פתיחת התפריט הראשי
חזית קתדרלת נוטרדאם בפריז. חזית גותית קלאסית בעלת 2 מגדלים (שצריחיהם לא הושלמו), חלון רוזטה ו-3 שערי כניסה ראשיים, 2009.
חזית מונומנטלית של קרלו מדרנו (אנ') לבזיליקת פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן, 2009.

באדריכלות, חזית (או פאסאדה) היא חלק המבנה שפונה כלפי חוץ. לעיתים מייחדים את השימוש במונח "חזית" לחזית הראשית של המבנה, שבה נמצאת הכניסה הראשית אליו. במבני דת וציבור, הדגש הוא על חזית מונומנטלית, שהיא החלק הראשון במבנה שנראה לצופה, והיא החלק הגלוי כל הזמן לעוברי האורח ברחוב. מבחינה הנדסית, החזית משמעותית בהשפעתה על יעילות האנרגיה במבנה. על חזיתות היסטוריות יש כללים וחוקים המגבילים ואף אוסרים ביצוע שינויים בהן.

תוכן עניינים

חזיתות קלאסיותעריכה

בעת העתיקה, שהחלה עם המצאת כתב היתדות והסתיימה עם נפילת האימפריה הרומית המערבית במאה החמישית לספירה (שנת 476), מייצגת האדריכלות הקלאסית סגנונות בנייה שפותחו ביוון העתיקה בתקופה הארכאית (מהמאה השמינית עד המאה החמישית לפני הספירה) ונמשכו כאלף שנה באזור הים התיכון, לאורך התקופה ההלניסטית והתקופה הרומית, כאשר הרומאים בנו גם בבטון ועיצבו קשתות כמו אמת מים, וכיפות כמו בפנתאון.

החזיתות הקלאסיות נראו במקדשים ומבני ציבור ביוון. בניגוד לרומאים, לא ידעו היוונים לבנות כיפות וקשתות, ובנו עם לבנים, עמודי אבן או שיש, קורות אופקיות מאבן או מעץ, וגמלונים. ליוונים היו שלושה סדרים (סגנונות) לכותרות העמודים: דורי, איוני וקורינתי, והרומאים הוסיפו עוד שני סדרים: טוסקאני ומשולב (קומפוזיטיבי). הסדר הדורי והטוסקאני דומים אחד לשני, כאשר בסדר הדורי העמוד עם חריצים עגולים, ובסדר הטוסקאני העמוד חלק. בשני סדרים אלה, כותרת העמוד היא עגולה. בסדר האיוני כותרת העמוד היא זוג וולוטות מפותלות כלפי מטה כמגילות. בסדר הקורינתי עשויה הכותרת תבליטי עלים, ובסדר המשולב נוספה כותרת איונית על גבי הכותרת הקורינתית. סדר דורי נראה במקדש זאוס באולימפיה (פסל זאוס במקדש היה אחד משבעת פלאי עולם) ובמקדש הפרתנון באקרופוליס, סדר איוני מופיע בארכתאון הנמצא שם, סדר קורינתי מופיע במקדש זאוס באתונה (אנ'), ונעשה בו שימוש גם באדריכלות הלניסטית ורומאית. סדר משולב מופיע בשער טיטוס ברומא. בסדרים השונים, נמצא מעל העמודים הארכיטרב, קורה מלבנית אופקית וחלקה, ומעליו אפריז, בדרך כלל עם טריגליפים (שלושה פסים אנכיים עם חריצים ביניהם) ומטופות (תבליטי אבן על גבי האפריז, המספרים סיפור היסטורי). מעל האפריז נמצא הקרניז (כרכוב), שבולט החוצה, ועליו מונח הגמלון המשולש. סגנון בנייה זה חזר על עצמו לאורך תקופות האדריכלות, ומופיע גם בבית הלבן ובקפיטול בארצות הברית.

חזיתות שנוספו לבניינים מתקופות קודמותעריכה

 
חזית נאו-גותית של קתדרלת קלן, עם שני צריחי תחרה בגובה 157 מטר. מאחוריה גשר הוהנצולרן, 2010.

באדריכלות ג'ורג'יאנית נוספו חזיתות אופנתיות חדשות לבניינים קיימים, ועיצובן נעשה על ידי שמירה על פרופורציות וסימטריה מדויקת ופשוטה של חלקי המבנה. כך בבאת' נראה בניין 'אשכול הענבים' ברחוב ווסטגייט כבניין ג'ורג'יאני, אבל חזית זו היא חיצונית בלבד, וחלק מחדריו הפנימיים נותר עם תקרת גבס יעקובינית (אנ').[1]

בנייה חדשה זו התבצעה גם במקומות אחרים. בסנטיאגו דה קומפוסטלה בגליסיה בצפון-מערב ספרד, נבנתה חזית מבנה הקאזה דו קבידו (אנ'), הניצב במרחק שלושה מטרים מהכיכר העירונית (אנ'), כך שתתאים לסדר הקלאסי בכיכר, וגם החזית הראשית בסגנון הבארוק הספרדי (אנ') של קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה הפונה לכיכר, עוטפת ומסתירה את הפורטיקו הרומנסקי (אנ') של קתדלרה זו.

בגל התחייה הגותית באירופה במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, הושלמו כנסיות גותיות, ולרבות מהן נוספו חזיתות נאו-גותיות, לעיתים על פי התוכניות המקוריות או בהשראתן. ב-1880 הושלמה החזית של קתדרלת קלן על שני צריחיה שנבנו לגובה של 157 מטר, לפי תוכניות מקוריות מ-1300.[2] חזיתות נאו-גותיות בולטות נוספות נבנו בקתדרלת מילאנו, סנטה מריה דל פיורה בפירנצה, קתדרלת ויטוס הקדוש בפראג וקתדרלת קלרמון-פראן בצרפת. גם תכנון מגדלי התאומים בניו יורק היה מחווה לאדריכלות גותית, ומזכיר שני מגדלי פעמונים של קתדרלה, עם קשתות וקווים אנכיים מודגשים.

בתי כנסתעריכה

בתקופה העות'מאנית נבנו בתי כנסת בין חומות העיר העתיקה בירושלים בסגנון דומה לאדריכלות ביזנטית, כמו בית הכנסת החורבה ובית הכנסת תפארת ישראל, עם כיפות וקשתות. עם המעבר לאדריכלות מודרנית, נבנה בית הכנסת היכל שלמה עם קווים ישרים, אבל עם כיפה על הגג. בית הכנסת הגדול שנבנה לידו, נבנה כולו עם קווים ישרים, ובראש החזית הצפונית הפונה לרחוב, נבנו שני לוחות אבן גדולים המסמלים את לוחות הברית. לוחות הברית נראים גם בבית הכנסת הגדול של בורדו בחלק העליון של כרכוב על החלק האמצעי של החזית הראשית, על גג בית הכנסת הגדול של בודפשט, על החזית של בית הכנסת המרכזי במזכרת בתיה שנבנה בסגנון אקלקטי, ובראש החזית של בית הכנסת הגדול (ראשון לציון).

חזיתות בבניינים רבי קומותעריכה

 
חזית עם כתמים בשולי המתכת: שכיח באזור קו המשווה ובאזורים עם זיהום אוויר, 2010.

בבניינים רבי-קומות מודרניים, הקירות החיצוניים לעיתים תלויים מלוחות הרצפה העשויות בטון. דוגמאות לכך הם קירות מסך וקירות טרומיים מבטון. לעיתים נדרשת החזית להיבנות עם דרגת עמידות לאש (אנ'), במקרים שבהם סמוכים מאוד שני מבנים אחד לשני, כדי להקטין את הסבירות למעבר אש ממבנה אחד למשנהו. בדרך כלל, אלמנטי החזית התלויים או מחוברים ללוחות הבטון הטרומיים, מיוצרים מאלומיניום מאולגן או עם ציפוי אלקטרוסטטי.

בשנים האחרונות נעשה שימוש במתכות יקרות יותר כטיטניום, אך בשל עלותן ועקב רגישותן לכתמים בקצוות המתכת, אינן פופולריות. גם ללא לקיחה בחשבון של דרגת העמידות (אלומיניום ניתך ב-660 מעלות צלזיוס[3], ומגיע לטמפרטורה זו תוך דקות ספורות בעת שריפה), הגנה נגד אש תמיד נלקחת בחשבון בתכנון חזיתות, כולל מניעת מעברי אש במפגשים בין הרצפות לקירות, על ידי מיקום מתזי מים בכל קומה בבניין עם קירות מסך. תקני בנייה מגבילים את גודל החלון בקירות החיצוניים, או קובעים חלונות לשחרור עשן,[4] ודלתות עמידות בפני אש במסדרונות.

גלריהעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא חזית בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Jean Manco. Bath's lost era, "Bath and the Great Rebuilding", Bath History vol. 4, (Bath 1992). First published in Bath City Life Summer 1992. Retrieved 24 January 2019
  2. ^ תוכנית F, מהאתר הרשמי של קתדרלת קלן.
  3. ^ ברזל ניתך ב-1,538 מעלות צלזיוס, והמשקל האטומי שלו יותר מכפול משל האלומיניום.
  4. ^ חלון שחרור עשן, שבטק.
  5. ^ Foxdenton Hall, Retrieved 24 January 2019