רפואה אלטרנטיבית

קשת רחבה של טיפולים הנשענים על סוגי רפואה מהמזרח אך חסרי ביסוס מדעי

המונח רפואה אלטרנטיבית הוא כינוי לקשת רחבה של טיפולים גופניים פסאודו-מדעיים. טיפולים אלה אינם כלולים במסגרת הרפואה הקונבנציונלית המודרנית ומגיעים לרוב מאנשים שאינם בעלי הכשרה רפואית מקובלת[1].

דיקור סיני, אחד מסוגי הרפואה האלטרנטיבית המוכרים ביותר
טיפול ברייקי

המונח רפואה משלימה, מתאר את השילוב של טיפול רפואי קונבנציונלי עם טיפול מן הרפואה האלטרנטיבית - תוך אמונה, שאינה מוכחת בשיטות מדעיות, כי הטיפול האלטרנטיבי "משלים" את הרפואי.

רקעעריכה

הטיפולים הכלולים ברפואה האלטרנטיבית מאופיינים בכך שהם אינם מגובים במחקר מדעי ואף קיימים מקרים אשר בהם מחקר מדעי מפריך את תקפותם. זאת משום שאם יעילותו של טיפול מעולם הרפואה האלטרנטיבית מאוששת על ידי מחקרים מדעיים, טיפול זה מאומץ לזרם הרפואה הקונבנציונלית.

בעולם הרפואה האלטרנטיבית קיימות אסכולות שונות, שאינן קשורות בהכרח אחת בשנייה, והן בעלות טיפולים שונים. מקור חלק גדול מענפי הרפואה האלטרנטיבית הוא במזרח אסיה, למשל הרפואה ההודית והרפואה הסינית. אולם, ישנן גם שיטות שמקורן בילידים הקדומים של יבשת אמריקה, ושיטות שמקורן באירופה, כדוגמת הומאופתיה, רולפינג וארומתרפיה וכאלו שמקורן בדרום אמריקה כמו סופרולוגיה. יש גם שיטות הטוענות לשילוב היסודות של הרפואה המזרחית המסורתית עם מכשור אלקטרוני מודרני, כדוגמת טיפול בביו-רזוננס (Bicom).

בשנים האחרונות צוברת הרפואה האלטרנטיבית תאוצה ומודעות רבה. יש הרואים בכך תופעה שהיא חלק בלתי נפרד מן "העידן החדש" - תנועה פסבדו מדעית הצומחת על רקע האכזבה מחוסר הרוחניות של המדע ומרכזיות הרעיונות הטכניים בחיים המודרניים.

טיעונים נגד רפואה אלטרנטיביתעריכה

  • כל זמן שאדם מעדיף לתת קודם כל הזדמנות לטיפול לא רפואי, עלול להיות נזק בשל דחיית תחילתו של טיפול רפואי מדעי.
  • ניתן להציע טיפולים שנמצאו מזיקים[2]. "המצב שבו הרפואה האחרת אינה מבוססת על עובדות ועל עקרונות מדעיים רפואיים מוכחים עלול להיות מסוכן, והמסקנה המתבקשת היא שאין לאפשר בחוק לבורים ולשרלטנים לסכן את בריאות הציבור"[3].
  • התפתחות של שוק רפואה אלטרנטיבית עלול להיות כרוך בהפצת תפיסות שגויות לגבי הרפואה הקונבנציונלית (למשל, שכל חומר שהתקבל בצורה מלאכותית הוא רע וכל חומר מהצומח הוא טוב).
  • אפקט פלצבו - רופאים רבים מבקרים את הרפואה האלטרנטיבית בכך שהיא אינה נותנת טיפול כשלעצמה והשיפור בתחושת המטופל נובע מהשפעת אפקט פלצבו - שיפור בתסמינים בעזרת הפיכת החולה לאופטימי בזכות התחושה שבעייתו מטופלת. המצדדים טוענים שאין פסול בהפעלת אפקט פלצבו בעזרת טיפולים משלימים כל זמן שטיפולים אלה באים לצד טיפולים ממוסדים ולא במקומם.

מעמד חוקי בישראלעריכה

פקודת הרופאים קובעת כי "מי שאינו רופא מורשה לא יעסוק ברפואה ולא יתחזה, במפורש או מכללא, כעוסק ברפואה או כמוכן לעסוק בה." כמו כן, נקבע בפקודה כי "לא ישתמש אדם בכינוי 'רופא', 'עוסק ברפואה', 'מנתח' או בכינוי דומה, במלים או באותיות, המרמז שיש לו כשירות ברפואה, אלא אם הוא רופא מורשה"[4].

בשנת 1991 פורסם דו"ח ועדת אלון לבדיקת נושא הרפואה המשלימה בישראל[5]. הוועדה, בראשות המשנה לנשיא בית המשפט העליון פרופ' מנחם אלון, המליצה על נורמליזציה של המצב הקיים ועל הוראות חוקים חדשים מסוימים.

המועצה להשכלה גבוהה קבעה ב-2009 שלא לאשר תארים אקדמיים למטפלים אלטרנטיביים, משום שלרפואה המשלימה אין בסיס מדעי[6].

קופות החולים מממנות ומציעות חלק מהטיפולים, וישנם רופאים השולחים את מטופליהם לטיפולים כאלה. קיים פסק דין שחייב את המוסד לביטוח לאומי לבדוק זכאות של חולה לטיפולי רפואה משלימה בהתאם לנסיבות הפרטיות שלו[7].

בישראל אין פיקוח מוסדר בתחום. אין למרפאים מעמד חוקי, אין כל פיקוח על פעילותם ועל הכשרתם המקצועית[8].

בשנת 2002 במסגרת ההסתדרות הרפואית הישראלית הוקמה החברה הישראלית לרפואה משלימה.[9] החברה מהווה קהילה של רופאים, חוקרים ומטפלים המתעניינים בשילוב רפואה משלימה ברפואה המקובלת בצורה מבוקרת. ההסתדרות הרפואית בישראל קבעה כי "ישנו מגוון טיפולים, אשר עשויים להתווסף לטיפול הרפואי אך אינם באים להחליפו", "שימוש ברפואה משלימה כתחליף לרפואה עלול לסכן את ציבור המטופלים," וכן "הוועידה קוראת לפיקוח חוקי על כלל העוסקים ברפואה משלימה."[10]

ביוני 2020 פסקה שופטת בית המשפט המחוזי מיכל אגמון-גונן שמטפלים אלטרנטיביים צריכים לגלות בפרסומים כי הם עוסקים ברפואה משלימה שאין לה בסיס מדעי, וזאת כדי לא להטעות מטופלים פוטנציאליים. בנוסף לכך אסור למטפלים להשתמש בתואר "דוקטור", אלא אם מצוין לצדו ובאותה הבלטה, כי מדובר במטפל אלטרנטיבי ולא בדוקטור לרפואה. [11]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה