עמנואל לנדאו
עמנואל (אמיל) לנדאו (10 בנובמבר 1928 – 17 במרץ 1948) היה חייל בפלמ"ח שעוטר באות גיבור ישראל על מעשה גבורה שעשה במהלך תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין במלחמת העצמאות. תקיפה שבמהלכה גם נהרג.
 | |
| לידה |
10 בנובמבר 1928 ורשה, הרפובליקה הפולנית השנייה |
|---|---|
| נהרג |
17 במרץ 1948 (בגיל 19) צפונית לקריית מוצקין, פלשתינה (א"י) |
| מקום קבורה |
הר הרצל  |
| תאריך עלייה | 1943 |
| השתייכות |
 פלמ"ח |
| דרגה | טוראי |
| תפקידים בשירות | |
| לוחם | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות | |
| עיטורים | |
 אות גיבור ישראל | |
  | |
קורות חייו
עריכהעמנואל לנדאו נולד ב-10 בנובמבר 1928 בוורשה שבפולין. הוא ואחותו הצעירה ברחו מפולין לברית המועצות ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. אביו משה חלה בטיפוס במסגרת שירותו בצבא האדום, הגיע למקום מגוריה של המשפחה ושם נפטר. אמו פניה מסרה אותו ואת אחותו אלינה (לימים אילנה) לבית יתומים נוצרי, שכן לא יכלה לפרנסם. כעבור מספר חודשים הגיע לבית היתומים שליח מטעם עליית הנוער במטרה להוציא משם את הילדים היהודים. זאת בעקבות הסכם שנחתם ב-1942 בין ממשלת פולין הגולה לבין ממשלת ברית המועצות, במסגרתו הותרה העברת 24,000 חיילים ופליטים פולנים משטחי ברית המועצות אל טהראן שהייתה בשליטה בריטית. אמיל ואלינה היו בין כאלף הילדים היהודים שהוסעו ברכבת לטהראן. הילדים, שרובם הגיעו ללא הורים, שוכנו בבית יתומים שהוקם עבורם. בשנת 1943 עלו עמנואל ואחותו לארץ ישראל במסגרת קבוצת ילדי טהראן.
אחרי ששהו זמן קצר בחוות הלימוד של עליית הנוער בירושלים עברו עמנואל ואחותו לקיבוץ גניגר. במהלך שהותו בקיבוץ התגלה עמנואל כבעל כישרון רב וכמנהיג. אהבתו לחקלאות הובילה אותו ללמוד בבית הספר החקלאי כדורי ועם סיום לימודיו בהצטיינות, הצטרף לפלמ"ח ויצא להכשרה ברמת יוחנן.
סיפור הקרב
עריכה
ערך מורחב – תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין
בתחילת חודש מרץ 1948 הגיעו ידיעות על שיירה ערבית עמוסת נשק היוצאת מביירות לכיוון חיפה, על מנת להעבירו לידי הכנופיות הערביות בעיר, דבר שהיה נותן לערביי חיפה יתרון גדול בקרבות מול כוחות היישוב. בשיירה היו שלוש משאיות עמוסות בשני טון חומר נפץ, 550 רובים, 5 ררנ"טים, כ-120 אלף כדורים לרובים ולתת-מקלעים וכ-1,000 רימוני יד ומכוניות ליווי שבהן נסע בין היתר מפקד העיר הערבית, מוחמד אל-חניטי.
ניסיון ראשון לעצור את השיירה נעשה ליד נהריה על ידי גדוד 21 מחטיבת כרמלי ונכשל. בינתיים התארגן כוח נוסף של 10 לוחמים מהגדוד הראשון של הפלמ"ח שהגיעו מאזור רמת יוחנן בפיקוד מפקד המחלקה פנחס זוסמן.
הפעולה המהירה שנדרשה לא איפשרה התארגנות מסודרת וקבלת אישורים מהדרגים הגבוהים. הכיתה בפיקודו של נועם פסמניק הציבה מארב בצד הכביש הראשי, מצפון לקריית מוצקין. כשהגיעה השיירה היא נתקלה במחסום חביות על הכביש. אנשי הכוח הסתערו על השיירה, אברהם אביגדורוב השתלט על שני מקלעי הברן של השיירה. פסמניק השליך רימון על השיירה ומטען חומר נפץ שהיה באחת המכוניות התפוצץ והביא למותו. בהתפוצצות נהרג גם מפקד הכוח הערבי. עמנואל לנדאו קפץ על אחת משתי משאיות הנשק הנותרות כדי לחלץ משם את השלל ולהעבירו לכוחות הפלמ"ח. אחד הכדורים שנורו הביא לפיצוץ חומרי הנפץ במשאית וכתוצאה מההתפוצצות העזה נהרג עמנואל לנדאו, ואברהם אביגדורוב נפצע קשה. בקרב נהרגו 17 ערבים, ביניהם מפקד הכוחות הערביים בחיפה מוחמד אל חמד אל-חוניטי.
חיסול השיירה גרם לירידת המורל בקרב הערבים בחיפה וגברה בריחת התושבים הערבים מהעיר, כולל אנשי "הוועד הערבי העליון", עובדה שסייעה רבות בהמשך לכיבוש העיר.
אות גיבור ישראל
עריכהלעמנואל לנדאו ולאברהם אביגדורוב הוענק אות גיבור ישראל על גבורתם העילאית בקרב תוך חירוף נפש.
נימוקי צה"ל לקבלת האות:
ביום ה-17 במרץ 1948, בקרית מוצקין, בהתקפה על שיירת נשק ותחמושת של האויב, היה טוראי עמנואל לנדאו ז"ל בין אנשי היחידה שהסתערו על מכוניות האויב. בתור נהג קפץ על אחת המכוניות העמוסות נשק כדי להוציאה משדה הקרב ולקחת שלל את הנשק אשר בה. הוא התרסק בהתפוצצות שארעה ונפל חלל.
— נימוקי צה"ל לקבלת אות גיבור ישראל
אחותו הצעירה של עמנואל לנדאו, אילנה (לנדאו - קרניאל) שריד אחרון למשפחה, קיבלה בשמו את "אות גיבור ישראל" בטקס שנערך ב-17 ביולי 1949 יחד עם 11 גיבורי ישראל נוספים ממלחמת העצמאות.
ביום העצמאות ה-25 למדינת ישראל, בשנת 1973, הודלקו 12 משואות על ידי נושאי אות גיבורי ישראל או בני משפחותיהם, ביניהם אחותו של לנדאו.[1] בשנת 2017 התקיים טקס לציון 70 שנה למלחמת העצמאות אשר במהלכו חלקו כבוד לגבורתם של 12 מקבלי אות גיבור ישראל (לימים עיטור הגבורה) וביניהם עמנואל לנדאו.
קישורים חיצוניים
עריכה- עיטור הגבורה שהוענק לעמנואל לנדאו, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
- קורות החיים של עמנואל לנדאו, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- עמנואל לנדאו, באתר הפלמ"ח
- סיפורו של עמנואל לנדאו באתר יד ושם
- תמונה של עמנואל לנדאו ואחותו בקיבוץ גניגר ב-1944, באוסף הארכיון הציוני
הערות שוליים
עריכה- ^ דבר, "'גיבורי ישראל' ושאיריהם ידליקו משואות העצמאות", 26 באפריל 1973