עוסק במצווה פטור מן המצווה

דין הפוטר את העוסק במצוה אחת, מלקיים באותו הזמן מצוות אחרות
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי, חוסרים ניכרים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

העוסק במצווה פטור מן המצווה הוא כלל הלכתי, הקובע שאדם העוסק בקיום מצווה אחת פטור מקיום מצווה אחרת באותו זמן. למשל, חתן פטור מקריאת שמע משום שהוא "טרוד במצווה" ואינו פנוי לקרוא קריאת שמע כראוי[1]. דוגמה נוספת לשימוש בכלל ניתן למצוא בפטור ממצוות סוכה לאנשים ההולכים לצורך עשיית מצווה (כגון ללימוד תורה, להקביל פני רבם או לפדות שבויים)[2].

פטור זה נידון בהרחבה בראשונים ובאחרונים, שדנו בגדרי הכלל ובהסתייגויות ממנו במצבים רבים. בין השאר, האחרונים[3] דנו בשאלה האם העוסק במצווה אחת לא חייב כלל בקיומה של מצווה אחרת, או שהוא פטור רק מאחר שהוא נחשב לאנוס, ועדיין נחשב לעושה מצווה אם בכל זאת קיים את המצווה.

מקור הדין עריכה

בתלמוד הבבלי[4] נלמד הדין בדרשה משני מקורות שונים:

א. מהפסוק ”בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ” (ספר דברים, פרק ו', פסוק ז'), העוסק באופני חובת מצוות קריאת שמע, דייקו חז"ל שחובת קריאת שמע חלה דווקא כאשר האדם נמצא "בשבתך ובלכתך", כלומר: דווקא בשֶבת ובלֶכת שלך - שאדם עושה בשביל עצמו ואין עליו חובה לעשות אותם. לעומת זאת, כאשר אדם עוסק במצווה, שאינה רשות אלא חובה, הוא פטור מקריאת שמע. מפטור זה נלמד פטור כללי ממצוות לעוסק במצווה.
ב. מהפסוק ”וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא...” (ספר במדבר, פרק ט', פסוק ו'), העוסק בטמאי מת שמפני טומאתם נאסר עליהם להקריב את קרבן הפסח, ולכן ניתנה להם האפשרות להקריב פסח שני. בגמרא[2] מוסבר שסיבת טומאתם הייתה העובדה שהם עסקו בקבורת מת מצווה, ומכאן שמותר להיטמא למת מצווה אף על פי שבעקבות כך לא יתאפשר לאדם לקיים את מצוות קרבן פסח. כלומר, העיסוק במצווה אחת (טיפול במת מצווה) פטר ממצוות אחרות. גם מכאן נלמד פטור כללי ממצוות לעוסק במצווה.

התלמוד מסביר ששני המקורות נצרכים ולא מספיקה דרשה אחת, כיון שמהפסוק "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" העוסק בקריאת שמע, ניתן ללמוד שהעוסק במצווה פטור מן המצווה רק במצוות שאדם שאינו עושה אותם אינו נענש בכרת, כמו קריאת שמע. ואילו מהפסוק העוסק בקרבן פסח, ניתן ללמוד שעיסוק במצווה אחת יכול לפטור את האדם אפילו מקיום מצוות שהעונש על אי עשייתם הוא כרת, כמו קרבן פסח, אך אי אפשר ללמוד מפסוק זה שיהיה פטור מן המצווה אפילו אם כבר הגיע הזמן בו עליו לקיים את המצווה ונתחייב בה, מה שכן ניתן ללמוד מהפסוק העוסק בקריאת שמע לאחר שכבר הגיע זמן קריאתה.

הסתייגויות והרחבות עריכה

  • פטור ממצוות אחרות מתקיים גם כאשר האדם טרוד במצווה, אפילו לא בזמן ביצועה בפועל (לדוגמה: חתן שפטור מקריאת שמע). וזאת אף על פי שאדם הטרוד בטרדה שאינה של מצווה חייב במצוות (לדוגמה: מי שטבעה ספינתו בים).
  • כאשר הטרדה בביצוע מצווה אחת לא מפריעה לקיום המצווה האחרת, למשל במקרה שבו האדם לובש ציצית ועליו לבצע מצווה נוספת, כגון הנחת תפילין, נחלקו הראשונים: לדעת התוספות[5] והרא"ש[6] האדם חייב בביצוע המצווה השנייה, ואילו לדעת הר"ן ופוסקים נוספים הוא פטור[7].
  • אם האדם קיים את המצווה השנייה על אף הפטור, יצא ידי חובתו, והוא לא יצטרך לחזור ולקיימה כשיגמור לעסוק במצווה הראשונה. למשל, אם אדם עסק בצורכי ציבור, אך הצליח למרות הטרחה לקרות קריאת שמע, הוא לא יהיה חייב לחזור ולקרות קריאת שמע[8].

גדר המצווה הפוטרת עריכה

  • העוסק במצווה שפטור ממנה (כגון זקן שעוסק בהשבת אבידה, שמכיוון שאינה לפי כבודו פטור מלקיימה), אינו נפטר באמצעותה ממצוות אחרות[9]. אך יש חולקים ופוטרים אפילו אם אינו חייב[10].
  • עוסק בספק מצווה, לפי דעת השאגת אריה[11] אינו פטור, ולפי דעת שו"ת הר צבי עדיין יהיה פטור, מכיוון שחייב לקיים גם ספק מצווה[12]
  • דעת רש"י[13], שהאמורא רבי שילא חולק על הכלל שהעוסק במצווה פטור מן המצווה. לעומתו תוספות[14] טענו שגם לדעת רבי שילא הכלל תקף, וכך נפסק להלכה.
  • אם יכול לקיים את שתי המצוות: לדעת הר"ן פטור ואילו לדעת התוספות חייב במקרה זה.
  • גם הליכה לדבר מצווה[15], ועיסוק בצרכי הרבים, נחשבים כמצווה, לעניין פטור ממצוות אחרות.
  • אף במקרה שמקבל שכר על המצווה, כגון סוחר בתפילין, יהיה פטור[16]. לעומת זאת אם עיקר כוונתו לקבל שכר, יהיה חייב[17].

היחס בין המצוות עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • עוסק במצוה פטור מן המצוה; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, ברכות, כרך א, מערכה י, עמ' קמד-קסב.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"א, עמוד א'
  2. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ה, עמוד ב'
  3. ^ קובץ שיעורים על מסכת בבא בתרא דף מ"ח; קהילות יעקב על מסכת ברכות דף כ"ה; עיון בלומדות ט"ז; ברכת אברהם על מסכת סוכה, דף כ"ה, עמוד א' סימן "עוסק במצווה" ו'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ה, עמוד א', וכן, חלק מהלימוד, מובא בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"א, עמוד א'.
  5. ^ תוספות, מסכת סוכה, דף כ"ה, עמוד א', ד"ה שלוחי
  6. ^ מסכת סוכה פרק ב' סימן ו'
  7. ^ ראו הגהות אשרי סוכה פרק ב סימן ו בשם האור זרוע, ובר"ן על הרי"ף סוכה יא. בדפי הרי"ף, ובשאגת אריה ל"ז ד"ה 'ואע"פ שהתוספות'
  8. ^ משנה ברורה, סימן ע', סעיף קטן י"ח
  9. ^ נתיבות המשפט, רצ"א, ג'
  10. ^ רבי שמואל מסלנט, הובא בשו"ת הר צבי או"ח חלק ב' ק"ג, שהסתפק בכך בעצמו.
  11. ^ שאגת אריה ל"ז
  12. ^ שו"ת הר צבי או"ח חלק ב' ק"ג, ד"ה 'בשו"ת' וד"ה 'והנני'
  13. ^ רש"י, מסכת סוכה, דף כ"ו, עמוד א', ד"ה משום רבי שילא
  14. ^ תוספות, מסכת סוכה, דף כ"ו, עמוד א', ד"ה חתן
  15. ^ למעט דעת הרשב"ש, שדי חמד חלק ד' ד"ה 'ומי שהולך', עמוד 435
  16. ^ שדי חמד שם ד"ה 'ואם'
  17. ^ משנה ברורה, סימן ל"ח, סעיף קטן כ"ד
  18. ^ שדי חמד שם ד"ה 'ועוסק', עמוד 436. והקובץ שיעורים, חלק ב' ל"ב, הסתפק בכך.
  19. ^ שדי חמד, ד"ה 'ומי שעוסק', עמוד 435
  20. ^ מהר"ץ חיות, למסכת סוכה, דף כה עמוד א, כותב: "דעוסק במצוה פטור מן המצוה אינו רק ממ"ע אבל מל"ת לא מפטר וכי ס"ד דעוסק במצוה יהיה מותר לאכול נבלות וכדומה.
  21. ^ ואפילו כאשר מדובר בשב ואל תעשה. שדי חמד שם עמוד 441

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.