עראייס

**עראייס**
**اكلة العرايس**
	עראייס, תל אביב 2019
	עראייס, תל אביב 2019
מאכלים
מוצא	אזור המזרח התיכון, בעיקר סוריה, ירדן, ולבנון
אופן הגשה	מתאבן
מרכיבים עיקריים	פיתה, בשר טחון

עראייס או ערוסה או עראיס או אל-אראיס (בערבית: اكلة العرايس) הוא מאכל שמקורו מהמטבח השאמי (לבנטיני)^[1]. המנה נפוצה באזור המזרח התיכון, בעיקר סוריה, ירדן, ולבנון. המאכל מבוסס על פיתה משוחה בשומן ממולאת בבשר טחון^[2].

מרכיבים עריכה

פיתה
בשר טחון
שמן זית או שומן בקר לצלייה

עראייס צמחוני/טבעוני לרוב יכיל סייטן או תפוחי אדמה וקטניות שונות. ניתן להגיש את העראייס בליווי של ירקות שונים, סלט עגבניות, טחינה, עמבה ועוד^[3].

שם המאכל, מקור ומאפיינים עריכה

המילה 'עראיס' היא גרסת רבים של 'ערוס' (عروس), 'כלה' בערבית^[4].

מקור השם הוא במדינות ערביות ובשבטים מסוימים בהם נהגו להגיש מאכל זה לכבוד נשואים טריים^[5].

המאכל נפוץ באזור המזרח התיכון, ישראל, אזור סוריה, לבנון ועוד. גם במרוקו ובעיראק יש גרסאות מקומיות למנה זו.

העראייס נחשב לאחד המאכלים הסוריים והלבנונים המפורסמים ביותר בעולם הערבי, ניתן להכין אותו עם בשר או עוף, ארוחה משולבת. הוא נחשב למאכל קל להכנה, המרכיבים שלו יחסית נפוצים וניתן למצוא אותם בזמינות גבוהה יחסית ברחבי המזרח התיכון והאזור. ניתן להכין עראייס על גז או על גריל פחמים.

העראייס מבוסס על חצאי פיתה ממולאים בעיסות בשר מתובלות שונות, אשר עוברים צלייה באש. כתוצאה מכך, מתקבלת פיתה צלויה היטב מבחוץ אשר סופגת חלק מטעמי הקציצה, בעוד והחלק הפנימי, הקציצה, שומר על המיצים שלו ולא מתייבש^[4].

המאכל היה קיים בארץ בעיקר במסעדות ערביות בצפון. בשנת 2016 החלו להגיש את העראייס צלוי על גריל כמנת ביניים במסעדה בתל אביב. משם המנה הפכה לאוכל רחוב פופולרי בישראל, במסעדות, דוכני רחוב ועוד^[1]. בישראל ישנם דוכנים רבים ומסעדות שכוללים עראיס בתפריט, בדרך כלל עראיס יופיע בתפריט כמנה ראשונה. רבעי הפיתה הממולאים בבשר הפכו נפוצים בנוף מאכלי הרחוב הישראלים^[6].

נוף עתאמנה אסמאעיל: " (...) המנה הפכה ללהיט בישראל, אולי בעצם זה ניצחון של המטבח הערבי. קוראים לה "ערוסה", סנדוויץ' בסוריה. זו מנה שנפוצה מאוד בקצביות (...) ברמאללה ובטולכרם כל קצבייה מוציאה מנגל בחוץ, לוקחים פיתה דקה, מורחים בשמן זית וממלאים בבשר טחון. מרוב שזה קל אתה יכול לאכול 4–5 כאלו (...)"^[7].

במצרים המאכל מוכר בתור חוואוושי (حواوشي), על שם הקצב אחמד אל-הוואוושי שהמציא אותו ב-1971.