|
|
- קרל אורף (1895–1982). מלחין גרמני, נולד במינכן, גרמניה. יצירתו המוכרת ביותר של אורף היא "כרמינה בוראנה" – "קנטטה נופית".
- צ'ארלס אייבס (1874–1954). היה מלחין אמריקאי. הוא נחשב בעיני רבים כאחד המלחינים האמריקאים הראשונים, שחשיבותם עברה את גבולות ארצות הברית אל העולם הרחב.
- בלה בארטוק (1881–1945). היה אחת הדמויות הדומיננטיות במוזיקה של המאה העשרים וכנראה גדול המלחינים ההונגריים, שהשפעתו אדירה גם בארצות הברית.
- פרסי גריינג'ר (1882–1961). היה פסנתרן ומלחין אוסטרלי. הוא היה מלחין ויוצר מעט יוצא דופן לתקופתו, וסגנונו המוזיקלי היה מחוץ לזרם העיקרי של המוזיקה במאה ה-20.
- פייר בולז (1925–2016). היה מנצח ומלחין צרפתי. חבר לשעבר בקולז' דה פראנס.
- ליאונרד ברנשטיין (1918–1990). מלחין, מנצח ופסנתרן יהודי-אמריקאי. נחשב לאחד המלחינים האמריקאיים החשובים במאה ה-20. נודע במיוחד בזכות המחזמר "סיפור הפרברים".
- ג'ורג' גרשווין (1898–1937). היה מלחין יהודי-אמריקאי, מחשובי יוצרי המוזיקה הפופולרית בארצות הברית. אף שנפטר בטרם מלאו לו 39שנים, הטביע חותם על המוזיקה של המאה ה-20 ובפרט על המוזיקה האמריקאית.
- פאול הינדמית (1895–1963). היה מלחין, ויולן, מורה, תאורטיקן ומנצח גרמני.
- אראם חאצ'טוריאן (1903–1978). היה מלחין ממוצא ארמני, שהושפע מהזרם הלאומי במוזיקה הקלאסית ולכן שילב ביצירותיו סממנים עממיים ממולדתו גאורגיה.
- אלברטו חינסטרה (1916–1983). היה מלחין ארגנטינאי בסגנון קלאסי. נחשב לאחד מחשובי המלחינים הקלאסיים של אמריקה הלטינית.
- ויטולד לוטוסלבסקי (1913–1994). היה מלחין, פסנתרן ומנצח פולני. לוטוסלבסקי היה מחשובי המלחינים באירופה במאה ה-20 ומן המוזיקאים הבולטים בפולין בשלושת העשורים האחרונים לחייו.
- ג'רג' ליגטי (1923–2006). היה מלחין הונגרי-אוסטרי, יהודי יליד טרנסילבניה, רומניה.
- אוליבייה מסייאן (1908–1992). היה מלחין, נגן עוגב וצפר צרפתי.
- איגור סטרווינסקי (1882–1971). היה מלחין רוסי של מוזיקה קלאסית מודרנית.
- סרגיי פרוקופייב (1891–1953). היה מגדולי המלחינים הרוסים בכל הזמנים.
- דמיטרי שוסטקוביץ' (1906–1975). היה מלחין רוסי בתקופה הסובייטית. יצירותיו הגדולות הן 15 הסימפוניות ו-15 רביעיות המיתרים שלו. מאז מותו, תגובתו לחיים במשטר הסובייטי שנויה במחלוקת פוליטית ומוזיקלית.
- קרלהיינץ שטוקהאוזן (1928–2007). היה מלחין גרמני מודרני שהתמקד במוזיקה אלקטרונית.
- אלפרד שניטקה (1934–1998). מלחין סובייטי ממוצא רוסי-גרמני.
- אלבן ברג (1885–1935). מלחין אוסטרי. יחד עם מורו ארנולד שנברג ותלמידו של שנברג אנטון וברן היה חלק מן האסכולה הווינאית השנייה. כמו חברי האסכולה האחרים, הוא הלך והתרחק מן המערכת הטונלית ועבר לכתוב מוזיקה אטונלית ואחר-כך מוזיקה דודקפונית או סריאלית. ברג היה בו-זמנית מודרניסט ורומנטיקן, ומעטים השתוו לו בעושר יצירתם.
- אנטון וברן (1883–1945). מלחין אוסטרי, היה חבר בקבוצת המלחינים שכונתה האסכולה הווינאית השנייה.
- ארנולד שנברג (1874–1951). היה מלחין ותאורטיקן מוזיקה אוסטרי-יהודי. שנברג שינה ללא הכר את הכללים הידועים לכתיבת מוזיקה, ויצר תחתם כללים חדשים, בבטלו את ההיררכיה הטונאלית הטבעית המוצבת בבסיסה של כל מוזיקה ידועה. כרבים מבני דורו, חש גם הוא את המיצוי שאליו הגיעה השיטה הטונאלית, הנהוגה מימיו של באך, כשבאה לקצה גבול יכולתה ביצירות של המלחינים מהתקופה הרומנטית המאוחרת.
- פרוצ'ו בוזוני (1866–1924). מלחין, פסנתרן, מורה למוזיקה ומנצח איטלקי.
- קלוד דביסי (1862–1918). היה מלחין צרפתי. דביסי השתייך לזרם האימפרסיוניסטי במוזיקה, לצדם של מלחינים כמו ראוול וגריפס, אם כי התנגד התנגדות נמרצת לכינוי "אימפרסיוניזם" בהקשר מוזיקלי. הוא הנציג המובהק ביותר של זרם זה במוזיקה, ונחשב כמייסדו.
- מוריס ראוול (1875–1937). מלחין צרפתי, נחשב לאחד משני המלחינים המרכזיים בזרם האימפרסיוניסטי של המוזיקה הצרפתית (ביחד עם קלוד דביסי).
|
