פורטל:היסטוריה/תמונה נבחרת/163

ממורו שיגמיטסו, שר החוץ היפני, חותם על הסכם הכניעה של יפן. כניעת האימפריה היפנית, שהוכרזה ב-15 באוגוסט ונחתמה רשמית ב־2 בספטמבר 1945, הייתה אקט הסיום של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט, והביאה לסופה של מלחמת העולם השנייה.]] במסגרת הצהרת פוטסדאם שפורסמה ב-26 ביולי 1945, דרשו ארצות הברית, בריטניה והרפובליקה הסינית מיפן להיכנע ללא תנאי, ואיימו עליה ב"הרס מהיר ומוחלט" אם היא תסרב. ב-6 באוגוסט 1945, בשעה 8:15 בבוקר, הטילה ארצות הברית פצצת אטום על העיר היפנית הירושימה.כ-16 שעות לאחר מכן, פרסם נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, הצהרה מוכנה מראש שבה הודיע על השימוש בנשק החדש, וקרא ליפן להיכנע או לצפות ל"גשם של הרס מהאוויר שלא נראה כמוהו בעולם הזה. יומיים לאחר מכן, בשעות הערב של 8 באוגוסט, הכריזה ברית המועצות מלחמה על יפן, בלילה שבין 9 ל-10 באוגוסט, הטילה ארצות הברית פצצת אטום שנייה על יפן, על העיר נגסאקי. בעקבות מאורעות אלה, התערב הירוהיטו, קיסר יפן, בדיוני קבינט המלחמה היפני והודיע על הסכמתו לקבל את תנאי הכניעה של בעלות הברית. ב-15 באוגוסט הודיעה ממשלת יפן באופן רשמי על נכונותה להיכנע ולקבל את תנאי הצהרת פוטסדאם, וב-28 באוגוסט החל כיבושה של יפן על ידי ארצות הברית תחת פיקודו של המפקד העליון של כוחות הברית הגנרל דאגלס מקארתור. מצב המלחמה בין יפן לבין בעלות הברית, להוציא ברית המועצות, הסתיים סופית רק עם כניסתו לתוקף של חוזה סן פרנסיסקו, ב-28 באפריל 1952. ארבע שנים מאוחר יותר חתמו יפן וברית המועצות על הצהרה משותפת שסיימה את מצב המלחמה ביניהן. היסטוריונים חלוקים בדעתם באשר לתפקיד שמילאו פצצות האטום בכניעתה של יפן.