המלא[43]. את אות העיטור ניתן לענוד על החולצה בכל זמן, על פי הסדר המפורט להלן[42].

כפי שנקבע בחוק, אדם שזכה באותו עיטור פעמיים או יותר, לא יקבל עיטור נוסף אלא תג מוקטן של העיטור. הפקודה קובעת כי מי שזכה פעמיים בעיטור יוסיף עיטור מוקטן לסרט העיטור ולא יענוד את העיטור פעמיים.[ג]

אדם שזכה במספר עיטורים יענוד אותם על פי סדר חשיבות, מעל מרכז הכיס השמאלי של החולצה, מלמעלה למטה, בסדר יורד: עיטורים (עיטור הגבורה ראשון, ולאחריו עיטור העוז והמופת), צל"שים (צל"ש רמטכ"ל ראשון, ואחריו צל"ש אלוף, מפקד אוגדה ומח"ט); ואותות מערכה[44].[ד]

ציונים לשבחעריכה

 
צל"ש רמטכ"ל
 
צל"ש אלוף
 
צל"ש מפקד אוגדה
 
צל"ש מח"ט
  ערך מורחב – ציון לשבח

פקודת מטכ"ל קובעת גם את עיצובם של הציונים לשבח. סמל הצל"ש הוא עלי זית וחרב מוצלבים, ודומה לדרגת תת-אלוף. צל"ש רמטכ"ל, המוענק על ידי ראש המטה הכללי, ומורכב משלושה סמלי צל"ש; צל"ש אלוף יכול להיות מוענק על ידי מפקד פיקוד מרחבי, ראש אגף במטה הכללי, מפקד זרוע (היבשה, האוויר או זרוע הים), או מפקד גיס, ומורכב משני סמלים; צל"ש מפקד אוגדה יכול להיות מוענק על ידי מפקד אוגדה או קצין חיל ראשי, ובו סמל אחד; צל"ש מפקד חטיבה ניתן על ידי מפקד חטיבה או מפקד מפקדה מקבילה, והוא ללא סמל[45]. סמלי הצל"ש הניתנים במהלך מלחמה נענדים על אות המערכה, ואילו צל"ש שניתן על מעשה בזמן אחר נענד על אות בצבע זית[46].

הפקודה קובעת עוד כי ניתן להעניק ציון לשבח גם ליחידה צבאית. על פי הפקודה ניתן לתת צל"ש לכל יחידה שגודלה מכיתה ומעלה. על פי הפקודה גם קבוצת אזרחים שפעלה במסגרת צבאית יכולה לזכות בציון לשבח[47].

אותות נוספיםעריכה

  ערכים מורחבים – אות הערכה מטעם הרמטכ"ל, אות הוקרה מטעם האלוף

בנוסף לקביעת תקנות לגבי העיטורים והציונים לשבח, קובעת הפקודה שני אותות נוספים: אות הערכה מטעם הרמטכ"ל, המוענק "כביטוי סמלי של הוקרה על מעשה בעל חשיבות עליונה שעשה אותו אדם, במישרין או בעקיפין, לחיזוקו של צה"ל, ואשר יש בו כדי לקדם באופן ניכר את ביטחון המדינה"[48] ואות הוקרה מטעם האלוף, המוענק על ידי צה"ל לאזרח, שעשה מעשה רב-חשיבות למען צה"ל או למען ביטחון מדינת ישראל;[49]

בנוסף לאותות אלה מאשרת הפקודה למפקדים מתן מכתבי הערכה ליחידה או לחייל בודד, על מעשים שאינם מזכים בציון לשבח או בעיטור[50].

ההחלטה על הענקת העיטוריםעריכה

ההמלצה על הענקת עיטור או צל"ש מועברת על ידי מפקדו של החייל או של היחידה לוועדה פיקודית, הממונה על ידי אלוף (אלוף פיקוד, מפקד זרוע, מפקד גיס או ראש אגף במטה הכללי). הוועדה מחליטה על מתן צל"ש אלוף, צל"ש מפקד אוגדה או חטיבה, או על המלצה על מתן צל"ש רמטכ"ל או עיטור. המלצה כזו מועברת לדיון בוועדה הממונה על ידי הרמטכ"ל, בנשיאות נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, קצין בדרגת אלוף. הוועדה מוסמכת להחליט על הענקת צל"ש רמטכ"ל, עיטור העוז או עיטור המופת, וממליצה לשר הביטחון על הענקת עיטור הגבורה[51].

עיטורים לאנשי מערכת הביטחון שאינם חייליםעריכה

שנתיים לאחר קבלת חוק העיטורים קיבלה הכנסת את חוק העיטורים במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר, הקובע את העיטורים ואת סדרם לאנשי משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר[52]. תיקון מס' 3 לחוק זה, שהתקבל בב' באדר ה'תשנ"ח, 16 במרץ 1998, מרחיב את תחולת החוק גם על מתנדבי המשמר האזרחי[53]. חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה מרחיב את תחולת החוק גם על לוחמי האש ומתנדבים[54].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

ביאוריםעריכה

  1. ^ דרגת סגן אלוף באותה תקופה הייתה דרגה אחת מתחת לדרגת אלוף. דרגות אלוף-משנה ותת-אלוף לא היו קיימות אז.
  2. ^ הצעת חוק נוספת שנקראה "הצעת חוק העיטורים תשי"ח-1958", הועלתה לדיון במליאת הכנסת בכ"ג בטבת תשי"ח, 15 בינואר 1958 על ידי חבר הכנסת מרדכי נורוק. חוק זה נועד להסדיר הענקת עיטורים לאנשים שסייעו למדינת ישראל, כמו ראשי ממשלה ומדינאים ממדינות זרות, חסידי אומות העולם, ועוד. ההצעה הועברה לדיון בוועדת חוץ וביטחון אך נראה שלא עלתה לקריאה שנייה ושלישית. ראו: הישיבה השלוש מאות ותשעים ושלוש של הכנסת השלישית, באתר הכנסת.
  3. ^ האדם היחיד שיכול היה לענוד שני עיטורים היה הרמטכ"ל ה-15, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק, שזכה פעמיים בעיטור העוז. הוא נהג לענוד את שני העיטורים ולא עיטור ותג. עובד לדיז'נסקי, אשר עוטר גם הוא פעמיים בעיטור העוז, עוטר במקור בצל"ש הרמטכ"ל: בפעם הראשונה על גבורתו בפעולת כנרת, ב-11 בדצמבר 1955, ובפעם השנייה על גבורתו בקרב המיתלה, במהלך מבצע קדש, ב-1 בנובמבר 1956. בפעולה זו נהרג. לאחר קבלת חוק העיטורים הומרו שני הצל"שים ב-1973 לעיטורי העוז.
  4. ^ נראה שאין הקפדה על פקודה זו. כך למשל נראה רב-אלוף אהוד ברק, הרמטכ"ל ה-14, כשהוא עונד בשורה הראשונה שני צלש"י רמטכ"ל, בשורה השנייה את עיטור המופת שבו זכה ושני צל"ש רמטכ"ל נוספים, בניגוד לכאורה להוראות אלו. ראו תמונות בערך אהוד ברק.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, תש"ל-1970, באתר הכנסת, הערה בכוכבית.
  2. ^ דברי הסבר להצעת החוק, עמ' 1, באתר הכנסת.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 עופר דרורי, ‏12 גיבורי ישראל לא היו לבדם, מערכות גיליון 437
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 חוק העיטורים בצבא ההגנה לישראל – השתלשלות היסטורית, באתר הגבורה
  5. ^ דברי הכנסת, הישיבה החמש מאות ושבע עשרה של הכנסת השנייה, כ"ה בכסלו תשט"ו, 20 בדצמבר 1954, באתר הכנסת.
  6. ^ דברי הכנסת, הישיבה השש מאות וחמש של הכנסת השנייה (חלק ראשון), (חלק שני), ט"ז בסיוון תשט"ז, 6 ביוני 1955.
  7. ^ דברי חבר הכנסת שמשון יוניצ'מן, דברי הכנסת, הישיבה המאתים ושבע של הכנסת השלישית, ט"ו בטבת תשי"ז, 19 בדצמבר 1956, באתר הכנסת.
  8. ^ הישיבה השביעית של הכנסת השביעית, כ"א כסלו תש"ל, 1 בדצמבר 1969, באתר הכנסת.
  9. ^ 0 הישיבה העשרים ­ותשע של הכנסת השביעית, י"ג בשבט תש"ל, 20 בינואר 1970, באתר הכנסת.
  10. ^ סעיף 2 בחוק.
  11. ^ סעיף 3 בחוק.
  12. ^ דברי הסבר להצעת החוק, סעיף 3.
  13. ^ סעיף 4 לחוק.
  14. ^ דברי הסבר להצעת החוק, סעיף 4.
  15. ^ סעיף 5 לחוק.
  16. ^ דברי הסבר להצעת החוק, סעיף 5.
  17. ^ סעיף 7 לחוק.
  18. ^ סעיף 18 לחוק.
  19. ^ סעיף 8 לחוק.
  20. ^ דברי הסבר להצעת החוק, סעיף 8.
  21. ^ סעיף 9 לחוק.
  22. ^ סעיף 7(ב) לחוק.
  23. ^ סעיף 6 לחוק.
  24. ^ סעיף 11 לחוק.
  25. ^ סעיף 13(1) לחוק.
  26. ^ סעיף 13(2) לחוק, פסקאות (א) ו-(ב)).
  27. ^ סעיף 13(2) לחוק, פסקאות (ג)–(ה).
  28. ^ סעיף 14 לחוק.
  29. ^ סעיף 15(ג) לחוק.
  30. ^ סעיף 15(א) לחוק.
  31. ^ סעיף 15(ב) לחוק.
  32. ^ סעיף 16 לחוק; סעיף 131 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955.
  33. ^ חוק העיטורים בצבא­ הגנה לישראל (תיקון מס' 2), תש"ם, באתר הכנסת.
  34. ^ סעיף 20(א) לחוק.
  35. ^ סעיף 20(ב) לחוק.
  36. ^ סעיף 7(א) לחוק.
  37. ^ חוק העיטורים בצבא­ הגנה לישראל (תיקון), תשל"ה, באתר הכנסת.
  38. ^ חוק ההתגוננות האזרחית תשי"א-1951, סעיף 1.
  39. ^ חוק הוקרה לאזרחים במערכות ישראל, באתר הכנסת.
  40. ^ פקודת מטכ"ל 33.0807 - עיטורים, ציונים לשבח, אותות הערכה ואותות הוקרה
  41. ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיף 4.
  42. ^ 42.0 42.1 פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיף 47.
  43. ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיף 48.
  44. ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיפים 47, 51.
  45. ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיף 6.
  46. ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיפים 49 - 50.
  47. ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיף 8.
  48. ^ הוראות הפיקוד העליון 3.0917, אות הערכה מטעם הרמטכ"ל, באתר צה"ל; פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיפים 10 - 14.
  49. ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיף 15.
  50. ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיף 16.
  51. ^ פקודת מטכ"ל 33.0807, סעיפים 17, 18, 19, 22, 25, 26, 27, 28.
  52. ^ חוק העיטורים במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר, תשל״ב, 1972, באתר הכנסת.
  53. ^ חוק העיטורים במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר (תיקון מס' 3) התשנ"ח ­1998, באתר הכנסת.
  54. ^ סעיף 16 לחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב-2012, בספר החוקים הפתוח.