ויקיפדיה

פאני לו היימר

פעילה למען זכות הבחירה לאפרו-אמריקאים

פאני לו היימר (באנגלית: Fannie Lou Hamer; נולדה בשם פאני לו טאונסנד; 6 באוקטובר 1917 – 14 במרץ 1977) הייתה פעילה למען זכות הבחירה לאפרו-אמריקאים, וממובילות התנועה לזכויות האזרח. היא הייתה דמות מפתח בארגון "קיץ החירות" במיסיסיפי עבור ארגון הסטודנטים לזכויות האזרח (SNCC — Student Nonviolent Coordinating Committee). היא הייתה סגנית יו"ר מפלגת החירות הדמוקרטית של מיסיסיפי, אותה ייצגה בוועדה הדמוקרטית הלאומית באטלנטיק סיטי ב-1964.

פאני לו היימר
Fannie Lou Hamer
לידה 6 באוקטובר 1917
מחוז מונטגומרי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 במרץ 1977 (בגיל 59)
מאונד באיו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Fannie Lou Townsend עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Mississippi Freedom Democratic Party עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Perry Hamer עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה היכל התהילה הלאומי לנשים (1993) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תחילת דרכה

עריכה

היימר נולדה בשנת 1917 במחוז מונטגומרי שבמיסיסיפי, לאלה וג'יימס לי טאונסנד, הצעירה מבין 20 ילדים. כשהייתה בת שנתיים, משפחתה עברה למחוז סאנפלאוור כדי לעבוד בתור אריסים באחוזה של ו. ד. מארלו.[1] מגיל שש קטפה היימר כותנה יחד עם בני המשפחה האחרים. היא למדה בבית ספר של חדר אחד שישב בגבולות האחוזה מ-1924 עד 1930, אז הפסיקה את לימודיה כדי לסייע בכלכלת המשפחה.[2] בגיל 13, היימר כבר קטפה בין 100–200 ק"ג של כותנה ביום.[3]

ב-1944, כשבעל המטע גילה שהיימר יודעת קרוא וכתוב, היא נבחרה לשמש כרכזת הרשומות והנוכחות של המטע. בשנת 1945 היא נישאה לפרי "פאפ" היימר. הם עבדו יחד במטעו של מארלו במשך 18 השנים הבאות.[4][5] לזוג לא נולדו ילדים, אך הם אמצו וגידלו שתי בנות.[6]

בשנת 1961, היימר עברה ניתוח להסרת גידול. בעת הניתוח, הסיר המנתח הלבן את רחמה ללא ידיעתה או רשותה המוקדמת. היה זה חלק מתוכנית של מדינת מיסיסיפי לצמצום מספר העניים השחורים במדינה.[7] היימר טבעה את המונח "הסרת תוספתן סטייל מיסיסיפי" ("Mississippi appendectomy") ביחס לפרקטיקת העיקור השיטתי של נשים שחורות שרווחה בשנות הששים בדרום ארצות הברית.[8]

פעילות למען זכויות אזרח

עריכה

במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 השתתפה היימר במספר כנסים של מועצת המנהיגות השחורה, שהייתה שילוב של ארגון זכויות האזרח וארגון סיוע. שם הכירה מנהיגי קהילה מקומיים, ואף נחשפה לדמויות מהבימה הארצית, בין אם מתחום הבידור — כמו מהליה ג'קסון, או הפוליטיקה — כמו ת'ורגוד מרשל, לימים שופט בית המשפט העליון השחור הראשון.[9]

ב-23 באוגוסט 1962, הכומר ג'יימס בבל, מארגן מטעם ארגון הסטודנטים לזכויות האזרח (SNCC) ומקורבו של ד"ר מרטין לותר קינג ג'וניור, נשא דרשה ברולוויל שבמיסיסיפי, ובסיומה פנה לקהל הרב בהפצרה שיירשמו כבוחרים. המצב במיסיסיפי מאז 1890 היה כזה שרוב השחורים היו משוללי זכות ההצבעה, בגלל שילוב של חוקים ותיקונים לחוקה שהציבו מחסומים בלתי אפשריים למימוש הזכות עבור רוב תושבי מיסיסיפי השחורים. דוגמאות לחוקים כאלו כללו מס הצבעה ומבחני אוריינות שניתנו ונבדקו על ידי לבנים שמונו מטעם המדינה להכשיל את הנבחנים. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, בנוסף למחסומים החוקיים, אנשים שחורים שניסו להירשם כדי להצביע במיסיסיפי ושאר מדינות הדרום נאלצו להתמודד עם גזענות ממוסדת ועממית, לרבות הטרדה, פיטורים ממקומות עבודה, התקפות פיזיות ורצח.

היימר הייתה המתנדבת הראשונה להגיב לקריאתו של בבל.

מאוחר יותר, אמרה על כך,

אני מניחה שאם היה לי שכל, הייתי קצת יותר מפחדת — אבל מה היה הטעם בפחד? הדבר היחיד שהם יכלו לעשות זה להרוג אותי, וזה היה נראה לי שזה מה שהם מנסים לעשות, טיפין-טיפין, מאז שאני זוכרת את עצמי.

ב-31 באוגוסט 1962, היימר נסעה באוטובוס שכור עם מתנדבים אחרים לאינדיאנולה שבמיסיסיפי, להירשם כבוחרת. בדרך, היא שרה שירי נשמה אפרו-אמריקאים לקבוצה על מנת לחזק את נחישותם, פרקטיקה שלימים הפכה לסימן היכר שלה. השירים גם ביטאו את אמונתה של היימר שהמאבק לזכויות האזרח הוא מאבק ששורשיו נטועים עמוק בדת הנוצרית.[10] באותו יום, כששבה לאחוזה, מארלו פיטר אותה ממשרתה, מאחר שהזהיר אותה מראש לא לנסות להירשם כבוחרת.

מנהיגותה של היימר, ואומץ ליבה, הביאו אותה לתשומת לבו של בוב מוזס, אחד המארגנים של ה-SNCC, והוא גייס אותה למאבק. אף על פי שמטה ה-SNCC היה בצפון קרוליינה, היימר נשארה במיסיסיפי, ומשם נסעה ברחבי מדינות הדרום למטרות הארגון והמאבק.

ב-9 ביוני 1963, בדרך הביתה מסדנת אוריינות שהשלימה בצ'ארלסטון שבדרום קרוליינה, היימר וקבוצת הפעילים שנסעה עמם נעצרו בתואנת שווא בעיירה בשם וינונה, ונכלאו. בתחנת המשטרה, כל הפעילים הוכו קשות על ידי השוטרים.[11][12] היימר אז נלקחה לתא מעצר, בו שני אסירים לבנים שהשוטרים הורו להם להכות בה עם אלה. השוטרים החזיקו בה במשך ההתקפה הכמעט-קטלנית, וכשצרחה מכאבים, הכו בה בעצמם.[13]

היימר, הפצועה אנושות, השתחררה מבית המעצר רק כעבור שלושה ימים, ב-12 ביוני, ולקח לה מעל חודש להתאושש מחבלותיה. אף על פי שהאירוע השפיע עליה גם נפשית, והיימר סבלה תופעות לוואי פיזיות ופסיכולוגיות, היא מיהרה לחזור לפעולה, וארגנה בין היתר את הקמפיין "קלפי החופש", שכלל מערך בחירות מדומה, וב-1964, הובילה את מיזם "קיץ החירות". המתנדבים ב"קיץ החירות" — רובם פעילים לבנים צעירים מהצפון — ראו בה דמות אם, וקיבלו ממנה עידוד לפעילותם כי היא האמינה שהמאבק צריך להיות רב-גזעי במהותו. היא גם אירחה את סאמי יאנג ג'וניור וונדל פאריס, פעילים שחורים מאוניברסיטת טוסקיגי, שהתפתחו תחת הדרכתה למארגנים משמעותיים בתנועה. (יאנג בסופו של דבר נתן את חייו למען התנועה ב-1966, כאשר נרצח בתחנת דלק במחוז מייקון שבאלבמה, על שימוש בשירותים "ללבנים בלבד".[14])

מפלגת החירות הדמוקרטית של מיסיסיפי

עריכה

בקיץ 1964, הוקמה מפלגת החירות הדמוקרטית של מיסיסיפי, במטרה לתת קונטרה למשלחת הלבנה ואנטי זכויות האזרח של מיסיסיפי לוועדה הדמוקרטית הלאומית. היימר נבחרה כסגנית יו"ר המפלגה. הארגון משך תשומת לב כלל-ארצית למצוקתם של השחורים במיסיסיפי, והציב אתגר בפני הנשיא לינדון ג 'ונסון, אשר ביקש להימנות כמועמד בבחירות לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית; הצלחה של מפלגת החירות פירושה הייתה שמשלחות ממדינות דרומיות יפרשו ויעברו צד, ויתמכו במועמד הרפובליקני בארי גולדווטר — ושכתוצאה יפסיד ג'ונסון את הצבעות האלקטורים מכל מדינות הדרום. היימר משכה את תשומת לבם של ערוצי התקשורת בוועדה כאשר שרה את שיריה המוכרים, והרגיזה בכך את ג'ונסון, אשר כינה אותה "האישה האנאלפביתית ההיא".

היימר הוזמנה, יחד עם שאר מנהיגי מפלגת החירות, לשאת דברים בפני ועדת האישורים של הוועדה, אשר משימתה הייתה לקבוע אם למשלחת תהא זכות השתתפות בוועדה. היא סיפרה על הבעיות בהן נתקלה ברישום כבוחרת, ועל החוויה הקשה שעברה בבית המאסר בווינונה. על סף דמעות, היא סיימה במילים אלו:

כל זה כי אנו רוצים להירשם, להיות אזרחים ממדרגה ראשונה. ואם מפלגת החירות הדמוקרטית לא תשב עכשיו בוועדה, אני מלאה בספק לגבי אמריקה. האם זו אמריקה, ארץ בני החורין ובית האמיצים, בה אנו נאלצים ללכת לישון עם טלפון מנותק כי האיומים על חיינו מגיעים כל יום ביומו, פשוט כי אנו רוצים חיים של בני אדם - באמריקה?

All of this is on account we want to register [sic], to become first-class citizens, and if the Freedom Democratic Party is not seated now, I question America. Is this America, the land of the free and the home of the brave where we have to sleep with our telephones off the hooks because our lives be threatened daily because we want to live as decent human beings — in America? —Fannie Lou Hamer[15]

בוושינגטון, הנשיא ג'ונסון, שנבהל מעוצמת דבריה של היימר — אשר שודרו בטלוויזיה בשידור חי — ארגן מסיבת חירום לעיתונות במאמץ להסיט את התקשורת מהנושא.[16][17] רשתות הטלוויזיה אכן עברו לשידור מהבית הלבן, מתוך האמונה שג'ונסון עומד להכריז על המועמד שלו לסגן הנשיאות בבחירות. במקום זאת, ג'ונסון פשוט הכריז על תשעה חודשים לירי במושל טקסס, ג'ון קונלי, במהלך ההתנקשות בחייו של ג'ון פ. קנדי.[18] ועדיין, רשתות טלוויזיה רבות שידרו את דבריה של היימר במלואם במהדורות החדשות מאוחר יותר באותו הערב. ועדת האישורים קיבלה אלפי שיחות ומכתבים בתמיכה במפלגת החופש.

ג'ונסון אז שלח מספר פעילי המפלגה הדמוקרטית לנסות לנהל משא ומתן עם מפלגת החופש, בכללם הסנטור יוברט האמפרי (שביקש להימנות כמועמד לסגן הנשיא), וולטר מונדייל, וולטר רויטר, וכן ג'יי. אדגר הובר, ראש הבולשת הפדרלית. הם הציעו פשרה לפיה תקבל מפלגת החירות שני מושבים ללא זכות הצבעה בוועדה, בתמורה למגוון ויתורים מצד המפלגה, ואף השיגו את אישורם של מרטין לותר קינג ושל התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית לתוכנית. אך כאשר האמפרי הציג את פשרה, הוא ציין שמה שמונח על כף המאזניים הוא מועמדותו, והיימר הגיבה לו בחריפות וגערה בו:

אתה מתכוון לומר לי שהמעמד שלך יותר חשוב מאשר חייהם של ארבע מאות אלף שחורים? סנטור האמפרי, אני מכירה הרבה אנשים במיסיסיפי שאיבדו את מקומות עבודתם בניסיון להירשם כבוחרים. אני הייתי צריכה לעזוב את אחוזת המטעים בה עבדתי במחוז סאנפלאוור שבמיסיסיפי. עכשיו, אם תאבד אתה את המשרה הזו של סגן נשיא כי אתה עושה את הדבר הנכון, מסייע למפלגת החירות, הכל יהיה בסדר. אלוהים ישמור עליך. אבל אם תיקח את המועמדות באופן הזה, ובכן, לעולם לא תוכל לסייע לזכויות אזרח, לאנשים עניים, לשלום, או לאף אחד מהדברים האלה שאתה מדבר עליהם. סנטור האמפרי, אני אתפלל לישו בשבילך.

Do you mean to tell me that your position is more important than four hundred thousand black people's lives? Senator Humphrey, I know lots of people in Mississippi who have lost their jobs trying to register to vote. I had to leave the plantation where I worked in Sunflower County, Mississippi. Now if you lose this job of Vice-President because you do what is right, because you help the MFDP, everything will be all right. God will take care of you. But if you take the nomination this way, why, you will never be able to do any good for civil rights, for poor people, for peace, or any of those things you talk about. Senator Humphrey, I'm going to pray to Jesus for you. —Fannie Lou Hamer[19]

המשך המשא ומתן נערך בלי היימר, והסתכם בפשרה המוצעת. אך מפלגת החירות דחתה את הפשרה, והיימר העירה במה שהפך לציטוט מפורסם:

We didn't come all the way up here to compromise for no more than we’d gotten here. We didn't come all this way for no two seats when all of us is tired. —Fannie Lou Hamer[20][21]

לא באנו את כל הדרך לפה כדי להתפשר על לא יותר ממה שנתנו לנו כאן. לא באנו את כל הדרך הזאת עבור שני מושבים כאשר כולנו כל כך עייפים.

ב-1968 מפלגת החירות קיבלה לבסוף את המושבים שביקשו (בעלי זכות הצבעה), לאחר שהמפלגה הדמוקרטית אימצה סעיף בתקנון הוועדה אשר דורש שוויון בייצוג במשלחות. בשנת 1972, היימר נבחרה כנציגת המפלגה בוועדה הלאומית.

פעילות נוספת

עריכה

ב-1964 ו-1965 היימר רצה בבחירות לקונגרס, אך לא נבחרה.[22] למעשה, בפעם הראשונה שהיימר הצביעה בבחירות, היא הצביעה לעצמה בבחירות לקונגרס. היא המשיכה לעבוד על פרויקטים אחרים, בעיקר בתוכניות חינוכיות עממיות, בהקמת קואופרטיב חוות החירות במיסיסיפי, ובקמפיין המלחמה בעוני של מרטין לותר קינג.

מותה

עריכה

היימר מתה מסיבוכים של יתר לחץ דם וסרטן השד ב-14 במרץ 1977, בגיל 59.[23]

היא נקברה בעיר הולדתה, רולוויל שבמיסיסיפי. על המצבה שלה חרוט אחד הציטוטים המפורסמים שלה:

I am sick and tired of being sick and tired. —Fannie Lou Hamer[24]

מורשת

עריכה

מוזיקה

עריכה
  • להקת האקפלה השחורה מוושינגטון די. סי., Sweet Honey in the Rock, חיברה והקליטה שיר בשם "Fannie Lou Hamer".[25]
  • השיר "All of the Places We've Been" של גיל סקוט-הרון ובריאן ג'קסון הוא עליה.
  • היצירה הקלאסית, "For Fannie Lou Hamer", של המלחין ויליאם פארקר, יצאה באלבום באוקטובר 2000.
  • Dark River, אופרה על היימר שכתבה המלחינה והפסנתרנית מרי ד. ווטקינס, הוצגה לראשונה בנובמבר 2009 באוקלנד שבקליפורניה.
  • ב-6 באוקטובר 2012, לציון 95 שנים להולדתה של היימר, הוצגה בניו יורק הצגת הבכורה של המחזמר מאת פלישה האנטר, Fannie Lou.[26]

שונות

עריכה
  • בעיירה רולוויל שבמיסיסיפי, יש גן זיכרון על שמה,[27] הכולל פסל בדמותה שנחנך בשנת 2008.[28][29][30]
  • ב-1976 עיריית רולוויל ערכה את "יום פאני היימר".[31]
  • ביוני 2015, יצא אלבום מטעם הוצאת מוזיקת הפולק של הסמיתסוניאן, Songs My Mother Taught Me by Fannie Lou Hamer.[32]
  • הספר Voice of Freedom: Fannie Lou Hamer, Spirit of the Civil Rights Movement, מאת קרול בוסטון ומאויר על ידי אקואה הולמס, הוא ספר תמונות אודות חייה של היימר, אשר זכה בפרס קורטה סקוט קינג לכישרון חדש בשנת 2016.

אותות והכרה

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • Asch, Chris Myers (2008). "The Senator and the Sharecropper: The Freedom Struggles of James O. Eastland and Fannie Lou Hamer." New York: The New Press. ISBN 978-1-59558-332-1.
  • Colman, Penny (1993). Fannie Lou Hamer and the Fight for the Vote. The Millbrook Press
  • Donovan, Sandy. Fannie Lou Hamer. Heinemann-Raintree Library, December 1, 2003. ISBN 0739870300, 9780739870303.
  • Hamer, Fannie Lou (edited by Maegan Parker Brooks, Davis W. Houck), The Speeches of Fannie Lou Hamer: To Tell It Like It Is, University Press of Mississippi, 2011.
  • Kling, Susan (1979). Fannie Lou Hamer: A Biography. Chicago, IL: Women for Racial and Economic Equality.
  • Lee, Chana Kai (1999). For Freedom's Sake: The Life of Fannie Lou Hamer, Athens: University of Georgia Press. ISBN 0-252-06936-6.
  • Marsh, Charles (1997). God's Long Summer: Stories of Faith and Civil Rights. Princeton: Princeton University Press. ISBN 0-691-02134-1.
  • Mills, Kay (1993). This Little Light of Mine: The Life of Fannie Lou Hamer. New York: Dutton.
  • Excerpt of: Mills, Kay This Little Light of Mine. In: Barnwell, Marion (editor), A Place Called Mississippi: Collected Narratives. University Press of Mississippi, 1997. ISBN 1617033391, 9781617033391.
  • Nash, Jere and Andy Taggart. Mississippi Politics: The Struggle for Power, 1976–2008. University Press of Mississippi, June 1, 2007. ISBN 1604733578, 9781604733570.
  • Nelson, Jennifer (2003). Women of Color and the Reproductive Rights Movement. New York: NYU Press. ISBN 0-8147-5827-4.
  • O’Dell, J. H. (1965). "Life in Mississippi: An Interview with Fannie Lou Hamer". In Freedomways 5, 1965: 231–242.
  • Payne, Charles M. (1995). I've Got the Light of Freedom: The Organizing Tradition and the Mississippi Freedom Struggle. Berkeley: University of California Press. ISBN 0-520-20706-8.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פאני לו היימר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Badger, Anthony (2002). The Role of Ideas in the Civil Rights South. University Press of Mississippi. p. 69. ISBN 1604736909.
  2. ^ Chana Kai Lee.
  3. ^ Barnwell, p. 225.
  4. ^ "Fannie Lou Hamer Biography". Bio.
  5. ^ "Fannie Lou Hamer: Woman of Courage". Howard University.
  6. ^ Mills, Kay (באפריל 2007). "Fannie Lou Hamer: Civil Rights Activist". Mississippi History Now. Mississippi Historical Society. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Nelson, Jennifer (2003).
  8. ^ Jones, Alethia; Eubanks, Virginia, eds. (2014). Ain't Gonna Let Nobody Turn Me Around: Forty Years of Movement Building with Barbara Smith. SUNY Press. p. 259. ISBN 1438451156.
  9. ^ David T. Beito and Linda Royster Beito, Black Maverick: T. R. M. Howard's Fight for Civil Rights and Economic Power (Urbana: University of Illinois Press, 2009), pp. 199–200.
  10. ^ Badger, Anthony (2002). The Role of Ideas in the Civil Rights South. Univ. Press of Mississippi. p. 70. ISBN 1604736909.
  11. ^ Hamer, Fannie Lou. "Testimony Before the Credentials Committee, Democratic National Convention".
  12. ^ Joiner, Lottie (2 בספטמבר 2014). "Remembering Civil Rights Heroine Fannie Lou Hamer: 'I'm Sick and Tired of Being Sick and Tired'". The Daily Beast. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Fierce, Tasha (26 בפברואר 2015). "Black Women Are Beaten, Sexually Assaulted and Killed By Police. Why Don't We Talk About It?". AlterNet. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Chandler, D. L. (3 בינואר 2014). "Sammy Younge Killed For Using Whites-Only Bathroom On This Day In 1966". News One. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Dreier, Peter (26 באוגוסט 2014). ""I Question America" – Remembering Fannie Lou Hamer's Famous Speech 50 Years Ago". The Huffington Post. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ Mayer, Robert (21 באוגוסט 2014). "Robert H. Mayer: 50 years ago, Fannie Lou Hamer spoke up for democracy". The Morning Call. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Draper, Alan (26 באוגוסט 2014). "Fannie Lou Hamer, and the still-endangered right to vote". The Indianapolis Star. Gannett. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Transcript: "Freedom Summer": American Experience.
  19. ^ Elbow, Peter (2012). Vernacular Eloquence: What Speech Can Bring to Writing. Oxford University Press. p. 61.
  20. ^ Rubel, D. (1990), Fannie Lou Hamer: From sharecropping to politics. Englewood Cliffs, NJ: Silver Burdett.
  21. ^ Lemongello, Steven (24 באוגוסט 2014). "Black Mississippians create legacy". Press of Atlantic City. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Wells, Larry (27 בפברואר 2015). "Wells: Paying Tribute to Tom Freeland". HottyToddy.com. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Johnson, Thomas A. (15 במרץ 1977). "Fannie Lou Hamer Dies. Left Farm To Lead Struggle for Civil Rights". New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ "Fannie Lou Hamer (1917–1977) – Find A Grave Memorial".
  25. ^ "Sweet Honey Discography". www.sweethoneyintherock.org. אורכב מ-המקור ב-2010-01-29. נבדק ב-2017-04-27.
  26. ^ Fannie Lou Musical website.
  27. ^ Fannie Lou Hamer Memorial Garden.
  28. ^ The Grio.
  29. ^ "Statue of civil rights icon Fannie Lou Hamer dedicated in her Mississippi Delta hometown", Fox News, October 5, 2012.
  30. ^ Fannie Lou Hamer Statue Drive.
  31. ^ Donovan, p. 62.
  32. ^ "Sneak Preview: Songs My Mother Taught Me by Fannie Lou Hamer" at Smithsonian Folkways.
  33. ^ Hamer, Fannie Lou, The Speeches of Fannie Lou Hamer: To Tell it Like it is', University Press of Mississippi, 2011.
  34. ^ Badger, Anthony (2002). The Role of Ideas in the Civil Rights South. University Press of Mississippi. pp. 79–80. ISBN 1604736909.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פאני_לו_היימר&oldid=39961390"