עיצוב עירוני (באנגלית: Urban Design) הוא פרקטיקת תכנון, ושדה של ידע, מחקר ותיאוריה, העוסקים בתכנון רעיוני ובארגון מרחבי של הסביבה הבנויה בקונטקסט עירוני וכפרי.[2] מטרתו אינה רק קידום הניראות האסתטית והחוויה החושית של המרחב, אלא יצירת מקומות טובים יותר עבור אנשים במובן הרחב.[3]
עיצוב עירוני אמון על יצירת חזון קונקרטי ותלת־ממדי למרחב התכנון, בעזרת תכנון השלד העירוני (אנ') והתווית התנועות השונות במרחב התכנון, איחוי ויצירת רשת מקושרת של מרחבים ציבוריים, הגדרת הנפח, הצפיפות, המקצב והגובה של המרקם הבנוי, פיתוח סוגי בינוי וסוגי מרחב פתוח שבין הבניינים, אפיון השימושים במרחב, ותכנון הפרופורציות והמאפיינים של החלל הציבורי. עיצוב עירוני מתבצע בקני מידה שונים כגון העיר כולה, רובע או שכונה, אזור תעשייה, מוקד מסחרי, מרכז עירוני, רחוב, כיכר, טיילת, פארק וגינה ציבורית, בלוק עירוני, מתחם, פינת רחוב, ואף רהיט רחוב או תשתית ציבורית.[4]
רובע Nordhavn בקופנהגן תוכנן על ידי המשרד COBE. תכנון כולל (masterplan) בשטחי נמל נטוש שאליו נוספים שטחים חדשים. התכנית שמתממשת בשלבים מציעה רובע מוטה הולכי רגל ומעורב שימושים.
מעצבים עירוניים הם בהכשרתם אדריכלים ואדריכלי נוף, העוסקים בתכנון התחדשותם של מרקמים בנויים קיימים, וביצירתם של מרחבים בנויים חדשים.[5] תחום תכנון זה מבוסס על היחסים בין המרכיבים השונים של המרחב, ומתרכז בראש ובראשונה ביחסי הגומלין שבין האובייקטים העירוניים (הבניינים, הנוף והטבע העירוני, הרחובות, השבילים וצירי התנועה, מוקדי העניין וכו'), השימושים במרחב, הנרטיבים והמשמעויות ההיסטוריות של האתרים. דניז סקוט בראון מדגישה את האופי התהליכי של עיצוב עירוני, שלדבריה הוא דיאלוג תכנוני עם המורכבות המשתנה תדיר של המרחב העירוני.[6] הסינתזה של ההיבטים הפיזיים, התרבותיים, הקנייניים והנופיים של הסביבה הבנויה, בשילוב עם היבטים חברתיים, כלכליים, טכנולוגיים וסביבתיים היא לב העשייה של עיצוב עירוני. עבודת העיצוב העירוני היא מורכבת ומרובת היבטים, ועל כן מעצבים עירוניים פועלים בצוותים אינטר-דיסיפלינאריים יחד עם מתכנני ערים, מהנדסי תנועה, סביבה ותשתיות, ועוד.
תהליך התכנון בעיצוב עירוני מבוסס על חקירה מרובדת ועשירה של המצב הקיים במרחב התכנון ובחינתו בהקשר העירוני שלו, שמטרתה לזהות את האתגרים וההזדמנויות המסוימים שמציב מרחב זה. עם זאת ניתן להגדיר משימות אופייניות לפרקטיקה של עיצוב עירוני עכשווי:[7]
תכנון מערכת של מרחבים ציבוריים פתוחים ובנויים, איכותיים ומגוונים, המקושרים היטב זה לזה, וזמינים לכלל הציבור.
תכנון הנפחים הבנויים לשימושים המבוקשים במרחב הבנוי והפתוח בצפיפות הנדרשת, ויצירת היחסים המרחביים המיטביים בין השימושים השונים.
תרומה לאיכות האסתטית של המרחב - עיצוב המרחב הנחווה באופן שמפעיל את החושים והדמיון של המשתמשים, בדגש על חללי הרחוב והמרחב הציבורי.
חלוקת צודקת של המשאבים העירוניים (שטחים פתוחים, נגישות לתעסוקה ושירותי ציבור וכדומה) והנגשתם לכלל הציבור
יצירת דימויים לעתידים אפשריים של העיר או מרחב התכנון - לאן וכיצד המרחב עשוי להתפתח.
שדרות רוטשילד בתל אביב. שדרה מרכזנית (center median boulevard) המורכבת מחלל שהייה ותנועה בין שני טורי עצי פיקוס, שממוקם במרכז חלל הרחוב. שדרות מחלקות את חלל הרחוב, יוצרות מקצב, הצללה ונוכחות של טבע עירוני.שימור, הנכחה והעצמה של הזהות המובחנת של המרחב, שמשקפת מפגש חד פעמי בין אוכלוסייה, תרבות, טכנולוגיה, היסטוריה ותנאים אקלימיים וטופוגרפיים במקום מסוים.רחוב הסהר המלכותי בעיר באת' שבאנגליה. דוגמה לעיצוב עירוני חדשני מסוף המאה ה-18, המשלב עקרונות אסתטיים עם תכנון עירוני חדש.
יצירת תשתית מרחבית ליחסי שכנות וקהילה, לשיתוף ותמיכה הדדית, החלפת רעיונות ופעולה משותפת של תושבים.
יצירת תשתית לחיים בריאים נפשית וגופנית בתנאים של צפיפות ואורח חיים עמוס, על ידי הנגשת טבע עירוני ועידוד תנועה ופעילות גופנית, שירותי ציבור, ושימושים יומיומיים במרחקי הליכה.
הכנת המרחב הבנוי לתרחשים של שינויי אקלים על ידי צמצום הנזק הסביבתי של העיר, יעול השימוש במשאבים, הסתמכות על אנרגיה מתחדשת, ויצירת מענה לאירועי אקלים (גלי חום, אירועי קיצון של גשם והצפות וכדומה).[8]
תיאוריה של עיצוב עירוני מבקשת להגדיר מסגרת שיטתית להבנה, ניתוח וחיזוי של תופעות עירוניות כמערכת מרחבית מורכבת, שנוצרת ומשתנה על ידי ריבוי שחקנים. לשם כך, תיאוריה של עיצוב עירוני נשענת גם על תיאוריות ממדעי החברה, הכלכלה, הסביבה, ההנדסה, הפילוסופיה ועוד תחומים נוספים. בין הפרקטיקה והתיאוריה של עיצוב עירוני מתקיימים יחסים של הדדיות: התיאוריה משפיעה על הגדרת הערכים והאיכויות בתהליך התכנון, קריאת המרחב לתכנון, הגדרת ההיבטים הכמותיים של המרחב העירוני, הבנת הערכים הסימבוליים והתפקודיים של מרחב התכנון ומרכיביו והמשגת תהליכי התכנון עצמם. בד בבד, הפרקטיקה של עיצוב עירוני הנה תהליך ביקורתי ויצירתי, שמציע המשגה מחדשת של מרחב התכנון, וכן מודלים חדשים של העיר ומרכיביה, ובכך תורם לתיאוריה.
ניתן לסווג תיאוריות של עיצוב עירוני באופנים רבים, כגון על פי גישה פילוסופית (מודרניסטיות, פוסט מודרניסטיות, מרקסיסטית, וכ'), על פי קנה המידה הרלוונטי (מקומי, שכונתי, עירוני, אזורי), או על פי נושא מוביל - לדוגמה, מתיו כרמונה מציע שמונה ממדים של עיצוב עירוני כפרקטיקה וכתאוריה: המורפולוגי הנחווה, החברתי, החזותי, התפקודי, הדינאמי, המערכתי (גישות מלמעלה למטה), וריבוי השחקנים (גישות מלמטה למעלה).[3][9]הרשימה שלהלן כוללת תיאוריות וטקסטים שנודעו להם השפעה על השיח האקדמי והמקצועי והפרקטיקה של עיצוב עירוני וכן גישות עכשוויות, תוך ציון הוגה בולט בתחומן.
בולוואר אוסמן בפריז. מראה של שדרה אוסמנית טיפוסית, תוצאה של תוכנית אוסמן להתחדשות פריז מהמאה ה-19.
משרד BIG תכנן באמסטרדם בלוק מגורים חדשני המתפקד ככיכר עירונית עם חזית ימית. הבלוק משלב גם גג פעיל המתפקד כתצפית ציבורית (2022).
הצעת תכנון לרובע Filipstad באוסלו משלבת היררכיה של רחובות, בלוקים עירוניים, כיכרות וגנים, מבני ציבור ותרבות, ותשתיות תנועה.
המודל של מרכז העיר לונדון (2019) מציג את השילוב בין בנייה מרקמית ומגדלית עכשווית המשקף גישה ייחודית לשימור המורשת האדריכלית.
בתכנית הכוללת לאמסטרדם (1934) סביב המרקמים הותיקים בשחור-לבן מוצגים הרובעים העתידיים.
הרובע החדש Clichy Batignolles בפריס (2014) מבוסס על שילוב מירבי בין טבע עירוני ובינוי.
סנטוריני הבנויה על צלע הר ובעלת מאפיינים של אדריכלות ורנקולרית.
.jpg)
.jpg)
