עלינה סטרניצקה

שחקנית, קומיקאית וזמרת ישראלית

עלינה סטרניצקה (נציץ; 1900 לערך - 16 ביוני 1986) הייתה שחקנית, קומיקאית וזמרת ישראלית. מוותיקות הבמה הקלה והתיאטרון המסחרי בישראל.

עלינה סטרניצקה
בתפקיד יינטה השדכנית ב"כנר על הגג", 1965
בתפקיד יינטה השדכנית ב"כנר על הגג", 1965
לידה ראשית המאה העשרים
פולין
פטירה 16 ביוני 1986
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עלינה סטרניצקה מימין ויהודית פרקל בשיר התימניות בתיאטרון המטאטא

ביוגרפיה עריכה

ילידת פולין. למדה בבתי ספר למשחק ולקולנוע, ביניהם הסטודיו היהודי לדרמה בוורשה. הופעותיה הראשונות על הבמה היו בהצגות "הלהקה הווילנאית" ("הווילנער טרופע"), עת שהתה בבוקרשט.

עם עלייתה ארצה באוקטובר 1930, בגיל 29, הצטרפה לתיאטרון "המטאטא" ושיחקה בו במשך שש שנים.

ביצעה שניים מהלהיטים הגדולים של "המטאטא": "דודה הגידי לנו כן" ("פנלופה וחתניה" – לצד שמואל רודנסקי, יעקב טימן ויוסף גולנד), מהתכנית "המנון לתוצרת הארץ" (1933) ו"שיר התימניות" (שיר פועלות הניקיון של בית העירייה בתל אביב, השרות "הסמרטוט הוא תימני והבוץ – שיכנוזי", לצד יהודית פרקל), מתוך התכנית "הכל בסדר" (1934)

משנת 1936 ואילך, שימשה סטרניצקה נדבך בתשתית הבמה הזעירה והתיאטרון המסחרי. היא הופיעה בתפקידים מרכזיים על בימות סאטיריות ומוזיקליות שונות, רובן בעלות אופי קברטי, ביניהן: "כל הרוחות", "לילית", "זיקית", "לי-לה-לו", "דו רה מי",, התיאטרון המוזיקלי. כמו גם, בנשפים אמנותיים. השתתפה בסרט העלילתי הראשון שנעשה בארץ ישראל, "ויהי בימי" (1932), הייתה חברה בלהקת הנוטרים וממייסדי קפה-קברט "סמדר" (1938). הופיעה גם באופרה הארצישראלית.

בשנת 1946, נכללה ברשימת האומנים בספר "האמנות והאמנים בארץ ישראל" – "ניסיון ראשון במתן סקירה על האמנים היוצרים החיים פה בארץ. התכנסו בו: שחקנים המופיעים על בימות ארצנו, וכן קריינים העורכים נשפי מקרא, מוזיקאים, אמני ריקוד, ציירים ופסלים".

בראשית שנות השישים, הייתה חברה בלהקת "צימוקים ושקדים", שמטרתה הייתה לקרב את הצופים להווי העיירה היהודית. ההרכב, בבימויו של מנחם גולן, כלל בין היתר את השחקן יעקב טימן והזמרת שולמית לבנת. הרפרטואר התבסס על קלאסיקות הבמה והבד האידיים, מתורגמים לעברית, כ"צימוקים ושקדים" ו"אידל מיטן פידל".

ב-1965, לאחר תקופה ארוכה שבה לא הועסקה, נבחרה סטרניצקה לגלם את ינטה השדכנית בהפקה הישראלית של "כנר על הגג", בתיאטרון גיורא גודיק, בעברית וביידיש. בתכניית ההצגה נכתב:

לומר שעלינה איננה פנים חדשות בתיאטרון הישראלי יהיה מה שמכנים האנגלים 'אנדרסטייטמנט'. כלומר, ההפך מהאמת, בצורה עדינה. עלינה היא מוותיקות שחקניות הבמה הקלה הישראלית. הופיעה ב'מטאטא', ב'לי לה לו', ב'דו רה מי' וזכתה לשבחים על משחקה ושירתה ב'שושנת איסטנבול', וב'כשהייתה הסבתא בת עשרים' ומי אינו זוכר את 'דודה הגידי לנו כן'. לאחרונה הופיעה עלינה ב'שני קוני למל' ואחר שהייה של כשנה וחצי בחו"ל חזרה ארצה וזכתה בתפקיד זה של ינטה השדכנית, תפקיד שהוא סטרניצקה בכל רמ"ח אבריה.

בביקורתו "טוביה החולף", משבח בן עמי פיינגולד את תפקידה של סטרניצקה, שבאותה העת מלאו לה 65 שנה. פיינגולד מצר על כך שהשחקנית, ששמה כבר הלך לפניה גם בתור קומיקאית ותיקה, אינה זוכה למעמד ולייחס הראויים לה אף על פי כישוריה הבולטים:

עלינה סטרניצקה, קומיקאית ותיקה ומוכשרת, שעשתה שנים רבות מעל בימות התיאטרון הזעיר שלנו ('לי לה לו' בעיקר) ואשר לא השתלבה, משום מה, בתיאטרון האמנותי, אף על פי שהיא קומיקאית מעולה ושחקנית אידיאלית, במיוחד לדמויות נוסח שלום עליכם. העובדה ששחקנית מוכשרת כמותה הייתה שרויה בבטלה במשך שנים רבות, היא תעודת עניות לתיאטרון שלנו, שלא גילה עד היום את כישרונותיה הקומיים המציינים.

הבוקר, הארץ, 11 ביוני 1965

השתתפה בתוכנית הרדיו של תיאטרון לי לה לו, "הלו, הלו, כאן לי לה לו" (1947), "שלום עליכם" – תוכנית פרפראות מעל גבי תקליטים (1947), בתסכיתים במסגרת "המסך עולה", בסרטים "ויהי בימי" (1932), "הנאשם יוסף קיקי" (1956), "כן, זה אחי" (1961), "רק בלירה" (1962), "אבו אל בנאת" (1973), "חמש מאות אלף שחור" (1977) ובתוכנית הטלוויזיה הלימודית "עברית בסימן טוב", בפרק "הסמובר" (1974).

אחת מהופעותיה האחרונות הייתה במסגרת סרט פרסומת לבית הספר הטכני של חיל האוויר ("זה ספיטפייר, מה פתאום זה F-15 מניין את יודעת?").

שמה של סטרניצקה, צוין במהלך השנים בוורסיות שונות: אלינה, הלינה ועליזה. הלכה לעולמה בשנת 1986. נטמנה בבית העלמין הדרום בחולון. [1]

הצגות בהשתתפותה (רשימה חלקית) עריכה

תיאטרון "המטאטא"

  • תוכנית י"ט (1930)
  • תוכנית כ' (1931)
  • תוכנית כ"ב (1931)
  • "הבית" (1931)
  • תוכנית כ"ה (1932)
  • תוכנית כ"ז (1932)
  • "במהרה בימינו" (תוכנית ל"ב, 1933)
  • "ארץ החיוכים" (1933)
  • "המנון לתוצרת הארץ" (1933)
  • תוכנית כ"ט (1933)
  • "הכל בסדר" (תוכנית ל"ו, 1934)
  • "להד"ם – לא היו דברים מעולם" (1934)
  • "פרוספריטי" (תוכנית ל"ה, 1934)
  • "חגלידע" (1935)
  • "שמע קולנו" (תוכנית ל"ט,1935)
  • "ביזנס" (אבירי האוויר, 1935)
  • "חלום ליל כנען" (1936)
  • תוכנית למלאת 8 שניים לקיום המטאטא (1936)

תיאטרון "כל הרוחות"

  • "במזרח אין כל חדש" (1939)

האופרה א"י עממית"

  • "רוזנת הצ'ארדש" (1941)

תיאטרון עברי"

  • "גסטאפו במוסקבה" (1941)

תיאטרון לילית"

  • "הלו תל אביב" (1943)

תיאטרון "לי לה לו"

  • "נא להציץ" (1945)
  • "זהירות צבע טרי" (1946)
  • "מכירה כללית" (1946)
  • "בבקשה לשבת" (1946)
  • "כך כתוב בלקסיקון" (1946)
  • "קצת מזה וקצת מזה..." (1946)
  • "1:0 לטובתנו" (1947)
  • "ארצנו הקטנטונת" (1947)
  • "לא יותר מדי" (1947)
  • "חדר להשכיר" (1949)
  • "רק למבוגרים" (1948)
  • "אופנבך בתל אביב" (1950)
  • "מתח גבוה" (1950)
  • "בתיאבון ישראל" (1952)
  • "יהיה טוב" (1952)
  • "אביב בתל אביב" (1953)

"התיאטרון המוזיקלי"

  • "ברון הצוענים" (1950)
  • "חלום הואלס" (1951)

תיאטרון זיקית

  • "ברצינות גמורה"

תיאטרון "דו רה מי"

  • "הרוזנת מאריצה" (1953)
  • "סילוה נסיכת הצ'ארדש (1954)
  • "שושנת איסטנבול" (1954)
  • "שלום, שלום" (1955)
  • "שולמית" (1957)
  • "שערורייה בגימנסיה" (1957)
  • "שני קוני למל" (1959)

תיאטרון "זירה"

  • "הבעל האישה והמוות" (1956)
  • "פתקאות בכובע" (1958)

תיאטרון "תילון"

  • "הציפור הכחולה" (1962)

תיאטרון גיורא גודיק

תיאטרון בורשטיין

  • "הירושה של אמא" (1966)

הפקות פרטיות, נשפים ומופעים חד פעמיים

  • "רומל, רומל - מה נשמע?" (1943)
  • "ערב משחק וזמרה" (1947)
  • "נשף פרידה ממתתיהו רוזין" (1949)
  • "חג שמח" - נשף גדול של אמני תל אביב (1949)
  • "ויהי בימי הצנע" (1950)

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ תחת השם עליזה נציץ

[[קטבוריה:ישראלים שנפטרו ב-19866