פאבליק אינטרסט

הגיליון הראשון של "פאבליק אינטרסט" - סתיו 1965
הגיליון האחרון של "פאבליק אינטרסט" - אביב 2005

פאבליק אינטרסטאנגלית: The Public Interest, "האינטרס הציבורי") היה רבעון אמריקאי נאו-קונסרבטיבי, שנוסד ב-1965[1] על ידי ארבעה מראשי הזרם הנאו-קונסרבטיבי בארצות הברית, אירווינג קריסטול, דניאל פטריק מויניהאן, דניאל בל, ונתן גלייזר והופיע במשך ארבעים שנה ברציפות עד סגירתו ב-2005[2]. הרבעון פנה לקהל אקסקלוסיבי - עיתונאים, חוקרים וקובעי מדיניות, ואף שמספר קוראיו לא עבר בכל שנות קיומו את ה-10,000 הוא נחשב ל"רבעון הפוליטי החשוב ביותר במחצית המאה האחרונה"[3][4][5].

היסטוריהעריכה

ארבעה מאנשי המפלגה הדמוקרטית האמריקאית ייסדו את ה"פבליק אינטרסט" ב-1965: אירווינג קריסטול, דניאל פטריק מויניהאן, דניאל בל ונתן גלייזר. כל הארבעה היו, וגם ראו את עצמם בעת הקמת הרבעון, אנשי שמאל מובהקים. למשל, הם לא התנגדו לכך שהממשלה תמלא תפקיד בכלכלה ואף תמכו במדיניות "החברה הגדולה" של נשיא ארצות הברית דאז לינדון ג'ונסון. כל רצונם היה לתקנה, כך שתתפקד כהלכה. במדיניות החוץ, הם היו תומכים מובהקים של המעורבות האמריקאית בוייטנאם והתנגדו לארגונים שפעלו כנגד מעורבות זו ושהחלו לצוץ, כבר באותה עת. באותה מידה הם התנגדו גם לתנועות הכוח השחור והפנתרים השחורים, ותמכו בשיתוף פעולה של הכוחות הליברלים והשמרנים בארצות הברית, כנגד הקומוניזם מבחוץ ובעד המלחמה בעוני מבית.

אירווינג קריסטול היה אותה עת סגן נשיא בפועל של הוצאת "בייסיק בוקס". דניאל פטריק מויניהאן, מרצה בבית הספר ללימודים מתקדמים באוניברסיטת ווסליאן בקונטיקט, כיהן חודשים ספורים קודם לכן כעוזר לענייני מדיניות בממשלו של ג'ונסון. הוא הודח מתפקידו כיוון שנחשב לאחד מאנשי הנשיא הקודם שנרצח ג'ון קנדי. ספרו השני - "המשפחה הכושית: הטיעון בעד פעולה כלל ארצית" (מרץ 1965), שנודע לאחר מכן בשם "הדו"ח של מויניהאן", יצא לאור כחצי שנה לפני כן. דניאל בל היה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קולומביה, אשר ספרו הידוע ביותר "קץ האידאולוגיה" כבר יצא לאור חמש שנים קודם לכן. ונתן גלייזר היה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ויועץ לענייני רווחה בממשלו של לינדון ג'ונסון. גלייזר ודניאל פטריק מויניהאן הוציאו רק כשנתיים קודם לכן את ספרם הידוע "אחרי כור ההיתוך".

אירווינג קריסטול נבחר על ידי הארבעה כעורך הראשי הראשון של הרבעון. הוא עתיד היה לכהן בתפקיד זה 37 שנים, עד 2002, עת הוחלף על ידי אדם וולפסון.

נוסף על ארבעת מייסדיו, בין הכותבים ברבעון במהלך כל שנות קיומו היו רבים מהידועים והנחשבים בחוקרי מדע המדינה ותחומים קרובים לו, בארצות הברית ובעיקר מהזרם הנאו-קונסרבטיבי: סמואל הנטינגטון, פרנסיס פוקויאמה, צ'ארלס קראוטהאמר, לאון קס, גרטרוד הימלפארב, סימור מרטין ליפסט, מרטין פלדסטיין, פיטר דרוקר, אהרן וילדבסקי ואחרים.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • Irving Kristol, "Forty good years", Public Interest, Spring 2005, Issue 159, pp 5-11 (Kristol's retrospective in the final issue).
  • Gillian Peele, "American Conservatism in Historical Perspective", in Crisis of Conservatism? The Republican Party, the Conservative Movement, & American Politics After Bush, Gillian Peele, Joel D. Aberbach (eds.), Oxford: Oxford University Press, 2011, p. 26

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה