פסח שני
פסח שני (נקרא גם פסח קטן[1]) הוא זמן קבוע בלוח השנה העברי שבו ניתנת הזדמנות שנייה להקריב את קורבן הפסח ולקיים את החג, עבור אלו שנמנע מהם להקריבו במועדו משום שהיו טמאים או רחוקים ממקום המקדש. קורבן פסח הוא אחת משתי מצוות עשה בכל התורה שעבירה עליהן דינה כרת, ולכן חשיבותו הגדולה של זמן נוסף לקיום המצווה. זמני פסח שני מקבילים לזמני חג הפסח באיחור של חודש אחד בדיוק: יש להקריב את הפסח בצהרי י"ד באייר במקום צהרי י"ד בניסן, ולאכול את הפסח על מצות ומרורים בליל ט"ו באייר במקום ליל ט"ו בניסן.
 | |
| שמות נוספים | פסח קטן |
|---|---|
| סוג |
חגי ישראל ומועדיו  |
| סיבה | הקרבת קורבן פסח, לאנשים שלא הקריבו בפסח ראשון |
| מתקשר עם | חג הפסח |
| מועד | |
| תאריך |
י"ד באייר
ה'תשפ"ו |
  | |
מקור המצווה
עריכהבספר במדבר מתואר מאורע שבו בשנה השנייה ליציאת מצרים, באה קבוצת אנשים שהיו טמאים באותו זמן, והתלוננו לפני משה שברצונם להקריב את קורבן הפסח גם הם.
וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו: אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?
משה, שלא ידע מה לענות להם, פנה לה'[2], אשר ענה לו בציווי חדש – אנשים שהיו טמאים או בדרך רחוקה בזמן הפסח הראשון, יכולים להקריב בחודש הבא – בי"ד באייר:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַה'. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ, עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ, כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.
באותו מעמד נוספה גם אזהרה, שאנשים שלא היו טמאים או רחוקים באותו זמן ולא עשו את הפסח, ייענשו בידי שמים בכרת.
דיני המצווה
עריכהבספרות ההלכה נדונו השונה והמשותף בין פסח ראשון לפסח שני. כמה הבדלים מפורטים כבר במשנה:
מַה בֵּין פֶּסַח רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי?
הָרִאשׁוֹן אָסוּר בְּבַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא, וְהַשֵּׁנִי מַצָּה וְחָמֵץ עִמּוֹ בַבָּיִת.
הָרִאשׁוֹן טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ, וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ.
זֶה וָזֶה טָעוּן הַלֵּל בַּעֲשִׂיָּתָן, וְנֶאֱכָלִין צָלִי עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים, וְדוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת.
בתלמוד הבבלי מבארים חכמים את מקור ההבדלים ואומרים:
"כְּכׇל חוּקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ" (במדבר, ט', י"ב) – בְּמִצְוָה שֶׁבְּגוּפוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
מִצְוָה שֶׁעַל גּוּפוֹ – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ".
יָכוֹל אֲפִילּוּ מִצְוֹת שֶׁלֹּא עַל גּוּפוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בוֹ". מָה שְׁבִירַת הָעֶצֶם מְיוּחָד מִצְוָה שֶׁבְּגוּפוֹ, אַף כׇּל מִצְוָה שֶׁבְּגוּפוֹ.
סיכום ההבדלים בין פסח ראשון לשני:
- בפסח ראשון ישנם איסורי 'בל יראה' ו'בל ימצא' על חמץ. פסח שני מתקיים כאשר חמץ ומצה נמצאים יחד בבית.
- בפסח ראשון אומרים הלל באכילת הקורבן. בפסח שני אין אומרים הלל באכילת הקורבן.
- בפסח ראשון אסור להוציא אף חלק מקורבן הפסח מחוץ לחבורת האנשים שעבורם הוא הוקרב. בפסח שני מותר להוציא את קורבן הפסח מהחבורה.
- בפסח ראשון מקריבים עם קורבן הפסח גם קורבן חגיגת ארבעה עשר. בפסח שני אין מקריבים קורבן חגיגה.
- בפסח ראשון מותר להקריב את קורבן הפסח בטומאה אם רוב קהל ישראל נטמא בטומאת מת. בפסח שני אסור להקריב בטומאה בשום אופן.
סיכום הפרטים המשותפים לקורבן פסח ראשון וקורבן פסח שני:
- שניהן דוחין את השבת.
- שניהם טעונין הלל בעשיָתן.
- שניהם נאכלין בחבורה או בבית אחד.
- שניהם נאכלים צלויים.
- שניהם נאכלים על מצה ומרור.
- בשניהם חל איסור להותיר מבשר הקורבן.
- בשניהם חל איסור לשבור עצם מעצמות הקורבן.
אכילת חמץ עם בשר קורבן פסח שני
עריכהנחלקו הפוסקים באשר לאכילת חמץ עם בשר הקורבן. רש"י בפירושו לתורה כותב שיש איסור של אכילת חמץ עם בשר הקרבן[3]. בספר מנחת חינוך[4] נכתב על דברי רש"י ”ולא ידעתי מהיכן יצא לרבינו זה, דנראה דאין איסור כלל.” במשך חכמה[5] פירש שזהו לאו הבא מכלל עשה ”על מצות ומרֹרים יאכלֻהו”[6] ולא על חמץ. בספר אפרקסתא דעניא[7] נכתב שרש"י דייק ממה שנאמר (במשנה, וכמו שהעתיק הרמב"ם) ”עִמו בבית” – מכאן שרק בבית הותרה אכילת החמץ, ולא הותרה האכילה עם הקרבן ממש[8]. במדרש תנאים[9] נאמר: ”דבר אחר: "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ"[10] – עליו אי אתה אוכל חמץ, על פסח שני אתה אוכל חמץ.”[11]
זמן הקרבת פסח שני
עריכהפסח שני קרב ביום י"ד באייר בין הערביים, כפי שנאמר בתורה: ”בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ.”[12] אפילו כשי"ד באייר חל בשבת מקריבים בו פסח שני, ככל קורבן שזמנו קבוע.
לדעת בעלי התוספות, זמן הקרבתו אחר הקרבת תמיד של בין הערביים, כדין פסח ראשון[13]. אך בדעת הרמב"ם פירשו האחרונים שפסח שני קרב לפני תמיד של בין הערביים[14].
מנהגי פסח שני
עריכה
יש נוהגים לאכול מצות ביום זה. בהיות שבליל ט"ו היה נאכל קרבן הפסח השני, יש שכתבו שעדיף לאכול בלילה את המצות ולא ביום י"ד שבו רק הוקרב הקרבן[15]. כמו כן נהגו שלא לאכול גדי מקולס (צלוי כולו בשלמותו, ללא חלוקה לאברים) בליל ט"ו באייר, כדי שלא ייראה הדבר כהקרבת קורבן פסח מחוץ לבית המקדש.
בחסידויות מסוימות (כגון חסידות קרעטשניף) נהוג שהאדמו"ר עורך טיש מיוחד לכבוד פסח שני, במהלכו הוא מקיים את סימני ליל הסדר (כולל ארבע כוסות, כרפס, מצה ומרור) והחסידים שרים שירי פסח. אירוע זה מתקיים מדי שנה בליל ט"ו באייר, כלומר בלילה שבו נגמר יום י"ד[16].
בשנת 2009 החלו מספר ארגונים דתיים העוסקים בקידום סובלנות ופלורליזם חברתי לציין את פסח שני כיום הסובלנות הדתית, על פי המסר הטמון ביום זה לשיטתם[17].
בתפילה
עריכהיום זה מופיע במגילת תענית כ"יום טוב" גם לכל עם ישראל שאסור להתענות ולהספיד בו. בעקבות זאת נהגו הספרדים וכן החסידים שלא לומר בו תחנון בתפילה[15][18], אבל באשכנז המנהג הקדום היה לומר תחנון כי בטלה מגילת תענית[19].
חוסר הבהירות ביחס ליום זה ניכר גם ברשימות החגים שבמגילות מדבר יהודה, שחלקן מזכירות את פסח שני בין החגים[20] וחלקן לא[21]. בלוח שנה לשנת ד'תתע"ג[22] ולשנת ד'תתע"ה[23] וכן בלוח לשנת ד'תתמ"ח[24] מצויין פסח שני בט"ו באייר.
יש שכתבו לומר תחנון בערב פסח שני, בתפילת מנחה על אף שבדרך כלל אין אומרים תחנון כבר בתפילת מנחה בערב יום טוב או בערב שלפני יום אשר אין אומרים בו תחנון. לפי המסבירים שהיום החגיגי של פסח שני הוא יום י"ד, הוסבר שבהלכה זו שעל פיה יש לומר תחנון בערב שלפני פסח שני, הכוונה היא ליום י"ג שבו יש לומר תחנון, מכיוון שבמקור עיקר עניינו של פסח שני הוא הקרבת הקרבן, וזה, בדומה לקרבן הפסח הרגיל, היה קרב רק אחרי חצות היום של יום י"ד עצמו (אף שנאכל בהמשך הלילה הנחשב כבר ט"ו באייר). לכן אין משמעות מיוחדת לבוקר י"ד, בוקר זה אינו חג, ובוודאי שאין להימנע מאמירת תחנון ביום שלפניו, יום י"ג[15]. יש נוהגים שלא לומר תחנון גם ביום ט"ו שהוא יום אכילת הקורבן[15].
בשנים שחל יום טוב ראשון של פסח ביום ראשון[25], חלה תענית שני בתרא ביום זה. לפי המנהג הקדום שאומרים תחנון, בוודאי נהגו תענית בה"ב כרגיל. לאחר שהפסיקו לומר תחנון בהרבה קהילות, נוצרו חילוקי מנהגים אם לנהוג בה"ב ביום זה או לדחותו (או לגמרי או לשבוע אחר).
קברי צדיקים
עריכהבמקורות שונים נזכר פסח שני כמועד עלייה לרגל למירון. כך עולה מן החיבור "אלה המסעות" שמן המאה השלוש עשרה, לפיו היו מתקבצים יהודים ומוסלמים במערת הלל ושמאי בפסח שני. ט"ו באייר נזכר כמועד עלייה לרגל למירון בתעודה מגניזת קהיר, "לוח קברות צדיקי ארץ ישראל", שנכתבה במאה הארבע עשרה[26]. ר' משה באסולה מספר על השתתפותו בשיירה של יותר מאלף איש שעלו לקברי הצדיקים במירון בפסח שני בשנת רפ"ב (1522). זהו האזכור האחרון של פסח שני כמועד עלייה לרגל למירון. מאותה תקופה, בהשפעת מקובלי צפת, השתנה מועד העלייה לרגל למירון לל"ג בעומר.
לפי מסורת מאוחרת, יום זה הוא יום פטירתו של רבי מאיר בעל הנס, ויהודים רבים נוהגים לעלות לקברו שבטבריה או לערוך לכבודו הילולא הכוללת לימוד תורה, הדלקת נרות ותרומת כספים ללומדי תורה ולבתי כנסת. מנהג זה החל לראשונה בשנת תרכ"ז (1867), אז הוקם בניין על קברו. לפי המנהג, בשעת נתינת הצדקה אומרים את קטע התפילה המופיע בסיפור התלמודי על הנס של רבי מאיר: ”אלהא דמאיר ענני.”
קישורים חיצוניים
עריכה
- הערך "פסח שני", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- שוב פעם פסח? על פסח שני בקבלה וחסידות – בבלוג 'דעת' (הקישור אינו פעיל)
- פסח שני, באתר "ישיבה"
- פסח שני, באתר בית חב"ד
- פסח שני, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מידע על פסח שני בקטלוג הספרייה הלאומית
- אתר פסח שני – יום הסובלנות הדתית
- הרב ברוך שלום הלוי אשלג, מהו, מי שהיה בדרך רחוקה, הוא נדחה לפסח שני, אתר קבלה לעם.
- מאמרים בנושא פסח שני, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
עריכה- ^ משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה ג'
- ^ ”וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה: עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם.” (במדבר, ט', ח')
- ^ רש"י על במדבר, ט', י'
- ^ מצווה שפ"א
- ^ על במדבר, ט', י"א
- ^ במדבר, ט', י"א
- ^ חלק ד', סימן שפ"ג
- ^ וראו שם טעם נוסף, שהתלמוד הבבלי (מסכת פסחים, דף צ"ה, עמוד א') חילק בין מצוות שעל גופו, שבהן שווה פסח שני לראשון, לבין מצוות שחוץ לגופו, שבהן אינו שווה. אכילת החמץ עם הקרבן היא מצווה שבגופו, ואילו אכילת החמץ בנפרד היא מצווה שחוץ לגופו.
- ^ על ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ג'
- ^ ספר דברים, פרק ט"ז, פסוק ג'
- ^ אמנם על פי ה"משך חכמה" הכוונה היא לאכילה בנפרד מאכילת הקורבן.
- ^ במדבר, ט', י"א
- ^ תוספות, מסכת מנחות, דף מ"ט, עמוד ב', ד"ה תלמוד לומר. לפי תוספות, מסכת יומא, דף כ"ט, עמוד ב', ד"ה אלא - אפשר להקריב גם לפני התמיד.
- ^ ימי שלמה על משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק א', הלכה ג'
- ^ 1 2 3 4 דיון על מנהגי פסח שני בימינו ומקורותיהם, פורום אוצר החכמה
- ^ תיעוד: פסח שני בחצרות קרעטשניף
- ^ פסח שני – יום הסובלנות הדתית בפייסבוק
- ^ הערה בסידורו של בעל התניא, סיום סדר תפילת שחרית לפני "למנצח", על המילה "יענך". ראו הערות שוליים "פסח שני" בחב"דפדיה
- ^ מנהג זה לא מוזכר בשולחן ערוך, ולפי מנהג אשכנז הישן אכן אומרים תחנון, עיין מדריך למנהג אשכנז המובהק, עמ' 25 ברשימת הימים שאין אומרים בהם תחנון.
- ^ מגילה 4Q319, מגילה4Q320, מגילה 4Q321.
- ^ מגילה 4Q325 ומגילת המקדש
- ^ צילום באתר הספרייה הלאומית
- ^ צילום באתר הספרייה הלאומית
- ^ צילום באתר הספרייה הלאומית
- ^ כ־11.5% מכלל השנים.
- ^ בספריית אוניברסיטת קיימברידג', T-S K21.69.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.