פייה-נואר
פִּייֵה-נוּאַר (בצרפתית: Pied-Noir; מילולית: כפות-רגליים שחורות) הוא כינוי למתיישבים הצרפתים באלג'יריה ובין השאר גם לתושביה היהודים שהיגרו לצרפת המטרופוליטנית לאחר מלחמת העצמאות של אלג'יריה. הכינוי "פייה-נואר" מתייחס בהכללה לכלל האירופאים, כולל הנוצרים שהיוו את עיקר יושבי הקולוניות הצרפתיות בצפון אפריקה ובפרט באלג'יריה.
לפני מלחמת אלג'יריה נקראו חברי קבוצה זו בפשטות "אלג'יראים", בעוד שבני המקום נקראו מוסלמים, ברברים, ערבים או ילידים. במפקד האוכלוסין האחרון שערכה ממשלת צרפת באלג'יריה ב-1 ביוני 1960, נמנו 1,050,000 לא-מוסלמים (רובם נוצרים קתולים)[1], ובהם מיעוט של 130,000 יהודים.
בעת מלחמת העצמאות האלג'יראית נלחמו הפייה-נואר שלא היגרו לצרפת נגד כוחות החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה (FLN). התקוממותם של הפייה-נואר נגד תוכנית הדה-קולוניזציה של פייר פלימלן הביאה לקיצה את הרפובליקה הצרפתית הרביעית ב-1959 ולבחירתו של שארל דה גול לראש ממשלתה. באופן אירוני היה זה דה גול שהוביל את השלמת תוכנית הדה-קולוניזציה ונסיגת צרפת מאלג'יריה. עקב הנסיגה היגרו בין השנים 1962 ל-1964 רוב הפייה-נואר (כ-800,000) לצרפת האירופאית, במה שקרוי עם שם הביטוי הצרפתי ליציאת מצרים, ה"אקסודוס" (exodus). מתוך ה-200,000 שנותרו באלג'יריה בתום שנות השישים נשארו בה כ-50,000 בלבד[2].
הפייה-נואר הואשמו על ידי השמאל בתמיכה בקולוניאליזם, בניצול העבודה הזולה של המקומיים לשם התעשרות, בהתארכותה של מלחמת אלג'יריה שגזלה מצרפת משאבים רבים ללא כל תוחלת, ובהרס הרפובליקה הרביעית.[דרוש מקור]
מקור הביטוי
עריכהלא ברור בדיוק מתי והיכן נטבע הביטוי. "כפות-רגליים שחורות" היה האפיון של פועלי ההסקה בספינות הקיטור שנעו בים התיכון, אשר עבדו ברגליים יחפות על ערמות של פחם, זפת ופיח. רוב הפועלים היו צפון-אפריקאים ומכאן שיוך השם לצפון אפריקאים (ערבים), לאחר מכן נדד השם בצרפת לאירופאים הצפון-אפריקאים.
גרסה אחרת קובעת שלמתיישבים האירופאים הייתה תלבושת אחידה שכללה כובע, ז'קט ומכנסיים לבנים ומגפיים שחורים ומכאן השם. גרסה נוספת נוקבת את מקור הביטוי בעבודת האדמה של המתיישבים בכרמי הענבים, בהם בוססו בבוץ כהה[3].
הפייה-נואר בתרבות
עריכהתרבות הפייה-נואר מתאפיינת בצד פטריוטיות צרפתית, גם בגעגוע נוסטלגי לחיים בצפון אפריקה. מקרב הפייה נואר צמחו דמויות חשובות בתרבות, בחברה ובהגות הצרפתית (רבים מהם יהודים) כאלבר קאמי (כמו גם גיבורי ספריו "הזר" ו"הדבר"), אנריקו מסיאס, איב סן-לורן, ברנאר-אנרי לוי, ז'אק דרידה ורבים אחרים.
קישורים חיצוניים
עריכה- Shepard, Todd (2006). The Invention of Decolonization: The Algerian War And the Remaking of France. Cornell University Press. pp. 213–240. ISBN 0-8014-4360-1.
- Amy L. Hubbell, The Wounds of Algeria in Pied-Noir Autobiography in Dalhousie French Studies, Vol. 81, Representations of Trauma in French and Francophone literature (Winter 2007), pp. 59-68
הערות שוליים
עריכה- ^ Deeb, Mary Jane. "Religious minorities" Algeria (Country Study). Federal Research Division, Library of Congress; Helen Chapan Metz, ed. December 1993. This article incorporates text from this source, which is in the public domain.About this Collection | Country Studies | Digital Collections | Library of Congress, Library of Congress, Washington, D.C. 20540 USA
- ^ "אלה שבחרו להישאר" (בצרפתית)
- ^ על מקור הביטוי (בצרפתית)