עוץ
ערך זה עוסק בדמויות מקראיות. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו עוּץ הוא שמן של שלוש דמויות שוליות מן התנ"ך.
- בכורו של ארם בן שם בן נח. אחיהם של חול, גתר ומש (ספר בראשית, פרק י', פסוק כ"ג). בדברי הימים א', הוא מוזכר כבנו של שם בן נח, ואחיו של ארם.
- בנו הבכור של נחור אחי אברהם.
- בנו של דישן בן שעיר.
| אב |
ארם  |
|---|---|
| צאצאים |
‘Ad |
  | |
ארץ עוץ מוזכרת 3 פעמים בתנ"ך. בירמיהו (כ"ה, כ') כאחד העמים השותים מכוס התרעלה; במגילת איכה (ד', כ"א) ”שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת-אֱדוֹם, יושבתי (קרי: יוֹשֶׁבֶת) בְּאֶרֶץ עוּץ...”, ובספר איוב (א', א') כמקום מושבו של איוב.
חוקרים שונים מזהים ארץ זו באזור ארם, באזור אדום או בבשן[1].