עיצוב עירוני
עיצוב עירוני הוא נדבך בתחום התכנון העירוני שעיקרו הוא התוויית המראה של הנוף העירוני המתוכנן.
בעוד התכנון העירוני הכולל יוצר מערכת פיזית (רשת הרחובות, השבילים והכבישים, חלוקת המגרשים וקווי בניין ועוד) ופונקציונלית (הגדרת שימושיהם של המבנים - מגורים, מסחר, תעשייה קלה או כבדה וכדומה) של העיר או של מרקם עירוני מסוים, העיצוב העירוני מגדיר מאפיינים של אדריכלות ואדריכלות נוף שתפקידם ליצור אופי ברור ורצוי של החלל העירוני. בהיעדר עיצוב עירוני, מתפתחת הרקמה העירונית על פי ההגדרות הפיזיות והפונקציונליות של התכנון אך האדריכלות של כל מבנה בעיר יכולה להיות שונה.
דוגמאות מובהקות לעיצוב עירוני נוקשה הן הערים פריז ואמסטרדם. תוכנית אוסמן להתחדשות פריז, לדוגמה, הגדירה קווים מנחים ברורים ונוקשים לעיצוב חזיתות הבניינים שתוכננו כל אחד על ידי יזם ואדריכל אחרים. בתי המגורים האופייניים של אמסטרדם לדוגמה שומרים על קו עיצוב מוגדר עם אפשרויות להבדלים שהופכות כל מבנה לשונה, אך משמרות אופי כולל זהה לבניינים. דוגמה קיצונית להיעדר עיצוב עירוני ומתן אפשרות לאדריכלות חופשית לחלוטין להתפתח היא הסטריפ של לאס וגאס שבו כל מבנה עוצב בצורה ייחודית ושונה מהאחרים.
העיצוב העירוני הוא נקודת המפגש המיידית בין אדריכלות כאמנות הבנייה לבין התכנון העירוני, שנעשה לרוב על ידי מתכננים שהם אדריכלים בהכשרתם. עיצוב אופיו של החלל העירוני בא לידי ביטוי בעיצוב החזיתות של המבנים הפונות אל הרחוב, יחסי חלל ומסה בתכנון האדריכלי וחומרי הגמר בהם משתמשים בבנייה. בירושלים, לדוגמה, חוק העזר העירוני המחייב גם את כל תוכניות בניין העיר בשטחה להשתמש באבן ירושלמית, או חיפוי הקירות באבן זו, יוצר אופי מסוים הנובע מחומרי הגמר. דוגמה אחרת היא תוכנית גדס בתל אביב, שהגדירה קווי בניין ומרווחים מדויקים בין הבתים, כפעולת עיצוב עירונית שהתוותה את אופיו של המרקם העירוני של מרכז וצפון תל אביב הישן.
גלריית דוגמאותעריכה
|
.jpg)
