נירג'האזה

עיר בהונגריה

נירג'האזההונגרית: Nyíregyháza, ביידיש: נירעדהאז, נירדהז), עיר בצפון-מזרח הונגריה ובירת מחוז סבולץ'-סטמאר-ברג. עם אוכלוסייה של 118,000 היא העיר השביעית בגודלה בהונגריה ואחת הערים הראשיות בצפון הונגריה ובחלק הצפוני של המישור ההונגרי הגדול (Alföld). בזכות התפתחותה הדינמית והבלתי פוסקת מאז המאה ה-18, הפכה למרכז הכלכלי והתרבותי של האזור. היא מוכרת ברחבי אירופה בזכות גן החיות שלה, המציג יותר מ-300 מינים, בחלקם – נדירים ביותר.

נירג'האזה
Nyíregyháza
סמל
סמל נירג'האזה
Flag of Nyíregyháza.svg
דגל נירג'האזה
מרכז העיר
מרכז העיר
מדינה הונגריההונגריה  הונגריה
חבל צפון המישור הגדול
מחוז סבולץ'-סטמאר-ברג
נפה נפת נירג'האזה
ראש העיר ד"ר פֶרֶנץ קוֹבָאץ'
שטח 274.54 קמ"ר
גובה 116 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 116,799 (נכון ל־1 בינואר 2019)
 ‑ צפיפות 428.56 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות 47°57′11″N 21°43′38″E / 47.95306°N 21.72713°E / 47.95306; 21.72713
אזור זמן UTC +1
http://www.nyiregyhaza.hu

גאוגרפיהעריכה

נירג'האזה שוכנת במחוז סבולץ'-סטמאר-ברג, באזור המישור הצפוני. היא ממוקמת על צומת של ארבעה נתיבי תחבורה ראשיים (4, 41, 36 ו-38) החוצים אותה, ולכן הגישה אליה נוחה מכל הכיוונים, אך גורמת גם לעומסי תנועה כבדים במרכז העיר. לאחרונה נסללו כבישים עוקפים שמסיטים את התנועה אל מחוץ למרכז העיר. הנוסעים לקרפטורוסיה וצפון רומניה (טרנסילבניה), אינם יכולים שלא לחלוף על פניה.

היסטוריהעריכה

נירג'האזה מוזכרת בפעם הראשונה בשנת 1206 עדיין תחת השם "ניר" (Nyír). ב-1236 כבר הייתה כנסייה (בהונגרית: Egyház) ביישוב זה, ומכאן קיבלה את החלק השני של שמה. באמצע המאה ה-15 חיו בה כ-400 תושבים. בתקופת הכיבוש הטורקי עזבו תושבים רבים את העיר, והיא יושבה מחדש במחצית הראשונה של המאה ה-17.

לאחר מלחמת השחרור של פרנץ ראקוצי אוכלוסיית היישוב החלה לגדול. רוב המתיישבים החדשים היו נוצרים לותרנים ממוצא סלובקי, אשר ייסדו את הגימנסיות הראשונות ביישוב. ב-1786 היא קיבלה תואר של "עיר שדה" ורישיון לערוך ארבעה ירידים בשנה. בתקופה זו – עם אוכלוסייה של 7,500 נפשות – היא הפכה ליישוב הגדול ביותר במחוז.

במאה ה-19 העיר המשיכה לפרוח והוקמו בה מוסדות ציבור רבים כמו בתי חולים, בתי ספר, בית עירייה חדש ואתר מרפא ונופש מפורסם ב"אגם המלח" (Sóstó) הסמוך. במחצית השנייה של המאה ה-19 המשיכה להתעייר: ב-1858 הגיע אליה קו הרכבת הראשון, נבנו מבני ציבור ומגורים נוספים, ונחנך קו החשמלית הראשון.

בשנת 1876 קיבלה נירג'האזה מעמד של עיר מחוז.

נתונים דמוגרפייםעריכה

[1]

קהילה יהודיתעריכה

יהודים חיו בכפרים שמסביב לנירג'האזה כבר במאה ה-18, אך הורשו להתיישב בעיר רק החל מ-1840, עם ביטול החוק שאסר מגורים של יהודים בערים. ב-1848 גרו בעיר כ-70 יהודים. מכאן ואילך אוכלוסיית היהודים גדלה בקצב מהיר והקהילה הפכה לאחת הגדולות בהונגריה. בשנת 1930 מספר היהודים בעיר הגיע ל-5,134 והם היוו כ-10% מכלל האוכלוסייה. רוב היהודים היו סוחרים ובעלי מלאכה אך היו גם בעלי מקצועות חופשיים וחוכרים של אחוזות האצילים שבסביבה.

עד 1864, בה התקיים בעיר כנס של 45 רבנים אורתודוקסים מהזרם החסידי, הקהילה הייתה כפופה לקהילת קאליב (Nagykálló) הסמוכה. החל מ-1865 הקהילה הפכה לעצמאית. בעקבות הקונגרס היהודי ב-1869, שבה התפצלו הקהילות היהודיות בהונגריה לשני זרמים עיקריים – נאולוגית ואורתודוקסית – נשארה הקהילה של נירג'האזה נייטרלית וב-1877 הוכרזה רשמית כסטטוס קוו. ב-1904 חלק מחברי הקהילה הקימו את הקהילה האורתודוקסית ואף בנו בית כנסת נפרד, אך למרות הפיצול, חלק מהמוסדות כגון בית הספר היהודי, בית המטבחיים והחברה קדישא נשארו משותפים.

 
בית הכנסת "החדש" בנירג'האזה
שנה מספר היהודים בעיר[2] כלל האוכלוסייה
1840 34
1880 2,097 24,102
1910 3,882
1920 5,066
1930 5,134
1941 4,993 59,156

גטו נירג'האזהעריכה

הקמת הגטו בנירג'האזה החלה ב-14 באפריל 1944 אז החלו ז'נדרמרים הונגרים להעביר את יהודי העיר לגטו שהוקם בגוש בניינים בשכונה יהודית גדולה בעיר, ותחילה הובאו אליו 3,010 יהודים מכל המחוז. יום למחרת, ב-15 באפריל הוקמה מועצה יהודית שבראשה עמד גבור פישביין (Gabor Fischbein), מנהל בנק בגמלאות שהיה נשיאה האחרון של קהילת הסטטוס קוו בנירג'האזה.

ב-23 באפריל החלו יהודי העיר לעבור אל הגטו יחד עם המשך גירושי היהודים מכפרי המחוז. מספר תושבי הגטו הגיע לכ-11,000 יהודים שחיו ב-123 בתים בסך הכל דבר שהוביל לצפיפות קשה. מספר יהודים הועברו לחוות וריולפושי (Varjulaposi) שעל אדמת אחוזת הרוזנים לבית דשפי (Dessewffy) לא רחוק מנירג'האזה.

בגטו לא היה צינור מים ראשי ולא הייתה בו מערכת ביוב. יהודי המקום הקימו בית חולים ארעי שרופאו הראשי היה ד"ר קלמן בריידר, חולים שנזקקו לניתוחים הועברו לבית החולים הגדול בעיר.

מפקד הגטו היה זולטן הורבט (Zoltan Horvath) והמפקד היהודי שהופקד על הסדר הפנימי בגטו היה בלה פרגו (Bela Farago). ז'נדרמרים הונגריים חקרו את תושבי הגטו בעינויים כדי להוציא מהם מידע על חפצי ערך שהסתירו.

בשלב מסוים הודיעה המועצה היהודית במכתב לרשויות העיר על המצב החמור בגטו ובמיוחד הדגישה את סכנת התפשטות המגפות. בעקבות זאת החליטו הרשויות להעביר יהודים אל שלוש חוות מחוץ לעיר: שימפוסטה (Simapuszta), ניריאשפוסטה (Nyirjespuszta) והרנגודפוסטה (Harangodpuszta). ב-5 במאי 1944 פנתה המועצה היהודית אל ראש העיר וביקשה למנוע את העתקת הגטו, אך למרות זאת היהודים הועברו לחוות עוד באותו היום. בחוות לא נמצאה לתושבי הגטו קורת גג והם נאלצו ללון תחת כיפת השמים על האדמה החשופה. באותו יום דיווח מושל המחוז המקומי על 15,220 יהודים שחיו בגטו. מספר שעלה עד 10 במאי ל-17,580.

בחוות אליהן הועברו היהודים שוב נחקרו ועונו בידי ז'נדרמרים הונגרים שחיפשו חפצי ערך מוסתרים.

תושבי הגטו גורשו לאושוויץ בארבעה טרנספורטים שיצאו ב-12, 18 ו-26 במאי וב-4 ביוני 1944 (יש מקורות לפיהם הם גורשו בחמישה טרנספורטים, ב-15, 23, 25 ו-29 במאי וב-6 ביוני 1944).

קהילות שגורשו לגטועריכה

יהודי אורושעריכה

ליד נירג'האזה הייתה קהילה יהודית נוספת בכפר בשם אורוש ובשנת 1978 הפך הכפר לחלק מהעיר.

היהודים באורוש נזכרים במפקד משנת 1747 אז היו בעיר שתי משפחות יהודיות ובמאה ה-19 נבנה בית כנסת והוקצה שטח לבית עלמין של הקהילה היהודית.

בשנת 1941 נלקחו גברי העיר לעבודות כפייה וב-14 במאי 1944 הובלו לגטו נירג'האזה ומשם לאושוויץ, ניצולים בודדים חזרו לכפר אך לא נשארו בו לטווח ארוך.

תקופת השואהעריכה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, החלו להגיע לנירג'האזה פליטים יהודים מפולין ולאחר מכן גם קבוצות ילדים מסלובקיה. הקהילה תמכה בפליטים באמצעות ועד מיוחד שהקימה למטרה זו. בשנת 1942 גויסו רבים מהגברים היהודים לשירות העבודה תחת חסותו של הצבא ההונגרי. חיילי ה-SS הגרמנים הגיעו לעיר באפריל 1944 ומיד החלו לאסוף את היהודים מכל האזור לתוך גטאות שבהם שהו היהודים בתנאים בלתי אנושיים. ב-12 במאי 1944 החלו המשלוחים לאושוויץ מתחנת הרכבת של נירג'האזה ונמשכו עד לסוף החודש.

היהודים היוםעריכה

עם סיום מלחמת העולם השנייה חזרו כ-1,000 פליטים יהודים ממחנות העבודה וההשמדה לעיר וארגנו מחדש את הקהילות. מספר היהודים קטן מ-1,210 נפשות ב-1946 לכ-180 ב-1970. רוב היהודים עלו לישראל או הגרו לארצות הברית ולמדינות נוספות לאחר המרד ההונגרי של 1956. כיום קיימת קהילה יהודית פעילה קטנה בנירג'האזה – אחת מהבודדות מחוץ לעיר הבירה בודפשט.

נולדו כאןעריכה

ערים תאומותעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • נירג'האזה בפנקס הקהילות הונגריה, עמוד 379-381
  • נ'יר-אג'האזא (נירעדהאזא), בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 265-267. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא נירג'האזה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה