פול לאוטו

סופר צרפתי

פול לאוטוצרפתית: Paul Léautaud;‏ 18 בינואר 1872 - 22 בפברואר 1956) היה סופר צרפתי.

פול לאוטו
Paul Léautaud
לידה 18 בינואר 1872
הרובע הראשון של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 בפברואר 1956 (בגיל 84)
Le Plessis-Robinson, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cimetière ancien de Châtenay-Malabry עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Maurice Boissard עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Marie Dormoy עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לאוטו נולד בפרבר פונטנה או רוז שמדרום לפריז לפרמין לאוטו, שהיה קומיקאי ב-"קומדי פראנסז", ולאשתו השחקנית ז'אן פורסטייה שנטשה את פול חמישה ימים בלבד לאחר הלידה. הוא נמסר לטיפולה של יצאנית שגידלה אותו. כאשר החל ללכת לבית ספר, עבר להתגורר עם אביו שהזניח אותו. לדבריו ידידו האמיתי באותם הימים היה הכלב "טבק" (שם שניתן לו בשל צבע פרוותו). כבר בגיל צעיר מאוד ידע כי עליו להיות עצמאי כדי לשרוד. ב- 1887, כאשר סיים את לימודיו, אביו שלח אותו לעבוד.

ב-1892, בהיותו בן עשרים שנה, גילה את כתבי הסופר אנרי בייל המכונה סטנדל - מה שהיווה שלב עיקרי בהתפתחותו הספרותית. ב-1893 החל לכתוב "יומן ספרותי" שבו המשיך עד מותו. יומן זה משקף את אישיותו וכולל הערכה סובייקטיבית של החיים הספרותיים בצרפת במחצית הראשונה של המאה העשרים.

ב-1896 עזב לאוטו את בית אביו והתנסה בחיי דלות כעצמאי. תשוקתו לשירה באה על ביטויה בקובץ "משוררים בני זמננו" שהצליח לפרסם בשיתוף עם ידיד נעוריו אדולף ואן בווה (1900). ב-1903 פרסם את ספרו "הידיד הקטן" שבו הוא מתאר את ימי ילדותו.

ב-1908 קיבל משרה קבועה ובמשך 33 שנה שימש כמזכיר כללי של בית ההוצאה לאור של מרקור דה פראנס (כתב עת לספרות). משרה זו אפשרה לו להתחיל לכתוב ביקורת על התיאטרון הצרפתי בכתב עת זה בשם העט מוריס בואסאר, ולהמשיך לעשות כן בכתבי עת שונים לספרות במשך שנים רבות.

הוא הפך את משכנו למקום מקלט לחיות עזובות (חתולים, כלבים ואפילו חמור). דאגתו הגדולה הייתה לספק להן מזון ולשם כך הקדיש את מרבית הכנסתו. ב-1912 שב להתגורר בפרבר שבו נולד ונהג לנסוע ברכבת יומיום למקום עבודתו במרכז פריז. הוא חי בחברת החיות והמשיך בכתיבת היומן הספרותי. ביומן זה כתב בין היתר ביקורת נוקבת על יצירותיהם של אנדרה ז'יד, אנטול פראנס, ז'ורז' דיאמל, פול ואלרי ורבים אחרים.

ב-1926 יצא לאור הספר "התיאטרון של מוריס בואסאר" שבו קובצו דברי הביקורת של פול לאוטו על התיאטרון הצרפתי.

לאוטו לא נישא מעולם אך היו לו מאהבות שהאחרונה שבהן, מארי דורמואה, ערכה את "היומן הספרותי" והוציאה אותו לאור לאחר מותו. יומן זה הפך ליצירת המופת של פול לאוטו (19 כרכים 1956 -1966).

קישורים חיצוניים

עריכה