פיגמליון
פיגמליון הוא דמות מן המיתולוגיה של פיניקיה ויוון:
- אל/מלך פיניקי, שמו מופיע על תליון פגמלין, הכתובת הקדומה ביותר של קרתחדשת על נטיפה של זהב (מאה ה-8 לפנה"ס);
- מלך צור;
- מלך מיתולוגי של קפריסין[1]. סיפורו מופיע בספר העשירי של החיבור "מטמורפוזות" מאת המשורר הרומאי הקדום אובידיוס. הוא מספר על הפסל הקפריסאי, אשר מצא פגמים רבים בנשים, עד אשר בייאושו הגובר גמר אומר שלא לשאת אישה. הוא התאהב באפרודיטה, ובכישרונו הרב יצר פסל יפהפה משנהב בדמותה, דמות אישה מושלמת, וקרא לה "גלתיאה".
_back.jpg)
דמות האישה שיצר נראתה כאילו היא חיה ונושמת. פיגמליון התייחס לדמות כאל נסיכה, הלביש אותה, העניק לה מתנות ואף הושיב אותה על ספה יקרת ערך.
בעת הילולת אפרודיטה, לאחר שקיים את כל גינוני הטקס הנדרשים, התפלל פיגמליון לפני המזבח וביקש כי דמות פסל השנהב תינתן לו לאישה. אפרודיטה שמעה את תפילתו ונענתה לה. כששב פיגמליון לביתו ונשק לפסל נדהם לגלות כי היא פוקחת את עיניה ומתעוררת לחיים. אפרודיטה נתנה את ברכתה לנישואיהם של פיגמליון וגלתיאה. בנם שנולד נקרא פאפוס, ועל שמו נקראת העיר פאפוס, המקודשת לאלת האהבה והיופי, אפרודיטה.
הסופר והמחזאי ג'ורג' ברנרד שו התבסס על סיפור זה כאשר כתב את המחזה "פיגמליון" בשנת 1913 (לאחר מכן עובד המחזה למחזמר ולסרט "גבירתי הנאווה").
סיפורם של פיגמליון וגלתיאה משמש עד היום כמשל לנבואה המגשימה את עצמה.
קישורים חיצונייםעריכה
- פיגמליון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שולייםעריכה
- ^ האנציקלופדיה העברית, כרך עשרים ושבעה, ירושלים: חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשל"ה, עמ' 618