עלילת טיסאסלר

עלילת דם שהתרחשה בכפר טיסאסלר במזרח הונגריה בשנת 1882

עלילת טיסַה-אֶסלארהונגרית: Tiszaeszlári vérvád) הייתה עלילת דם, שהתרחשה בכפר טיסה-אסלר (Tiszaeszlár) במזרח הונגריה בשנת 1882.

הנערה הנוצריה אסתר שוימושי
קארוי אטווש, הסניגור שהגן על הנאשמים שהיו קרבנות לעלילת הדם

היעלמות הנערה ותחילת האירועעריכה

היעלמותה של הנערה הנוצרייה בת הכפר, אסתר שוימושי (Solymosi Eszter), בת 14, במהלך שבת הגדול 1 באפריל 1882 (י"א בניסן תרמ"ב) ארבעה ימים לפני הפסח,[1] גררה אחריה האשמות שהוטחו ביהודים, שלוּבּוּ בהסתת צירי פרלמנט אנטישמיים, שהנערה נחטפה ונשחטה לצורך ערבוב דמה במצות הפסח. ב־19 במאי מונה עו"ד בארי מעיר המחוז נירג'האזה לשופט-חוקר, ובאותו היום נעצרו שמש הקהילה, יוסף שארף ואשתו, יחד עם השוחט שוורץ והחלה החקירה. במהלך החודשיים הבאים נעצרו חמישה־עשר יהודים כמעורבים במקרה ונכלאו בעיר המחוז נירג'האזה בהמתנה למשפט.[2][3][4][5][6]

בחקירה הראשונה כנראה הידהד שמואל, בנו הקטן בן החמש של השמש, את השמועות שהופצו בכפר וסיפר לחוקר כי אביו פיתה את הנערה להיכנס אל ביתם, ושם השוחט חתך את גרונה.[2] האב, ובנו הגדול בן ה־14 מוריץ (משה) הכחישו זאת. באותו ערב נלקח הנער מוריץ לביתו של אחראי הביטחון רצ'י בכפר הסמוך טיסנג'פלו, והועבר להשגחת עבריין בשם פצ'לי, שישב בעבר 12 שנים בכלא. לפי גרסאות אחדות לימדו אותו נצרות, הציגו בפניו עלילות דם אחרות, ושכנעו אותו במשך כחודש להעליל על אביו והאחרים.[7][6]

במהלך זמן זה רשם השופט החוקר את הודאתו של הנער מוריץ שארף, הכוללת סדרת האשמות לפיהן אביו הזמין את הנערה אל ביתם לאחר התפילה בבוקר השבת. קבצן יהודי בשם הרמן וולנר שהתארח אצלם הוביל אותה אל בית הכנסת ושם הפיל אותה. הנער מוריץ סיפר כי את המשך הדברים ראה דרך חור המנעול של דלת בית הכנסת. שני השוחטים האורחים אברהם בוקסבוים ולאופולד בראון, ששהו בשבת בעיירה החזיקו בה, והשוחט שלמה (סולומון) שוורץ, חתך את צווארה בסכין ואסף את הדם אל תוך סיר גדול.[8]

מציאת גופהעריכה

ב־18 ביוני נמשתה במורד נהר הטיסא, כ-20 ק"מ מהכפר טיסא-אסלאר, גופה שנראתה כזו של הנערה אסתר שוימושי, אך צווארה לא היה חתוך. האם זיהתה את הבגדים שהיו על הגופה כבגדי ביתה, אך טענה שאין זאת היא. חברתה של הנערה והרוקח של הכפר זיהו את הגופה כזו של אסתר. הכומר של העיירה יחד עם קבוצה נוספת של אנשים העלו את הסברה שהיהודים גנבו גופת נערה אחרת מבית החולים כדי לנקות אותם מהחשדות בדבר שחיטת אסתר שוימושי לצורכי פולחן. צוות רפואי שבחן את הגופה טען גם הוא שאין זו אסתר (בהמשך נבדקה הגופה בשנית והוברר כי צוות זה פעל בחוסר מקצועיות ואולי גם בחוסר תום לב).[9]

המשפטעריכה

מעצר החשודים, האשמות, והתנהלות המשפט: יולי 1882 - יוני 1883עריכה

ההליכים המשפטיים נפתחו ב-29 ביולי 1882 בבית המשפט המחוזי בנירג'האזה, ובו הואשמו כ-15 יהודים. ארבעה הואשמו ברצח: השוחט שלמה שוורץ, שני שוחטים נוספים - אברהם בוקסבוים ולאופולד (אריה) בראון שהתארחו בכפר בשבת בה נעלמה אסתר, והקבצן הרמן וולנר. בסיוע לפשע הואשמו: השמש יוסף שארף, אודולוף (אברהם) אונגר, אברהם בראון, שמואל לוסטיג, לייזר ויישטין ועמנואל טאוב. בסיוע לפשע ובהעלמת גופה נאשמו: אנסלם פוגל, יענקל שמילוביץ, דוד הרשקו (שלושת הרפסודאים שאיתרו את הגופה במורד נהר הטיסא), מרטין גרוס, ויצחק קליין. כל הנאשמים נכלאו בנירג'האזה בחודשים שקודם לפתיחת ההליכים, ונמקו בכלא כ-15 חודשים עד סוף המשפט.

את צוות הסנגוריה הוביל עיתונאי וחבר בית הנבחרים ההונגרי קארוי אטוושהונגרית: Eötvös Károly) ואיתו עורכי הדין ברוך פרידמן, אלכסנדר פונדק, ומקס שקלי מבודפשט, ועורך דין מקומי איגנץ היימן. במכתב לשר המשפטים פאולר, מחה אטווש על שימוש בעינויים על הנער מוריץ שארף מצד ברי, פצ'לי ורצ'י. המשפט עוכב, אך חוּדש שוב עם הגיעו בספטמבר של פרקליט המדינה קוזמה. כל העת הזה פוזרו מנשרים שתיארו את פשעי הנאשמים ופנו לדעת הקהל הזועמת והסוערת בעיר. בשאר המדינה וגם בארצות סביב הורגשה מתיחות רבה. רב העיר נעצר בחשד לשיבוש הליכי חקירה ויהודים נוספים נחקרו בעניין. מהומות פרצו בערים אחדות בהונגריה.[10]

הפוליטיקאי ההונגרי, מנהיג מהפכת 1848 בהונגריה, הסופר הגולה בטורינו לאיוש קושוט כתב שעלילת הרצח הפולחני והטענות נגד כלל היהודים מתאימים לימי הביניים החשוכים, והם בושה להונגריה ולעמה, גם אם יתברר שיש משהו בטענות הרצח המפוקפקות במקרה המסוים הזה.

בנובמבר 1882 הגיע התובע הכללי הוואש למקום וקבע שיש לאפשר שימוע רשמי לנאשמים שעד אז כלל לא נשמע קולם. הוא הביא לשחרורם של אסירים אחדים ביניהם את אשת יוסף שוורץ. אך האווירה העוינת הלכה והתלהטה, והוא התפטר מתפקידו.

בדיקות נוספותעריכה

ב־7 בדצמבר 1882 לבקשת הסנגוריה הוצאה הגופה מקברה ונבדקה בידי שלושה מרצים בכירים מבית הספר לרפואה בבודפשט. השלושה, פרופ' שנטהור, בלקי ומיכלקוביץ הופיעו בפני בית המשפט והראו שצוות הרופאים הקודם פעל בחוסר מקצועיות ואולי גם בחוסר תום לב. הממצאים הורו שהנערה הייתה בהריון והטביעה את עצמה בנהר. הם שיערו שעשתה זאת כאשר אבי הילד סירב להינשא לה.

לבקשת צוות ההגנה נערכה, ב־16 ביולי 1883, בדיקה בטיסה-אסלאר, ונמצא כי בדלת בית הכנסת, שדרכה לכאורה ראה הנער מוריץ את האירוע, אין כלל חור מנעול, כי סדק שקיים בדלת הוא גבוה מראש הנער מוריץ, וכי גם אם מציצים מהסדק נראה רק הקיר שמולו ולא מרחב החדר (מימין) שבו לכאורה בוצע הרצח.

"המשפט הגדול": 17 ביוני 1883 - 3 באוגוסט 1883עריכה

ב־17 ביוני החל השלב הסופי של המשפט, בראשות השופט פרנציס קורניס, והתובע אדוארד שפרד, ונמשך כחודש וחצי. עדותו של הנער מוריץ שארף הייתה העדות הממשית היחידה שעליה התבססה ההאשמה. במהלך המשפט הוכחה עדות הנער כבלתי אפשרית וכלא נכונה. הבדיקות המוקדמות שערכו השופטים בכפר טיסה-אסלר שללו את האפשרות שהנער מוריץ ראה את האירוע שאותו תיאר. עדותו של מוריץ במשפט עצמו תוארה בעיתונות היהודית כדיקלום. הנער עומת בבית המשפט ישירות מול אביו השמש, שטען כי בנו הוסת לשקר, ודרש ישירות מבנו לחזור בו מעדות השקר (מעמד זה הובא באיור מפורט, בספרות שנכתבה על המשפט). השוחט שוורץ הטיח בנער שאי אפשר לשחוט באופן שבו תיאר, ושדם הנשחט אינו מטפטף כפי שתיאר, אך הנער חזר על דבריו בקול חד-גוני.[7]

במהלך המשפט התקיימו כ-33 ישיבות של בית הדין, במסגרתן נחקרו כל הנאשמים ועוד עשרות עדים הקשורים לאירוע. ב־3 באוגוסט 1883 הסתיים המשפט. עדותו של מוריץ שוורץ נדחתה על ידי השופטים כ"עדות שקר". הנאשמים הוכרזו כ"לא אשמים מחוסר הוכחות", ושוחררו.

בעקבות הזיכויעריכה

בעקבות זיכוי הנאשמים פרצו מהומות בפרשבורג שבצ'כיה, בבודפשט ובמקומות רבים ברחבי הונגריה. ראש הממשלה, קלמן טיסה, הכריז שכל עוד הוא מכהן בתפקידו לא ירשה פגיעה ביהודים חפים מפשע.

הסנגור, קארוי אטווש, חיבר הצגה ואחר כך ספר בן שלושה כרכים על הפרשה – "A Nagy Per" ("המשפט הגדול"). אטווש שהיה ראש המפלגה הליברלית וחבר הפרלמנט ההונגרי שילם מחיר אישי כבד על הסכמתו להגן על יהודים בהתנדבות;[דרוש מקור] הוא סולק ממפלגתו, איבד את מקומו בפרלמנט וסבל רדיפות נוספות מצד העיתונות ומצד חבריו למקצוע. כיום הוא נחשב בהונגריה לגיבור לאומי ולאישיות נערצת[דרוש מקור].

הנער מוריץ שארף, שרק בעקבות עדות השקר שלו הפכו "השמועות" למשפט פלילי, חזר לחיק הוריו ועימם היגר לאמסטרדם בהולנד.

כעין אפילוג - באומנות ובספרותעריכה

האירועים של "עלילת הדם של טיסא-אסלאר" והמשפט שבסופם, התארכו תקופה ארוכה, פורסמו בעיתונות בכל רחבי אירופה, והעלו לא רק שאלות לגבי המקרה גופו, אלא גם אודות אמיתות עלילת הדם (שרבים במזרח אירופה עוד האמינו בה), "שאלת היהודים" הכללית והיחס אליהם בהווה. בין אנשי האצולה המקומית, ראשי הציבור, הפקידים, השופטים, אנשי הרפואה, הוגי הדעות וחברי הפרלמנט ההונגרי שהיו מעורבים בנושא, משתקף גם המאבק בין נאורות וקדמה לשמרנות תרבותית ומסורתית-דתית. המשפט היה גורם מציף לשאלות אלה שנידונו בהרחבה רבה בעיתונות ובספרות התקופה.

האירוע, נסיבותיו ופרטיו, הותירו חותם עז לדורות אצל העם היהודי כולו, ובמודגש גם אצל כל תושבי הונגריה (ואוסטריה) שאינם יהודים, שרובם רואים בו אירוע טרגי וכתם היסטורי של העם ההונגרי. מאז ועד היום, היה "המשפט של טיסא-אסלאר" בסיס ליצירות ספרותיות, מחזות וסרטים רבים, שלרוב הציגו אות המקרה כטרגדיה אנטישמית בלתי נתפסת של רוע מבוסס אמונות קדומות, וגם כטרגדיה אישית של המעורבים בה (בדגש על הנער מוריץ שארף). היבטים לאומיים, חברתיים, דתיים ופוליטיים בני הזמן, בייחוד לאחר תקופת שואת יהודי אירופה, באו גם הם לידי ביטוי ביצירה האמנותית במשך השנים.   

  • המחזה "מגילת אסתר החדשה" (...די נייע מגילת אסתר [סאלימאסי]), של הסופר היידי נחום-מאיר שייקוביץ (שמ"ר), שנדפס באודסה 1884, וכנראה מעולם לא עלה על במה (יידיש).[11]
  • המחזה "עלילת הדם האיומה של טיסא-אלסלאר" (דער שרעקליכער בלוט-בלבול פון טיסא-עסלאר) של משה הלוי איש הורוביץ. המחזה הוצג בניו-יורק בשנים 1890-1887, והוא כנראה עיבוד של המחזה הקודם (יידיש).
  • הפיליטון "המשפט הגדול [הנמשך זה אלף שנה ועוד לא נגמר]" (A Nagy Per), שנדפס ב-1904 והורחב אחר כך לספר בן שלושה כרכים, מאת חבר הפרלמנט ההונגרי קארוי אטווש, הסניגור במשפט טיסא-אסלאר (הונגרית).
  • המחזה "עלילת הדם בהונגריה" (Ritualmord in Ungarn) שכתב הסופר ארנולד צווייג (Arnold Zweig), 1915, וגרסתו השנייה מ-1918 "השליחות של סמאל" (Die Sendung Semaels ). את הנער מוריץ שארף שיחקה במחזה שהוצג באוסטריה, השחקנית היהודיה ילידת גליציה אליזבת ברגנר (גרמנית).
  • רומן דקומנטרי היסטורי "אסתר שוימושי מטיסא-אסלאר" (A tiszaeszlári Solymosi Eszter) של הסופר ההונגרי המפורסם גיולה קרודי (בהונגרית: Krúdy Gyula), 1931, המגולל את סיפור עלילת הדם (הונגרית). קרודי נולד בנירג'האזה ב-1878, ואביו שהיה עורך דין מקומי, גר בעיר בעת שנערך שם משפט טיסא-אסלאר. הספר תורגם לצרפתית ב-2013, בידי קתרין פיי (Catherine Fay). הרומן עובד להצגה שהועלתה בתיאטרון האנובר בגרמניה ב-2010, בבימוי קורנל מונדרוז'ו (Kornél Mundruczó).
  • תסריט לסרט אנטישמי על עלילת טיסא-אסלאר שהוכן בתקופת השלטון הנאצי (1944) אך עם תום המלחמה נגנז ונאסר לפרסום.
  • רומן תיעודי "משפט החיים והמוות" (Porzess auf Tod und Leben) , של העיתונאי והסופר האוסטרי רודולף ברונגראבר (Rudolf Brunngraber), 1948, המתאר בפירוט את משפט טיסא-אסלאר (גרמנית).  במקביל לכתיבת הספר הזמין ברונגראבר את התסריט לסרט "המשפט", המבוסס על ספרו.
  • "המשפט" (Der Prozeß) סרט דרמה של הבמאי האוסטרי פאבסט (G. W. Pabst), 1948, המתאר את אירועי עלילת טיסא-אסלאר (גרמנית). כבר ב-1933 ניסה פאבסט להפיק סרט המתאר את עלילת טיסא-אסלאר, בכדי להציג כהאשמה ציבורית את הרדיפה הנאצית של יהודי גרמניה בתקופה זו. הוא אסף חומרים וערך תחקיר בנושא, אך הצליח להפיק את הסרט רק לאחר מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה. התסריט התבסס על ספרו הנזכר של ברונגראבר.[12]
  • מחזה דוקומנטרי "הסנה הבוער" (The Burning Bush), המתאר את עלילת טיסא-אסלאר. כתבו המחזאי ההונגרי גז'ה הרצג והסופר הגרמני היינץ הראלד (Geza Herczeg, Heinz Herald) בסוף שנות ה-30, אך המחזה ראה אור בארה"ב רק ב-1947 (אנגלית). המחזה הוצג בזמנו באנגליה ובארה"ב.
  • המחזה "הסנה הבוער" עובד לסרט בשם "מעגל הקסמים” (Vicious Circle) שהפיק ב-1949 ו"ל וילדר (W. Lee Wilder) בסדנה הדרמטית של ניו-יורק.  עוד הופקו על פי המחזה: הסרט "הסנה הבוער", בידי ויליאם לי (William Lee), בהוליווד 1948 (אנגלית); וסרט הטלוויזיה "הסנה הבוער", 1967, שהוא פרק בן שעה וחצי של סדרת הטלוויזיה Theatre 625 של ה-BBC, שהופק בידי Rudolph Cartier (אנגלית).
  • "גרסה" (Verzió) – סרט  אומנותי קצר (54 דקות)  בשחור-לבן של האמן ההונגרי הרב-תחומי והניאו-אוונגראדי מיקלוש ארדלי (בהונגרית: Miklós Erdély), 1981/1979 (הונגרית).[13] מבוסס על ספריהם של אטווש וקרודי, ומתמקד בעדותו של הנער מוריץ שרף, שדמיונו וזיכרונו יוצרים גרסאות אפשריות אחדות לאירוע, בעת שהוא משודל בלחץ ובפיתויים להעיד נגד אביו. הסרט מדגיש כי הדמיון יכול לפתח ולשחזר אירועים אמיתיים בדרכים שונות, לעיתים הזויות.[14]
  • סרט הדרמה "זיכרונות של נהר" (Tutajosok) של הבמאית ההונגרית ג'ודית אלק (Judit Elek), 1989, המתאר את האירוע במבט אתנוגרפי אנושי בנופי קרפטיה שבהונגריה (הונגרית).
  • הרומן לבני הנעורים "בובה" (Puppet), של הסופרת הקנדית אווה ויסמן (Eva Wiseman), 2009. בו מתואר האירוע מנקודת מבטה של הנערה ג'ולי - חברתה הנוצריה של אסתר שוימושי (אנגלית).
  • הרומן "עד שקר" (Hamis tanú) של הסופר ההונגרי לאסלו מארטון (Laszlo Márton), 2016 (הונגרית). הספר מבוסס על עלילת טיסא-אסלאר, ושמו וציור הכריכה שלו מתייחסים לעדותו של הנער מוריץ שארף. האירועים מוצגים בו בצורה סטירית וכסיפור גרוטסקי, על מדינה המחליפה את השכל הישר באמונה תפלה ובמקום התחדשות בוחרת להישאר מאחור (כרמז לתהליכים בהווה).  

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא עלילת טיסאסלר בוויקישיתוף

מקורותעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פרק השנים המקדימות עמודים 8–9, מהספר "הנצרות ושואת יהודי הונגריה" (באנגלית, אתר JStor)
  2. ^ 1 2 עלילת טיסה־אסלר באתר האנציקלופדיה היהודית (באנגלית). מקורות הערך הם עיתונות התקופה, מסמכים מקוריים וספרו של נתן פאול שנכתב עשור אחר כך.
  3. ^ אלגמיינר צייטונג דאס יודנטום עיתון יהודי בשפה גרמנית, עמוד 243, (אתר ספריית אוניברסיטת פרנקפורט). שבוע אחרי פסח.
  4. ^ מהדורות האלגמיינר צייטונג דאס יודנטום (אתר ספריית אוניברסיטת פרנקפורט)
  5. ^ בעניין טיצְלַה־אֶצלאר נתן פאול, 1892, עשור אחר עלילת הדם, בגרמנית.
  6. ^ 1 2 יובל לרצח הפולחני בטיסה אסלר מאמר באנגלית ב"עיתון היהודי" (גּוּאיש פּרֶס), 1932. כולל מידע על מוריץ שוורץ שנפטר באפריל 1929 באמסטרדם, ועל אביו שנפטר ב-1905.
  7. ^ 1 2 העיתון עברי אנכי 7 ביולי 1882
  8. ^ חלק זה שווה בכל העדויות, ומקורו כפי הנראה בעיתון אלגמיינר צייטונג
  9. ^ על עלילת הדם בעיתון המליץ, ל' אב, תרמ"ב, 15 באוגוסט 1882
  10. ^ על עלילת הדם בטישא עסלאר עיתון המגיד ט"ו תמוז תרמ"ב (2 ביולי 1882), פורסם ימים אחדים לאחר מכן.
  11. ^ בנימין הוניאדי, מגילת אסתר החדשה והקדוש שמ"ר, גלגול סיפורה של עלילת דם בתרבות היידיש הפופולרית. כתב עת לספרות 16 (תשעח) 316-309.
  12. ^ Helmut G. Asper, Der Holocaust im fernen Spiegel: Der Prozess von Tisza-Eszlar (1882/1883) in den Filmen "Der Prozeß" und "The Vicious Circle" (1947/48). Monatshefte, Vol. 106, No. 2 (2014), pp. 230-248
  13. ^ הסרט Verzió בארכיון הסרטים ההונגרי
  14. ^ בין הגרסאות משתקפת בסרט גם הגרסה (האנטישימית) שלפיה הנערה נרצחה מסיבות פולחן. הקהילה היהודית בבודפשט הגישה מחאה נגד ההקרנה, שטענה כי הקהל הרחב לא יבין את המסר ההומניסטי והאוונגראדי, יתפוס דווקא את גרסת הרצח הפולחני המוצגת בסרט כפשוטה וימצא בה חיזוק לרגשות אנטישמיים. האמן, שהיה יהודי ששני אחיו נרצחו בשואה, והשחקנים שרובם היו יהודים לא היו חשודים בהצגת הדברים מנקודת מבט אנטישמית. לבסוף הוחלט לא להראות את הסרט לקהל הרחב, אך הוא הוצג בחוגי מקצוע אמנותיים בהונגריה ונערכו סביבו ויכוחים סוערים ("נגנז סרט על עלילת הדם בטיסה-אסלאר", מעריב 17.2.1980, עמ' 20; ). הסרט הוצג במהלך השנים באירועי קולנוע, למשל במסגרת תוכנית ארוכת טווח של סרטים דקומנטרים אמנותיים, שהוצגו אחד לשבוע בטלוויזיה היוונית באתונה, 2016.