דבר (מחלה)

דֶבֶר היא מחלה מידבקת הנגרמת על יד חיידק ופוגעת במכרסמים ובאדם. למחלת הדבר שלוש צורות ולהן סימפטומים שונים. בתנאים מסוימים הדבר עלול להתפרץ כמגפה המונית שהקטל בה רב.

דבר

צילום מאת זיו קורן (פי 200) של חיידק Yersinia pestis בצביעה זרחנית
שם בלועזית	Megatios Fagottios
סיווג	‏
‑ ICD-10	A20
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	article/235627
MeSH	D010930
MedlinePlus	000596

תוכן עניינים

הפצת המחלה

המחלה נגרמת על ידי חיידק מקבוצת החיידקים הארגמניים בשם Yersinia pestis (חיידק גראם שלילי, פליאומורפי, אירובי פקולטטיבי, תוך תאי) שנתגלה בשנת 1894 על ידי הצרפתי אלכסנדר ירסין ובאופן בלתי תלוי גם על ידי היפני קיטסאטו שיבסבורו (Kitasato Shibasaburō). החיידק מתקיים בטבע בחולדות בית, בנברני בר ובמכרסמים אחרים. הדבר מועבר ממכרסם למכרסם וממכרסמים לאדם באמצעות עקיצת פרעושים. עובדה זו נתגלתה על ידי מסאנורי אוגאטה ב-1897 והוכחה על ידי הצרפתי פ.ל. סימון (Simond) שנה לאחר מכן, אם כי תושבי סין ידעו זה מכבר כי קיים קשר שכזה, כשהבחינו כי ניכרת תמותה רבה של חולדות לפני התפרצות מגפת הדבר.

החיידק Yersinia pestis בהגדלה של פי 20,000, הגורם של כל סוגי מחלות הדבר

התפרצותה של מגפת הדבר דורשת את קיומם של שלושה נשאים, בעלי חיים המעבירים את החיידק מאחד למשנהו ולאדם:

• מכרסמי בר
• חולדות בית
• פרעושים

חיידק הדבר מסוגל להתקיים באוכלוסיית מכרסמי הבר, מבלי לעורר בהם מחלה כלל וכלל או שהוא גורם להם למחלה קלה בלבד (sylvatic plague), אשר מחסנת אותם כנגד החיידק הממשיך להימצא בקרבם. מכרסמי הבר מתערבבים לעיתים עם אוכלוסיות של חולדות המצויות במשכנות האדם ומעבירים אליהם את מחלת הדבר. חולדות הבית אינן מחוסנות ואצלן פורצת המחלה במלוא חריפותה. הפרעושים הנושכים את היונקים כדי להיזון מדמם הם הנשאים של המחלה ממכרסמי הבר לחולדות ומהן אל האדם לאחר שהם נושכים גם אותו.

באירופה מעביר את המחלה פרעוש החולדה (Nosopsyllus fasciatus) ובאסיה פרעוש הדבר (Xenopsylla cheopis). החיידקים מתפתחים יפה בטמפרטורה של 20 מעלות צלזיוס, ולפיכך מגיעות המגפות לשיאן בארצות טרופיות כמו הודו בחודשי החורף ואילו בארצות קרות באירופה הדבר מתפשט בחודשי הקיץ.

הפרעושים נדבקים בחיידקי הדבר כשהם נושכים את המכרסמים ומוצצים כמחצית מ"מ מעוקב מדמם, כמות שיש בה ריכוז מספיק של חיידקי דבר לגרימת המחלה. באדם החולה אין בכמות הזו ריכוז מספיק של חיידקים ולכן אין הפרעוש יכול להעביר את המחלה מאדם לאדם.

החיידקים הנבלעים על ידי הפרעוש מגיעים עם הדם לקיבתו ונעצרים על ידי זיפי שסתום הקיבה (proventriculus). החיידקים מתרבים בקיבתו עד שהם ממלאים את כל חללה, מתפשטים ממנה אל תוך הקיבה הפנימית וממנה אל הוושט, ועלולים לגרום לסתימת דרכי העיכול. פרעוש שכזה מכונה "פרעוש חסום" (blocked flea). כשפרעוש כזה מנסה למצוץ דם, הדם מגיע לקיבתו הסתומה מחיידקים, הוא לא יכול לעבור ומוחזר לנעקץ - אך הפעם עם חיידקים. בשעת הנשיכה אף נדחפים החיידקים שבוושט ובקיבה הקדמית לתוך הפצע שנגרם על ידי חלקי הפה של הפרעוש.

בדרך כלל מעדיפים הפרעושים דמן של חולדות על פני בעלי חיים אחרים. אולם, כשהחולדות מתות בהמוניהן מן הדבר, עוזבים הפרעושים בעל כורחם את פגרי מאכסניהם ונטפלים ליונקים אחרים, ביניהם האדם שהינו המאכסן הזמין ביותר בקרבת חולדות הבית. "הפרעושים החסומים" רעבים כל העת ולכן מרבים בניסיונות עקיצה ומגבירים מאוד את הפצת המחלה.

סימני המחלה ומניעתה

שלוש צורות המחלה להן גורם החיידק הן:

• דבר ריאתי (Pneumonic plague).
• דבר הדם (Septicaemic plague)
• דבר הבלוטות או דבר המפשעה (Bubonic plague).

לאחר כניסתו למערכת הדם, יש שהחיידק מתיישב בקשרי הלימפה, ובהם הקשרים באזור המפשעה (bubones - ומכאן שם אחת מצורות המחלה) וגורם בהם לדלקות וכאבים חזקים מאוד. קשרי הלימפה מאדימים ומתנפחים. אם הוא מתיישב בריאות גורם החיידק לדלקת ריאות ומופץ מהן באמצעות דרכי הנשימה, וזו למעשה דרך ההדבקה לאחר שהמגפה פורצת.

תקופת הדגירה נמשכת 2-6 ימים. הסימנים הראשונים הם צמרמורות, חום וכאבי ראש. אחרי כן, גורם החיידק להקאות עם דם בלתי פוסקות, זיהום מערכת הדם ומתחיל דמום תת-עורי שגורם לכתמים אדומים שמאוחר יותר נהפכים לשחורים להופיע על פני העור ומכאן השם המוות השחור. בהיעדר טיפול, נע שיעור התמותה בדבר קשרי הלימפה בין 60% ל-90%. כשמתפתחת דלקת ריאות, שיעור התמותה הוא 100%. סוגי הדבר מטופלים היטב על ידי אנטיביוטיקה, אם כי עקב מוטציה מתגלים זנים שעמידים לרוב סוגי האנטיביוטיקה, ולאחרונה אותר במדגסקר זן של חיידק הדבר שעמיד בפני כל סוגי האנטיביוטיקה הידועים.

כדי למנוע את התפרצות המחלה יש להטיל הסגר באוניות ובנמלים על מטען העלול להכיל חולדות נגועות. במקומות החשודים שמתקיים בהם נגע הדבר יש לבצע ריסוס כנגד חרקים, על מנת להשמיד את הפרעושים. קיים חיסון חלקי לדבר באמצעות תרכיב ובמקרה של חשד להתפרצות יש להשתמש בו וכן לעשות שימוש בטיפול מונע בתרופות.

מגפות הדבר בתולדות האדם

כמו מגפות אחרות, התפרצויות גדולות של הדבר היוו גורם חשוב בזעזועים החברתיים שפקדו את האנושות במהלך ההיסטוריה משום התמעטות האוכלוסייה ושינוי הרכבה.

בעת העתיקה

לא ידוע אם מחלת הדבר המוכרת לנו כיום הייתה קיימת בבני אדם בעת העתיקה. כל הדיווחים הקיימים בעניין הם חלקיים ושנויים במחלוקת.

• הדבר מוזכר בתנ"ך כמכה החמישית מבין עשר מכות מצרים. עם זאת מגפה זו פגעה רק בבהמות ולא בבני אדם, ולכן נראה שמדובר במחלה אחרת. ייתכן שהמגפה המוזכרת בשמואל א' (פרקים ה'-ו'), שפגעה בערי הפלשתים ושהייתה קשורה גם לעכברים, הייתה דבר.
• לפי תיאורו של תוקידידס, מיוחס מותו של המדינאי האתונאי פריקלס למגפה שקטלה רבים מבני אתונה ושייתכן שהביאה למפנה במלחמה הפלופונסית ולניצחונה של ספרטה. במשך שנים נחשבה המגפה למגפת דבר, אבל ייתכן שהייתה זו מחלה אחרת כמו טיפוס, אבעבועות שחורות או חצבת.
• בשנת 166-167 נספה חלק ניכר מתושבי האימפריה הרומית, נשקפה סכנה לחיילי האימפריה כולה עד שהועלה חשש לבריאותו של הקיסר מרקוס אורליוס שיצא מרומא בעצת רופאיו אולם נפטר כתוצאה מהמחלה. כיום מעריכים שזו הייתה מגפת אבעבועות שחורות, או אולי חצבת.

בימי הביניים ובעת החדשה

• המגפה היוסטיאנית 541-542 בה מתו כ-25 מיליון בני-אדם שהיוו כ-13% מאוכלוסיית העולם כולו.
• מגפת הדבר באמאוס - בשנת 639, פרק זמן קצר לאחר כיבושה של אמאוס ניקופוליס בידי האימפריה המוסלמית בהנהגת שושלת הראשידון, פרצה מגפה שהובילה למספר רב של נספים בקרב הצבא האסלאמי והתושבים המקומיים, האטה את התפשטותה של ח'ליפות ראשידון וגרמה לחורבן ונטישת המקום.
• "המוות השחור" – המגפה שהתפשטה על פני אירופה כולה במאה ה-14, קטלה 25 מיליון בני אדם, כרבע מן האוכלוסייה המיושבת דאז. מגפה זו השפיעה על מבנה החברה באירופה בכך שקירבה את קץ המשטר הפיאודלי והביאה לסדר החברתי והמבנה התרבותי של תקופת הרנסאנס. המגפה גם גרמה לאחד הפרקים הטראגיים בתולדות עם ישראל: עלילות הדם ורדיפת היהודים לאור האנטישמיות בימי המוות השחור. היהודים חיו לרוב בקהילות מסוגרות, בניגוד לנוצרים שנהגו בזמן המגפה להתקבץ בכנסייה ובכך להפיץ את המחלה, לכך נראה היה בעיני הנוצרים כי היהודים מתו פחות, ולכן בין ההמונים הנוצרים נפוצה השמועה כי היהודים הרעילו את בארות המים והם אלה שתיכננו את פרוץ מגפת הדבר, כדי להשמיד את העולם הנוצרי. עלילה זו גרמה למהומות ופרעות ביהודים על אף שהאפיפיור קלמנס השישי ניסה בעצמו להגן עליהם.
• מעריכים שהדבר כילה כשליש מאוכלוסיית סין תחת שושלת יואן במאה ה-14. אותה מגפה, לא פסחה גם על המזרח התיכון וארץ ישראל. אין מספרים מדויקים של קורבנותיה, אולם קיימים דיווחים כי בעזה לבדה מתו כ-20,000 איש.
• בשנים 1665/1666 פרצה מגפת הדבר בלונדון וקטלה חמישית מן האוכלוסייה ומשם התפשטה גם לאזורים הכפריים. בכפר אים שבמחוז דרבישר, שתושביו קיבלו על עצמם הסגר מרצון, מתו שני שלישים מהתושבים. בכפר זה נערכו מחקרים גנטיים מתוך הנחה שצאצאי השורדים נושאים גנים המקודדים חיסון טבעי כלשהו למגפת הדבר ואולי גם למחלות דומות אחרות.
• במרץ 1799 הגיע נפוליאון בונפרטה ליפו בדרכו מרמלה לצפון ארץ ישראל. צבאו הוכה במגפת דבר קשה, רבים מן החיילים מתו, ורופאי צבאו שעשו מאמצים עצומים לבלימת המחלה, הניחו את הבסיס לרפואה הצבאית המודרנית.
• בשנת 1831 מרד הפחה הממונה על העיר בגדד באדוניו - הסולטאן הטורקי. הסולטאן שלח צבא לצור על העיר. באותו זמן פרצה בעיר מגפת דבר ואנשים מתו בהמוניהם; לפי אומדן המחלה הפילה חמשת אלפים אנשים בכל יום (באותו הזמן, היו בבגדד 150,000 אנשים).
• בסוף המאה ה-19 התרחשה מגפת דבר במזרח הרחוק (1894) בסין תחילה ובהונג קונג מאוחר יותר. משם התפשטה המגפה לכל ערי הנמל הגדולות. המגפה התפשטה לבומביי (כיום מומבאי), לפורטו בפורטוגל ולגלאזגו בסקוטלנד וכן לאמריקה כגון בסן פרנסיסקו.

בתקופת שלטונה של המלכה אליזבת הראשונה, הכריזו רופאי אנגליה שמרקחת של אגוז מוסקט היא המרפא היחיד למחלת הדבר. בן לילה נעשה האגוז ליקר מזהב. בעקבות זאת התחוללו קרבות בין האנגלים להולנדים על השליטה בקבוצת איי בנדה (כיום באינדונזיה), כי רק בהם צמחו עצי אגוז המוסקט, שמן הפרי שלהם מפיקים את המרקחת. בסופם של הקרבות הביסו ההולנדים את האנגלים והשתלטו על כל איי הודו המזרחית. בחוזה ברדה שנחתם בשנת 1667 הסכימו האנגלים לוותר על תביעותיהם על האיים ובתמורה לכך ההולנדים ויתרו על המושבה "ניו אמסטרדם" שהאנגלים כבשו שלוש שנים לפני כן. "ניו אמסטרדם" הייתה לימים ניו יורק.

בימינו

מחלת הדבר נדירה ביותר כיום, אך עודה קיימת בכמה מדינות, ביניהן מדגסקר, פרו והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. בשנים 2010-2015 דווחו 3248 מקרי דבר ו-584 פטירות מהמחלה.בהתפרצות של המחלה במדגסקר ב-2017 דווחו 2348 מקרים, ומתוכם מתו 202. בארצות הברית נרשמו מדי שנה בין 1 ל-17 מקרי דבר, בשנים 2000-2017, כולם באזורים כפריים במערב המדינה. גם בישראל מתועדת התפרצות מחלת הדבר. בין השנים 1947-1941 הייתה התפרצות דבר (Bubonic plague) בעיר חיפה (בעיקר אבל גם באזורים אחרים בא"י המנדטורית). בסך הכל חלו במסגרת ההתפרצות למעלה מ - 200 אנשים ומתו סביב 70. במסגרת המאמצים למגר ולבלום את התפשטות המגפה נהרסו אלפי צריפים ברחבי העיר ובכפרים הסובבים ( למשל בלד א-שיח', היום בנשר).

לקריאה נוספת

• ברברה טוכמן, ראי רחוק. הספר עוסק במאורעות ההיסטוריים של אירופה במאה ה-14 ובו תופס המוות השחור מקום מרכזי.
• Shrewsbury, J. F. D. A History of Bubonic Plague in the British Isles. Cambridge University Press, 2005. ISBN 9780521022477

סיפורת העוסקת בדבר

• ג'רלדין ברוקס, שנת הפלאות – רומן היסטורי המבוסס על המקרה בכפר אים
• דניאל דפו, "יומן שנת המגפה" – הספר מתאר את המגפה הבובונית של 1665 בלונדון בגוף ראשון, מנקודת מבט של איש עסקים הנמצא בעיר, אף על פי שדפו עצמו היה אך ילד באותה עת. הספר נכתב מתוך מטרה לשמר את הידע על ההתמודדות עם המחלה לקראת מגפה חוזרת (פרק מהספר, באתר ynet)
• אלבר קאמי, הדבר – רומן על רקע מגפת דבר בעיר אוראן שבאלג'יריה בתקופת מלחמת העולם השנייה
• קוני ויליס, ספר יום הדין – מדע בדיוני; היסטוריונים באוניברסיטת אוקספורד משגרים חוקרת באמצעות מכונת זמן אל שנת 1320; עקב טעות, היא משוגרת 28 שנה קדימה, אל שנת 1348, השנה שבה פרץ הדבר באוקספורד וסביבותיה
• פול דוהרטי, "קיסר המגפה" – פנטסיה; מרקו פולו מתמודד עם כוחות השאול במאמץ למנוע את התפשטות הדבר לסין ולאירופה, ערב לידתה של המגפה השחורה
• קן פולט, "עולם ללא קץ" – רומן העוסק בתקופת ימי הביניים באנגליה (1327–1350)
• בנימין גלאי, "דברי ימי גמיני" – רומן על אבירים יהודיים וגורל יהודי בימי הדבר באירופה
• סינקלר לואיס, "ארוסמית" – רומן על רופא אמריקני
• ביארנה רויטר, "השקרן מאומבריה" – רומן המתרחש באיטליה של ימי הביניים על רקע המגפה השחורה

קישורים חיצוניים

• "תיאור המחלה " באתר ה-CDC
• "דבר" מתוך האנציקלופדיה הרפואית הלכתית, באתר מכון שלזינגר
• תמרה טראובמן, הושלם פיענוח הגנום של החיידק הגורם למחלת הדבר, באתר הידען

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.