פוגרום ליסבון

חיתוך עץ (תבליט) גרמני המתאר את הטבח בליסבון, נוצר בשנת 1505. זהו אחד מחיתוכי העץ הבודדים ששרדו את רעידת האדמה בליסבון בשנת 1755 ואת השריפה בטורה דו טומבו. מיקומו: כנסיית סאו דומינגוס, ליסבון.

פוגרום ליסבון ידוע גם כטבח של ליסבון או טבח חג הפסחא, התרחש בין ה-19 ל-21 באפריל 1506, בליסבון, פורטוגל. באירוע אלים זה נרדפו ונהרגו בין 2,000-4,000 יהודים אנוסים באשמת כפירה. אספסוף של קתוליים מקומיים ומלחים זרים, שספינותיהם עגנו באותו זמן בנמל, רדפו ורצחו במשך שלושה ימים יהודים שהסתובבו ברחובות או הסתגרו בבתיהם או בבתי כנסת. רבים מהם נשרפו בכיכר רוּסִיוּ או על גדות נהר טחו.

פוגרום ליסבון
Massacre de lisboa.jpg
תאריך אפריל 1506 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום ליסבון עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג טבח, פוגרום עריכת הנתון בוויקינתונים
הרוגים 2,500 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תקרית זו התרחשה שלושים שנה לפני הקמת האינקוויזיציה הפורטוגזית ותשע שנים לאחר הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות הקתולית ב-1497 תחת שלטונו של המלך מנואל הראשון.

ב-2006 הוקמה בליסבון אנדרטה ליד כיכר רוסיו, לזכר הקרבנות היהודים.

הפוגרוםעריכה

כלפי הנוצרים החדשים, היהודים שאולצו להמיר את דתם בכפייה, הייתה קיימת אווירה של עוינות, מתח ושנאה, והם הואשמו באחריות לבצורת ממושכת באותן שנים, וכן להתפרצות מחלת הדבר במדינה. הטבח עצמו החל כתוצאה מוויכוח, במנזר סאו דומינגוס דה ליסבואה ביום ראשון, 19 באפריל 1506. בדרשת יום א' הסמוכה לחג הפסחא, התפללו מאמינים קתולים רבים לסיום הבצורת ומחלת הדבר, שסחפו את המדינה. אחד מהנוכחים טען כי ראה את פניו המוארות של ישו על המזבח, והכריז כי נעשה כאן נס. אחד מ"הנוצרים החדשים" (היהודים) חשב אחרת, והביע את דעתו שזו רק השתקפותו של נר על הצלב. הנוכחים במקום, כששמעו זאת, תפסו את האיש בשערו וגררו אותו אל מחוץ לכנסייה בה הוכה למוות על ידי ההמון וגופתו נשרפה בכיכר רוסיו, אחת הכיכרות המרכזיות במרכז ליסבון.

אותה תקרית הביאה לגל של אלימות קשה כפלי הנוצרים החדשים, שהפכו בבת אחת לשעיר לעזאזל. הנזירים הדומיניקניים הבטיחו מחילה בגין חטאים שביצעו במהלך מאה הימים הקודמים, לאלה שהרגו את "הכופרים". במשך שלושה ימים, קהל של יותר מ־500 איש (רבים מהם מלחים ממחוזות הולנד, ומפרוסיה) יצאו לרחב, חמושים בחרבות וסכינים, ושיספו למוות נוצרים חדשים שהסתובבו ברחובות. גופותיהם הובלו לכיכר רוסיו, שם נשרפו. ביום הראשון לפרעות נרצחו באלימות יותר מ -500 איש.

לא היה מי שיעצור את ההמון הזועם. עקב מגפת הדבר, עזבו המלך, שריו ופקידי בית המשפט את ליסבון, ועברו עוד קודם לאברנטש, ובשלב ראשון לא ידעו על קיום הטבח. כאשר נודע למלך מנואל הראשון על האירוע בליסבון, הוא שלח שומרים ושופטים כדי לנסות לשים קץ למרחץ הדמים. בינתיים בליסבון הקבוצה הקטנה של הרשויות שנכחה במקום לא הצליחה להתערב, ככל שהקהל גדל והאלימות התפשטה. עד יום שני, 20 באפריל 1506, הצטרפו עוד רבים מקומיים להמון, שהמשיכו לטבח באלימות רבה עוד יותר. הנוצרים החדשים, שכבר לא נמצאו ברחובות, נגררו מבתיהם ומהכנסיות, ויחד עם נשותיהם, בניהם ובנותיהם, נשרפו בכיכרות הציבוריות חיים או מתים. אפילו לא תינוקות נחסכו, שכן הקהל קרע אותם לרסיסים או השליך אותם על הקירות. ההמון המשיך לבזוז את הבתים וגנב את כל הזהב, הכסף והמצעים שיכלו למצוא. יותר מאלף איש נהרגו ביום השני. יש גם תיעוד כי יותר מיהודים נהרגו באותו יום. חלקם האשימו את שכניהם בכפירה, ומצערים אלה הגיבו באותו גורל כמו הנוצרים החדשים.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פוגרום ליסבון בוויקישיתוף