ויקיפדיה

פוליטיזציה של המדע

תחום מדעי הממומן על ידי הממשל ואשר לעיתים מנוצל לצורך קידום האינטרסים הממשלתיים

פוליטיזציה של המדע, במובן הצר ביותר, מתרחשת כאשר גורמי ממשל מממנים מחקרים מדעיים, אולם השימוש הרווח במושג זה, נועד לתאר ביצוע של מניפולציה בנתונים מדעיים עבור רווח פוליטי. פוליטיזציה של המדע מתרחשת כאשר גורמים של הממשל, קבוצות אינטרס או עסקנים משתמשים באמצעים כלכליים או חוקיים על מנת להשפיע על ממצאי מחקר מדעי, או על האופן בו המחקר מוצג או מתפרש. פעולה זו עשויה להשפיע לרעה על החופש האקדמי, על החופש המדעי (אנ'), על מוסדות המדע ואף על הדמוקרטיה. פוליטיזציה של המדע אינה אפשרית ללא שיתוף פעולה של מדענים[1][2].

רקע

עריכה

כאשר עולה הצורך לקבל הכרעה, המדע עשוי להציע מידה של ודאות באשר להחלטה או לפעולה שיש לקבל, אך פעמים רבות הוא לא יכול להציע ערבות מוחלטת. ארגונים וגורמים בעלי עניין, מנצלים עובדה זו על מנת למשוך יותר תשומת לב לגישות עליהן ערערו ראיות מדעיות, ובמקום להדגיש את המסקנות הסבירות ביותר מבחינה מדעית, הם טוענים כי אפילו המסקנות הסבירות ביותר אינן וודאיות. כלי התקשורת, המשרתים לעיתים את בעלי האינטרס, שואפים לאזן בין הגישה שנתמכת בראיות מדעיות לבין הגישה שאינה נתמכת בראיות מדעיות, ובכך יוצרים תודעה כוזבת. לדוגמה: הקמפיין התקשורתי 'למדו את המחלוקת' (אנ') של תנועת התכנון התבוני, המבקש לזרוע ספקות בהסברים אבולוציוניים וללמד גם את תיאורית התכנון התבוני. בנוסף, נעשה שימוש בטכניקה רטורית המנסה להעביר את נטל ההוכחה לצד השני. לוביסטים של תעשיית הסיגריות (אנ') נלחמים ברגולציות באמצעות הטענה שהראיות נגד עישון אינן חד משמעיות[3][4]. הפיזיקאי, ויליאם הפר (אנ') טוען כי על הציבור להטיל ספק במדענים שאינם מוכנים לחשוף את המתודולוגיה או את הממצאים שלהם לביקורת[5].

דוגמאות

עריכה

טרופים ליסנקו והליסנקואיזם

עריכה

טרופים ליסנקו  היה אגרונום סובייטי (1898 – 1976) שעסק בפיתוח שיטות להשבחת יבולים חקלאיים תוך שהוא מתכחש לתגליות בתחום הגנטיקה. התיאוריות שלו התפשטו בברית המועצות ובסין, והיוו גורם משמעותי בהתפתחות תקופות של רעב קשה שהרג מיליונים [6]. יש המכנים אותו "המדען הקטלני ביותר בהיסטוריה האנושית".

ליסנקו דחה באופן מוחלט את רעיונות הגנטיקה המנדליאנית, ולעומת זאת אימץ רעיונות של תורשה סביבתית.  באותה מידה הוא שלל את רעיונות האבולוציה של דרווין. במקום רעיון והברירה הטבעית דרך מגוון מנגנונים גדול הפועלים דרך תורשה גנטית, טען ליסנקו כי הצמחים מסוגלים לפתח תכונות חדשות באמצעות 'כוח רצון' והסתגלות איטית. הניסויים שלו היו מתוכננים ברשלנות, הוא מעולם לא ניתח תוצאות שליליות ולא עסק בניתוחים סטטיסטיים, וכנראה גם סילף חלק מהתוצאות. עמיתיו החוקרים היו סקפטיים, וניסו לחזור על הניסויים שלו - ללא הצלחה. הם ניסו להתנגד ולהוקיע אותו כשרלטן, אבל ליסנקו לא התמודד עם עמיתיו המדענים בשדה המדעי הבנוי על שאלות, ניסויים והוכחות, אלא פנה לקבל תמיכה ציבורית ופוליטית.  העיתונות הסובייטית אכן היללה אותו כמי שבא מרקע עממי פשוט, לא אחד מאותם אנשי האליטות שבאקדמיה, והנה הוא זה שמראה איך להפיק יבולים כפולים כדי לפתור את בעיית הרעב. הוא קודם במהירות בהיררכיה של המנגנון הסובייטי. באמצע שנות ה-30 כבר היה מקורב לסטלין וזכה לתמיכתו. ב 1938 התמנה לנשיא האקדמיה ע"ש לנין למדעי החקלאות, וב 1940 מונה למנהל המכון לגנטיקה באקדמיה הסובייטית הלאומית למדעים.

מהמקום המכובד הזה המשיך ליסנקו לפתח את תיאורית התורשה הסביבתית שלו כשהוא יוצא נגד כל מה שהיה ידוע כבר באותה תקופה במערב על תורשה ואבולוציה.  גם אם פרטים ספציפיים ברעיונות שלו היו קיימים אצל מדענים אחרים, הרי שההנמקות שלו נטו להסתמך על אידאולוגיה מרקסיסטית–לניניסטית ולא על ניסויים. הוא קידם "ביולוגיה חדשה" בה אין תורשה גנטית דרך מרכיב ייעודי בתא, אלא שינויים סביבתיים הגורמים באופן מיידי לשינויים ברי תורשה בכל התאים של האורגניזם. מעשית הוא שלל את קיומם של הגנים. לדבריו, אם רק נחשוף את הגידולים החקלאיים לתנאים הסביבתיים הנדרשים באופן הנכון, ניתן יהיה לשנות אותם באופן כמעט אינסופי. ניסויים של השתלות חלקי צמחים היוו חלק נכבד מהניסיון להוכיח שאין משמעות לתאי המין, אלא התכונות יכולות לעבור מכל חלק מושתל של החיה או הצמח. מכאן נגזרו רעיונות פרקטיים: למשל, ליסנקו הורה לאיכרים להגדיל את צפיפות הזריעה כי לפי התיאוריה שלו צמחים מאותו סוג לעולם לא יתחרו זה בזה על משאבים. הוא אסר על שימוש בדשנים. הוא הבטיח גידול של פרי הדר בסיביר. כל אלו הגיעו בחסות משטר ריכוזי, ותחת שאיפתו של סטלין להביא ל"מודרניזציה" של החקלאות הסובייטית. במקום חוות פרטיות הוקמו חוות המנוהלות על ידי המדינה שיוכלו ליישם באופן נרחב את השיטות החדשות.

ההמשך היה כישלון נרחב של הגידולים ורעב קשה שהרג מיליונים. שיא התמותה מרעב היה בשנים 1932-1933. השיטה של ליסנקו יושמה לגידולי החיטה, שעורה, תפוחי אדמה, סלק וכו'. לקראת סוף שנות ה-30 גדלו השטחים שישמו את השיטות של ליסנקו פי 163, אבל תפוקת היבולים הייתה קטנה מאשר לפני כן.  סין הקומוניסטית אימצה גם היא את השיטות בשנות ה – 50 ואלה גרמו לרעב אפילו המוני יותר. דבר מאלה לא שינה את מעמדו של ליסנקו שהמשיך להנות מהתמיכה של סטלין. התמונה שלו התנוססה במכונים מדעיים בכל ברית המועצות, מנגינות נוגנו לכבודו. בברית המועצות שאחרי מלחמת העולם השנייה כוחו רק התגבר, ומעמדו התחזק. במשך כעשרים השנים בהן היה ליסנקו בעמדת ההשפעה שלו לא חל כל שינוי בתפוקת היבולים למרות שינוי שיטות והגדלה דרמטית בהיקף השטחים המעובדים. גל שני של רעב קשה היה בשנים 1946-47 עם הופעה של בצורת.  

אחרי מלחמת העולם השנייה, התמיכה הפוליטית של השלטון בתיאוריות הביולוגיות שלו פעלה גם לחיסול פיסי של ההתנגדות המדעית. מדענים שבמשך השנים לא הצליחו לחזור עת תוצאות הניסויים של ליסנקו וערערו על התיאוריה שלו הפכו לאויבי העם. מאות מדענים בתחומי הביולוגיה והחקלאות פוטרו ממשרתם, חלקם גם נשפטו על התנגדותם ל"ליסנקואיזם" שזוהה עם האידאולוגיה של השלטון [ראה סיפורו של ניקולאי ואווילוב במסגרת].  המחקר הגנטי בברית המועצות שעד אז עמד בסטנדרטים בינלאומיים גבוהים הוכחד למעשה. מחוץ לברית המועצות הייתה ביקורת קשה. מדען בריטי מתאר את ליסנקו כבור בנושאים כמו גנטיקה ופיזיולוגיה של צמחים. "לדבר עם ליסנקו זה כמו לנסות להסביר חשבון דיפרנציאלי לתלמיד שאינו יודע את לוח הכפל". ליסנקו מצידו תיעב את המדע המערבי ותוך שימוש במונחים אידאולוגיים של התקופה תיאר את המדע המערבי כ"מכשיר בשירות הדיכוי האימפריאליסטי". בהתייחסו לשימוש של הגנטיקאים במערב בזבובי הפירות כמודל מחקר, הוא טען שהגנטיקאים האלה הם "אוהבי זבובים ושונאי אנשים".  מדע הגנטיקה הוכרז בברית המועצות כ"מפעל בורגני ריאקציוני". הדים לאידאולוגיה של ליסנקו במדינת ישראל מופיעים בספר "גנטיקה" שתורגם מרוסית והתפרסם בהוצאת ספריית הפועלים בשנת 1950[7]. בסוף הספר מובאת בתרגום הרצאה של ליסנקו מ 1948 בה הוא דוחה את "מדע הכרומוזומות". להדגיש את המעורבות הפוליטית העמוקה בעבודתו, ליסנקו מציין בפתיח כי קיבל את אישור המפלגה להרצאתו.

המוות של סטלין ב 1953 החליש מעט את השפעתו של ליסנקו. ב 1955 כתבו מדענים מתחומים שונים תזכיר בן 22 עמודים לוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, בו הביעו הסתייגות ודאגה מהליסנקואיזם. המסמך ידוע היום בכינוי "מכתב ה – 300 ". כתוצאה מהמכתב התפטר ליסנקו מנשיאות האקדמיה לחקלאות, אבל חזר להשפעה באופן זמני ב 1958 בתמיכתו של חרושצ'וב. רק עם החלפתו של זה ב 1964 איבד ליסנקו באופן סופי את אחיזתו בעמדות כוח מדעיות בברית המועצות. מעניין לציין כי קטעים מתוך מכתב ה – 300 התפרסמו בעיתון פרבדה רק ב 1989, ורשימת החותמים נחשפה רק ב 2005.

טבק וסרטן

עריכה

בשנות החמישים של המאה העשרים, הקונצנזוס המדעי גרס כי עישון גורם לסרטן ריאות, אולם תעשיית הטבק נאבקה בממצאים אלו – גם בזירה הציבורית וגם בזירה המדעית. חברות הטבק מימנו צוותי חשיבה וקבוצות לחץ, פצחו בקמפיינים להרגעת הציבור, הפיצו פרסומות בכתבי עת רפואיים, והציעו הסברים אחרים לסרטן הריאות, כגון זיהום אוויר, אזבסט וציפורי מחמד. במטרה לדחות את הרגולציות, הן קראו לקיים מחקרים נוספים בטענה כי אין ודאות גמורה[8]. לוביסטים ניסו לפגוע במהימנות המדענים המעורבים על ידי יצירת ספק והפעלת מניפולציות של הדיון בסוגיה. הם הכפישו את המדענים המעורבים, חלקו על הממצאים שלהם, ויצרו מחלוקת לכאורה על ידי קידום טענות שסתרו את המחקר מדעי. "ספק הוא המוצר שלנו", התגאה תזכיר תעשייה ידוע לשמצה בשנת 1969. ספק זה הגן על תעשיית הטבק מהתדיינות משפטית ורגולציה במשך עשרות שנים.

ממשל בוש

עריכה

ממשל בוש נחשב בקרב הקהילה המדעית לממשל מאוד לא ידידותי למדע. באפריל 2009, שלושה חודשים לאחר השבעתו לכהונת נשיאותו הראשונה, נאם ברק אובמה באקדמיה הלאומית למדעים ואמר: "ראינו איך היושרה המדעית התערערה, ואיך המחקר המדעי עבר פוליטיזציה במטרה לקדם אג'נדות אידאולוגיות"[9]. במהלך כהונתו של ג'ורג' בוש, ארגונים מדעיים רבים הביעו את חששם כי האידאולוגיה הפוליטית מאיימת על הסמכות המדעית. בשנת 2004, איגוד המדענים המודאגים (אנ') פרסם דו"ח בשם 'יושרה מדעית בקביעת מדיניות – חקירת השימוש לרעה במדע בממשל בוש'. בדו"ח נאמר כי ממשל בוש העלים או עיוות אנליזות מדעיות של סוכנויות פדרליות על מנת להתאים את הממצאים המדעיים למדיניות של הממשל. בנוסף, טען האיגוד, כי אי סדרים במינוי יועצים מדעיים, הפר את האיזון העדין בין הגופים השונים, ויצר ניגוד עניינים. מנכ"ל האיגוד טען כי ישנם דו"חות מדעיים ששוכתבו, דו"חות שלא פורסמו לציבור, דו"חות שהממצאים בהם שונו ודו"חות שהממשל התעלם מהם לחלוטין[10]. עצומה, עליה חתמו 15,000 מדענים, מתוכם 52 חתני פרס נובל ו-63 זוכי המדליה הלאומית למדעים, הצהירה כי: "כאשר הידע המדעי מצוי בקונפליקט עם המטרות הפוליטיות, הממשל לעיתים קרובות מבצע מניפולציות בתהליך הקובע באיזה אופן ממצאים מדעיים ייקחו חלק בקבלת ההחלטות. דבר זה נעשה על ידי הצבת אנשי מקצוע שאינם כשירים או שהם נמצאים בניגוד אינטרסים מובהק. הממשל לעיתים מציג ממצאים מדעיים באופן מעוות שמטעה את הציבור לגבי השלכות המדיניות"[11][12].

התחממות גלובלית

עריכה
  ערך מורחב – הכחשת שינוי האקלים

אף על פי שיש קונצנזוס מדעי שבני האדם גורמים להתחממות הגלובלית, הפוליטיקה של ההתחממות הגלובלית בשילוב עם חלק מהדיון בתקשורת הפופולרית, גרמו להאטת המאמצים הגלובליים למניעת התחממות נוספת בעתיד. בשנת 1994, על פי מזכר שהודלף, האסטרטג הרפובליקני, פרנק לונץ, יעץ לחברי המפלגה הרפובליקנית, בכל הקשור לשינוי האקלים, כי " צריך להמשיך להדגיש את חוסר הודאות המדעית כנושא עיקרי" ו"לקרוא תיגר על המדע" על ידי "גיוס מומחים מהצד שלנו". מגוון גופים, ציבוריים ופרטיים כאחד, השקיעו מאמצים רבים להמעיט בחשיבות של תופעת שינוי האקלים בשיח הציבורי. הנשיא לשעבר של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, ד"ר פרידריך זייץ, עמד בראש גופים כגון "פרויקט מדיניות המדע והסביבה" ומכון ג'ורג' סי מרשל, שעשו לכאורה מאמצים מכוונים כדי "לטשטש" את העדויות על התחממות כדור הארץ. זייץ אמר בשנת 1980 כי "התחממות כדור הארץ היא הרבה יותר עניין של פוליטיקה מאשר של אקלים". זייץ חיבר את "עצומת אורגון", מסמך שפורסם במשותף על ידי מכון מרשל והמכון למדע והרפואה של אורגון, שהביעה התנגדות לפרוטוקול קיוטו. ג'ורג' מונביו כתב ב"הגרדיאן" כי עצומה זו, אותה הוא מבקר כמטעה וקשורה למימון מהתעשייה, "צוטטה על ידי כמעט כל עיתונאי שטוען כי שינוי האקלים הוא מיתוס.

החברה המלכותית ערכה סקר שמצא כי חברת 'אקסון מוביל' נתנה 2.9 מיליון דולרים לקבוצות אמריקאיות עבור הפצת מידע מוטעה לציבור על שינוי האקלים, 39 מתוכן "סילפו את המדע של שינוי האקלים על ידי הכחשה מוחלטת של הראיות". בשנת 2006, החברה המלכותית פרסמה דרישה מחברת 'אקסון מוביל' להפסיק את מימון הכחשת שינוי אקלים. 'אקסון מוביל' הכחישה את ההאשמות כי היא מנסה להטעות את הציבור על התחממות כדור הארץ. בין השנים 1989–2002 קואליציית האקלים העולמית, קבוצה של עסקים בעיקר מארצות הברית, השתמשה בטקטיקות שתדלנות ויחסי ציבור אגרסיביות על מנת להתנגד לפעולות להפחתת פליטות גזי החממה ולהילחם בפרוטוקול קיוטו. הקואליציה מומנה על ידי תאגידים גדולים וקבוצות סחר מתעשיות הנפט, הפחם והמכוניות. בתחילת 2013, הגרדיאן חשף כי שתי קרנות, Donors Trust ו-Donors Capital Fund, מימנו 102 צוותי חשיבה וקבוצות פעילים בהיקף של 118 מיליון $ בין 2002–2010. התורמים השמרנים לקרנות אלה מייצגים קשת רחבה של דעות מהימין האמריקני שמצאו מכנה משותף בהתנגדות לקיצוץ בפליטת גזי חממה. הכסף זרם לגופים הקשורים למפלגה הרפובליקנית ושימש בין השאר למתקפה על אל גור, למלחמה ביוזמות הסביבתיות של ברק אובמה, ולהריסת כל סיכוי לפעולה בקונגרס כנגד שינוי האקלים. הכסף מימן רשת עצומה של גופי חשיבה וקבוצות פעולה שעבדו להגדיר מחדש את שינוי האקלים מעובדה מדעית נייטרלית לנושא במחלוקת. בשנת 2005, הניו יורק טיימס דיווח כי פיליפ קוני, לוביסט לשעבר של חברות נפט וגז, ראש צוות האקלים במכון הנפט האמריקאי וראש צוות המועצה לאיכות הסביבה של הנשיא ג'ורג' בוש, "ערך שוב ושוב דיווחי אקלים ממשלתיים באופן שהצניע את הקשר בין פליטות פחמן והתחממות כדור הארץ, על פי מסמכים פנימיים". שרון בגלי דווח בניוזוויק כי קוני "ערך דוח משנת 2002 על מדע האקלים על ידי פיזור ביטויים כגון 'חוסר ההבנה' ו'אי ודאות משמעותית.'" באחד הדוח"ות הוא מחק פרק שלם העוסק באקלים.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Roger Pielke Jr., When Scientists Politicize Science: Making Sense of Controversy over "The Skeptical Environmentalist", Environmental Science & Policy, 7, 2004
  2. ^ The Politics of Science, The Center for Science and Technology Policy Research
  3. ^ William R. Freudenburg, Scientific Certainty Argumentation Methods (SCAMs): Science and the Politics of Doubt, Sociological Inquiry Vol. 78, No. 1, February 2008, 2–38
  4. ^ John Horgan, Political Science, The New York Times, December 18, 2005
  5. ^ William Happer, Harmful Politicization of Science, in Politicizing science : the alchemy of policymaking / edited by Michael Gough, Stanford, CA : Hoover Institution Press 2003
  6. ^ Semyon Reznik, Victor Fet, The destructive role of Trofim Lysenko in Russian Science, European journal of human genetics: EJHG 27, 2019-09, עמ' 1324–1325 doi: 10.1038/s41431-019-0422-5
  7. ^ גנטיקה / נ"נ גרישקו, ל"נ דלונה ; מרוסית - ישראל רוזצויג | גרישקו, ניקולי ניקוליויץ, 1901-1964 (דלונה, ל. | דלונה, ל. ;רוזנצווייג, ישראל, 1902-1969 | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  8. ^ Tobacco companies obstructed science, history professor says,Phys.org, Feb 19, 2007
  9. ^ Gordon Gauchat, Politicization of Science in the Public Sphere. A Study of Public Trust in the United States, 1974 to 2010. University of North Carolina, Chapel Hill. American Sociological Association 2012
  10. ^ 2004 Scientist Statement on Restoring Scientific Integrity to Federal Policy Making, The Union of Concerned Scientists
  11. ^ Prominent Statement Signatories, The Union of Concerned Scientists
  12. ^ James Glanz, Scientists Accuse White House of Distorting Facts, The New York Times, February 18, 2004
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פוליטיזציה_של_המדע&oldid=39736455"