פורטל:דואר ובולאות/בול עם סיפור/גלריה
גלריית בול עם סיפור של פורטל דואר ובולאות
גלריית בול עם סיפור מציגה דוגמאות לבולים מן העולם שהם בעלי סיפור מיוחד.
לעריכת הציטוטים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
1
| להיכנע?!...שסבתא שלך תיכנע...! |
| בשנת 1879 פרצה מלחמת האוקיינוס השקט בין צ'ילה מצד אחד ובין בוליביה ובעלת בריתה פרו מהצד השני. העילה לפרוץ הקרבות היה המאבק על השליטה במרבצי האשלגן שבאזור המדברי על הגבול שבין צ`ילה ובוליביה.
ביום 23 במרץ 1879 נערך הקרב הראשון במלחמה, קרב טופאטר (אנ'). 554 חיילים צ`יליאנים, שכללו פרשים והיו מצוידים בשתי מכונות ירייה, התקדמו במטרה לכבוש את העיר הבוליביאנית קלמה (אנ'). הם נתקלו בקבוצה של 135 חיילים ואזרחים מבוליביה, בהנהגתו של ד"ר לדיסלב קבררה (אנ'), אשר התבצרו לאורך גדת נהר הטופאטר, בסמוך לשני גשרים חרבים. למרות נחיתותם המספרית הצליחו המגינים לעכב את הכוח הצ`יליאני, ולא נענו לקריאות שהופנו אליהם להיכנע. כעבור מספר שעות, משכלתה התחמושת, נאלצו מרבית החיילים הבוליביאנים לסגת, אולם מספר קטן של אזרחים, בהנהגת קולונל אדוארדו אברואה (אנ'), נותרו על מקומם ונלחמו עד מוות. כעדות לגבורתו ואומץ לבו של אדוארדו אברואה (Eduardo Abaroa) סופר כי בתגובה לפניית המפקד הצ`יליאני להיכנע ולהציל את חייו, ענה: "להיכנע?... שסבתא שלך תיכנע...!". בשנת 1883, בתום ארבע שנות מלחמה, יצאה צ`ילה מן המלחמה וידה על העליונה. היא הצליחה להכניע את בוליביה ופרו, והשתלטה על שטחים שהיו שייכים קודם לשתי יריבותיה. למרות הכישלון במלחמה, הפך קרב הגבורה על נהר הטופאטר למרכיב חשוב במורשתה של בוליביה. יום הקרב מצוין מדי שנה כחג לאומי, ואברואה הוכר כגיבור לאומי. ב-24 מרץ 1952[1], במלאת 73 שנים לקרב, הנפיקה בוליביה סדרה בת 12 בולים (שישה בולים רגילים ושישה בולי דואר אוויר) שהוקדשו לגיבור הלאומי. בבול מופיעה דמותו של אברואה, כשהוא מניף את רובהו, ומצוטט משפט ההתרסה שלו כנגד המפקד הצ`יליאני. |
 |
הערות שוליים
- ^ Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2019, Volume 1B, p. 438,468
2
| כתם יווני על הצהרות הפרלמנט הבריטי |
| במחצית שנות ה-50 התנהלו בבריטניה דיונים אודות עתידו של האי קפריסין, והדעות נחלקו בין המצדדים במתן עצמאות לאי, ובין המצדדים באיחוד האי עם יוון. ראש ממשלת בריטניה דאז, וינסטון צ'רצ'יל, שביקר בקפריסין כמה שנים קודם לכן במסגרת תפקידו כתת-שר במשרד המושבות, השמיע אז דברים בזכות האיחוד ההיסטורי של האי קפריסין עם מדינת האם יוון, וממשלת יוון תלתה בו תקוות רבות שיממש את הבטחותיו.
ב-28 ביולי 1954, כחלק מן הדיונים שהתקיימו בפרלמנט הבריטי, נשאל שר המושבות הבריטי (אנ') מר הנרי הופקינסון (אנ') (Henry Hopkinson) מה היא עמדת הממשלה הבריטית שנוגע לגורלו של האי קפריסין. במענה לשאילתה ענה הופקינס כי "יש טריטוריות בחבר העמים הבריטי אשר עקב מצבן המיוחד לעולם לא יוכלו לצפות לעצמאות מלאה". הדברים מצוטטים במלואם בפרוטוקול של בית הנבחרים הבריטי:[1] Mr. Griffiths: …so far as Cyprus is concerned, it is not proposed that this constitutional development shall take its normal course which it has in other places, in conformity with the policy of this House? Mr. Hopkinson: …it has always been understood and agreed that there are certain territories in the Commonwealth which, owing to their particular circumstances, can never expect to be fully independent. [HON. MEMBERS: "Oh."] I think the right hon. Gentleman will agree that there are some territorities which cannot expect to be that. ממשלת יוון זעמה על עמדת ממשלת בריטניה, והביעה את מחאתה בחודש ספטמבר 1954[2] על ידי הנפקת סידרה בת שישה בולים בהם הופיעו באותיות קטנות מאוד קטעים מן הדיון שהתקיים בפרלמנט הבריטי. במרכז כל בול הופיע כתם דיו גדול, שנועד להביע את התנגדותה של יוון לעמדת הממשלה הבריטית.[3]. בשלושה מן הבולים מופיע הכיתוב באנגלית, בשניים מן הבולים - בצרפתית, ובבול אחד - ביוונית.. |
 |
הערות שוליים
- ^ HANSARD, CYPRUS (CONSTITUTIONAL ARRANGEMENTS(, HC Deb 28 July 1954 vol 531 cc504-14
- ^ Scott Standard Postage Stamp Catalogue, 2019, Volume 3A, p. 546
- ^ Henry Hopkinson, Historical Dictionary of Cyprus.
3
| האגדה על האביר המפוחם |
| האגדה ד"ר ג'יימס ג'ונסטון נולד בג'מייקה במחצית המאה התשע עשרה. אביו היה בעל אחוזה עשיר, ובאחוזה הועסקו אינדיאנים רבים, ילידי האי. ג'יימס הצעיר בילה חלק ניכר מימי ילדותו בקרב עובדי האחוזה, וכך זכה לשמוע מכלי ראשון רבות מן האגדות והמסורות שעברו ביניהם מדור לדור. בין היתר סיפרו זקני השבט לג'ימס את האגדה על האביר המפוחם:
הנפקת הבול הבול תוכנן במקור להיות מונפק ביום 24 במאי 1899, לרגל יום הולדתה של המלכה ויקטוריה. תקלות שונות גרמו לדחיית יום ההופעה, והבול הונפק בסופו של דבר ביום 1 במאי 1900. הבול זכה להצלחה רבה מאוד בקרב אספני הבולים, וכל הבולים אזלו חיש קל. דואר ג'מייקה החליט להנפיק את הבול במהדורה נוספת, וביום 25 בספטמבר 1901 הודפס הבול שוב. בהנפקה זו הודפס מרכז הבול בצבע שחור, על מנת להבליט את דמותו של האביר הספרדי מן האגדות. |
  |
הערות שוליים
4
| האיש הזקן ביותר בברית המועצות |
| הרקע בשנות החמישים של המאה העשרים הכריזה ברית המועצות על שורה ארוכה של ניצחונות והישגים, חלקם אמיתיים, וחלקם דמיוניים. במסגרת זאת "גילתה" ברית המועצות כי בשטחה גר האדם הזקן ביותר בהיסטוריה. מהמוד בגיר אוגלו אייבזוב (רו') (Mahmoud Bagir oglu Eyvazov)[1], חבר בקולחוז חקלאי שהתגורר כל חייו באזור ההרים הגבוהים של מחוז לריק (אנ') שבדרום אזרבייג'ן, נולד על פי המדווח ב-27 בפברואר 1808 בכפר פירסורה (אנ') והגיע בשנת 1956 לגיל המופלג של 148. בכתבות שפורסמו אודותיו בעיתונות הסובייטית תואר כי מהמוד אייבזוב זכה לאריכות ימים כיוון שמאז היותו ילד עבד בעבודה גופנית קשה, לא עישן ולא שתה משקאות חריפים. ב-28 במרץ 1956 הוענק למהמוד עיטור הדגל האדום של העמל כאות הערכה על 135 שנים של עבודה. כשנתיים לאחר מכן, כשמלאו למהמוד 150 שנה, נחגג האירוע באופן פומבי[2]. מהמוד אייבזוב נפטר ב-3 בדצמבר 1960, בגיל 152 שנים. הנפקת הבול |
 הונפק עם השם הפרטי "מהמוד" |
הערות שוליים
5
| מלך אנגלי בכחול פרוסי |
| הנפקת הבול בסוף שנת 1934 החליט הדואר הבריטי להנפיק סדרת בולים לציון מלאת עשרים וחמש שנים לשלטונו של ג'ורג' החמישי. המלך נתן את הסכמתו להנפקת הסדרה, ובית הדפוס הריסון ובניו התבקש לעצב ולהדפיס את הבולים. על פי הצעת בית הדפוס הוחלט להדפיס את ארבעת הבולים של הסדרה בצבעי ירוק, אדום, חום, וכחול, אולם לגבי הגוון המדויק של הבול הכחול לא הייתה הסכמה בין המעצבים. בית הדפוס החליט להעביר את השאלה להכרעתו של המלך, והגיש לו שתי הצעות נפרדות. הצעה אחת כללה בול בצבע כחול בהיר ("אולטרמרין") וההצעה השנייה כללה בול בצבע כחול עמוק ("כחול פרוסי"). המלך ג'ורג' החמישי העדיף את ההצעה הראשונה, ומנהלי הדואר העבירו את החלטת המלך לידיעת בית הדפוס. על פי אחת השמועות פסל המלך את הצבע הכהה יותר בגלל שמו הגרמני. בשנת 1706 הצליח כימאי גרמני תושב ברלין בשם היינריך דיסבאך להרכיב את הנוסחה של חומר הצבע המלאכותי הראשון. בשנת 1709 זכה הצבע לכינוי "כחול ברלין", או "כחול פרוסי", על שמה של ממלכת פרוסיה בה שכנה העיר ברלין. בחודש מרץ 1935 החלה הדפסת הבולים, אולם כעבור מספר ימים גילה אחד ממנהלי הדואר כי הבולים הכחולים הודפסו בצבע הכהה, זה שנפסל. חברת "הריסון ובניו" הודתה בטעותה, העבירה את הבולים השגויים להשמדה, והדפיסה מחדש את הבולים הכחולים בגוון שאושר על ידי המלך. |
 |
ב-6 במאי 1935 הונפקו בולי היובל בבתי הדואר בכל רחבי בריטניה, והתקבלו בהתלהבות על ידי אספני הבולים ועל ידי הציבור הרחב. בוליו של המלך האהוב נמכרו במספרים גדולים מאוד, וגם כיום ערכם הקטלוגי של בולים אלו נמוך למדי.
גילוי השגיאה[1]
כחודשיים לאחר יום ההנפקה שלח איש עסקים לונדוני בשם סטברידי את מזכירתו לבית הדואר הסמוך על מנת שתרכוש מספר בולים בערך נקוב של שניים וחצי פנים. למזלו היה סטברידי אספן בולים, וכשחזרה המזכירה מבית הדואר עם הבולים שרכשה, הוא הבחין שהצבע הכחול שלהם כהה יותר מזה של בולים אחרים שהיו ברשותו. הוא התקשר לחנות הבולים של חברת "סטנלי גיבונס" על מנת לברר מה ערכם של הבולים השגויים, וכאשר הסתבר לו שבחנות לא ידעו כלל על קיומם של בולים בצבע כחול פרוסי, החליט למהר אל בית הדואר ולברר אם יש ברשותם בולים כהים נוספים. סטברידי ניגש ביום 4 ביולי אל בית הדואר, וביקש מן הפקיד לבדוק את מלאי הבולים הכחולים שברשותו. הבדיקה העלתה שבית הדואר קיבל שלושה גיליונות של בולים כהים (כל גיליון הכיל 120 בולים), מהן הספיק למכור 41 בולים לאנשים שונים. סטברידי רכש את יתרת המלאי, וכך היו בידו 319 בולים בצבע כחול פרוסי.
כאשר נודע לרשויות הדואר על קיומם של הבולים השגויים, הם מיהרו לחברת "הריסון ובניו" וביקשו לברר כיצד אירעה התקלה. ממצאי הבדיקה העלו כי אחד מעובדי החברה התבלבל במיון הגיליונות השגויים שהוכנו להשמדה, והעביר שישה גיליונות לערימת הבולים התקינים. התברר ששלושה מן הגיליונות מצאו את דרכם לסניף בו רכש אותם סטברידי, גיליון נוסף נשלח לסניף לא ידוע, וככל הנראה נמכר ללקוחות תמימים שעשו בבולים שימוש, ושני הגיליונות האחרונים התגלו במחסני בית הדפוס והועברו להשמדה. לאור הבדיקה, שהעלתה כי קיימים לכל היותר 480 בולים בצבע כחול פרוסי, הפכו בולים אלו למבוקשים מאוד על ידי האספנים. מחירם האמיר עם השנים והם נמכרים כיום בסכומים של אלפי לירות שטרלינג.
הערות שוליים
- ^ שובל-מגזין הבולאים בישראל, גיליון 77, יוני 2009, עמ' 26.
6
| אחד עשר כוכבים |
| הסיפור. |
 |
הערות שוליים
7
| שוד הבולים הגדול |
| הסיפור. |
 |
הערות שוליים
8
| האפס השמן והאפס הרזה |
| הסיפור. |
 |
הערות שוליים
9
| למחוק את הגבולות |
| הסיפור. |
 |
הערות שוליים
10
| כותרת |
| הסיפור. |
 |
הערות שוליים
11
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
12
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
13
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
14
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
15
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
16
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
17
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
18
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
19
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
20
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
21
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
22
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
23
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
24
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
25
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
26
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
27
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
28
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
29
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
30
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
31
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
32
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
33
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
34
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
35
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
36
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
37
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
38
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
39
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
40
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
41
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
42
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
43
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
44
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
45
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
46
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
47
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
48
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
49
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
50
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
51
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
52
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
53
| כותרת |
| הסיפור. |
|
הערות שוליים
54
| כותרת |
| הסיפור. |
|