ברנאר-אנרי לוי

אינטלקטואל, פילוסוף, סופר, קולנוען ואיש עסקים צרפתי-יהודי

ברנאר-אנרי לוי (צרפתית: Bernard-Henri Lévy או BHL; נולד ב-5 בנובמבר 1948) הוא אינטלקטואל, פילוסוף, סופר, קולנוען ואיש עסקים צרפתי-יהודי יליד אלג'יריה.

ברנאר-אנרי לוי
Bernard-Henri Lévy
Bernard Henri Lévy.jpg
לידה 5 בנובמבר 1948 (בן 72)
בני סף, אלג'יריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקול נורמל סופרייר, תיכון פסטר, תיכון לואי הגדול, המכון למדע המדינה פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם פילוסופיה קונטיננטלית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין פילוסופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ אנדרה מאלרו, ז'אן-פול סארטר, עמנואל לוינס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Prix Interallié (1988)
פרס מדיסיס (1984) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.bernard-henri-levy.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

לוי נולד בבני-סף, אלג'יריה למשפחה יהודית-ספרדית, והם התגוררו מספר שנים גם במרוקו. ב-1954 היגרו לצרפת והתיישבו בניי-סיר-סן ליד פריז. אביו, אנדרה לוי, היה בעל חברת יבוא עצים, אותה הוריש לבנו כאשר נפטר בשנת 1995. לוי מכר את החברה בשנת 1997 במחיר של 750 מיליון פרנק צרפתי.

לוי למד במכינה במסגרת בית הספר היוקרתי "ליסה לואי-לה-גראנד", התקבל לאקול נורמל סופרייר ב-1968 וסיים שם תואר בפילוסופיה. כמה מהמורים שלו היו פילוסופים בולטים כמו ז'אק דרידה ולואי אלתוסר. לאחר מכן החל לעבוד ככתב צבאי עבור העיתון Combat, עיתון שייסד אלבר קאמי בתקופת הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה. ב-1971 הוא ביקר בתת-היבשת ההודית, וסיקר את מלחמת העצמאות של בנגלדש מפקיסטן. בעקבות חוויה זו כתב את ספרו הראשון "Bangla-Desh, Nationalisme dans la révolution" (בנגלדש, לאומיות במהפכה), שהתפרסם ב-1973.

כשחזר לפריז התפרסם אגב השתייכותו למייסדי חבורת "הפילוסופים החדשים". חבורה אינטלקטואלית-צרפתית זו, שמרבית חבריה היו יהודים, הפנתה עורף לאידאולוגיה המרקסיסטית והנאו-מרקסיסטית שבאה לידי ביטוי באירועי מאי 1968, וביקרה את השלכות תאוריות אלה על החברה והתרבות בצרפת. במהלך שנות ה-70 לימד לוי קורס באפיסטמולוגיה באוניברסיטת שטרסבורג ופילוסופיה באקול נורמל סופרייר. בשנת 1977 פרסם את הספר Barbarism with a Human Face, בו הוקיע את האינטלקטואלים המרקסיסטים כשותפים לפשעים של הקומוניסטים. ב-1981 פרסם את The French Ideology, שהוא ספרו המשפיע ביותר.

לצד הכתבים הפילוסופיים, לוי כותב גם סיפורת ואף עסק בקולנוע. ב-1997 ביים את סרט הקולנוע "יום ולילה" בכיכובו של אלן דלון. הסרט נחשב אחד הסרטים הגרועים בכל הזמנים. כאינטלקטואל מעורב, לוי מרבה לדבר ולכתוב באמצעי התקשורת על ענייני השעה והוא בין האנשים המסוקרים ביותר בצרפת. בשנים 2005–2006 נכתבו עליו יותר מעשרה ספרים, כולם ללא שיתוף פעולה או הסכמה מצידו.

חיים אישייםעריכה

לוי היה נשוי שלוש פעמים. בתו הבכורה מנישואיו הראשונים לאיזבל דוטרילונין, ז'יסטין לוי, היא סופרת מצליחה שפרסמה כמה רבי-מכר. יש לו בן, אנטונין-בלתזר לוי, מאשתו השנייה, סילבי בוסקאס. מאז 1993 הוא נשוי לשחקנית והזמרת הצרפתייה אריאל דומבאל. בעת שהיה נשוי לאשתו השנייה ניהל רומן מתוקשר עם אשת החברה ומעצבת האופנה דפני גינס, אריסטוקרטית בריטית ממשפחת חברת המשקאות גינס[1].

לוי ירש מאביו מפעל העצים שמכר ברווח ניכר, ברשותו מספר בתים ונכסי נדל"ן, והונו האישי מוערך בכ-150 מיליון יורו[2].

מעורבות פוליטיתעריכה

 
ברנרד אנרי לוי באוניברסיטת תל אביב

לוי היה האינטלקטואל הצרפתי הראשון שקרא להתערב במלחמה בבוסניה בשנות ה-90, בעקבות הטיהור האתני שביצעו הסרבים והקמת מחנות הריכוז. בסוף שנות ה-90 ייסד עם בני לוי ואנדרה גליקסמן מכון לחקר משנתו של עמנואל לוינס בירושלים.

בעקבות חטיפתו ורציחתו של כתב ה"וול סטריט ג'ורנל" דניאל פרל בידי קיצונים אסלמיים בסוף שנת 2002, יצא לוי לחקור את הפרשה. הוא ביקר באפגניסטן כשליחו המיוחד של נשיא צרפת ז'אק שיראק. הוא סייר במשך כשנה בפקיסטן, הודו, ארצות הברית וברחבי אירופה במטרה לגלות מדוע פרל נשבה ונרצח. בעקבות מסע זה כתב את הספר "מי הרג את דניאל פרל?", שם טען כי פרל נשבה ונרצח מכיוון שידע יותר מדי על הקשר בין השירות החשאי של פקיסטן לבין מדעני אטום ולארגון אל-קאעידה. לטענתו, השלטון האמיתי בפקיסטן נמצא בידי השירותים החשאיים, ואלה האחרונים קשורים לאל-קאעידה, ומשום כך לוי מגדיר את רציחתו של פרל כ"פשע של השלטון". לוי זכה לשבחים על אומץ לבו על שחקר באחד האזורים המסוכנים בעולם. ועם זאת, נמתחה ביקורת על תיאוריו את פקיסטן ועל התיאור הבדיוני של מחשבותיו האחרונות של פרל. ביקורת נוספת שנמתחה על הספר היא שהוא אינו יצירה עיתונאית וגם לא יצירה פילוסופית, למרות שהוא מתיימר להיות שניהם גם יחד. ביקורת דומה נמתחה על כמה מכתביו.

בעקבות האשמות נגד דומיניק סטראוס-קאהן בעבירות מין, יצאה לוי בביקורת חריפה נגד מערכת המשפט בארצות הברית והחברה האמריקנית כולה, בגין "קידוש קובלנת הקורבן" והגישה ש"אתה עני, סימן שאתה צודק"[3].

לוי מחשיב עצמו לציוני והוא מרבה לבקר את יחס האירופאים בכלל, והצרפתים בפרט, למדינת ישראל. ביקורתו גברה מאז האינתיפאדה השנייה. לטענתו, הדמוניזציה שעושים האירופאים לישראל נובעת מרגש האשמה שלהם על שואת יהודי אירופה, והפיכת היהודים לעם רצחני מקלה על תחושת האשם[דרוש מקור].

עניין נוסף הנובע מהיותו מעורב פוליטית וחברתית בצרפת הוא היותו קרבן להשלכת עוגות קצפת. פעולה זו נחשבת להבעת מחאה לא אלימה, והיא נובעת, לדברי מבצעיה, מכך שלוי הוא "גאוותן בלתי נסבל, הוא מלא יהירות, ובעת ובעונה אחת הפילוסופיה שלו שטוחה וריקנית, אך הוא מחזיק בכיסו הקטן את כל מנהלי הטלוויזיה, הרדיו והעיתונים"[4].

הגותו הפילוסופיתעריכה

הגותו הפילוסופית זכתה לביקורות חריפות מצד אינטלקטואלים ופילוסופים מכל צידי הקשת הפוליטית, ביניהם: ז'יל דלז, קורנליוס קסטוריאדיס, רמון ארון ופייר וידאל-נאקה, שכינו את עבודתו "שיטחית" [5].

על עבודתו הפילוסופית אומר לוי - במענה לביקורת על חוסר העומק שלו - "אני הייתי, אך איני עוד, פילוסוף מקצועי. לא כתבתי ספר מלומד על שפינוזה. באופן שבו אני פילוסוף אני קרוב יותר לקאמי או לסארטר מאשר לברגסון. אי אפשר לעשות הכל: אני כותב מאמרים, רומנים, עושה סרטים, עיתונאי. יש לזה מחיר. כך העבודה הפילוסופית שלי פחות דורשנית מכפי שהייתה יכולה להיות"[6].

הכרה אקדמית בישראלעריכה

לוי קיבל תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב (2002)[7][8], מהאוניברסיטה העברית בירושלים (2008)[9] ומאוניברסיטת בר-אילן (ב-16 במאי 2017), על "יותר מ-40 שנות השתתפות משפיעה לעם ישראל והאומה"[10][11].

עבודותיועריכה

ספרים שתורגמו לעבריתעריכה

מאמרים מתורגמים לעבריתעריכה

ספרים מתורגמים לאנגליתעריכה

  • Bernard Henri Lévy, Richard Veasey, Adventures on the Freedom Road Harvill Press, 1995
  • Edited by Bernard-Henry Lévy, What Good Are Intellectuals: 44 Writers Share Their Thoughts, Algora Publishing, 2000
  • Bernard-Henri Levy, translated by Andrew Brown, Sartre: The Philosopher of the Twentieth Century, Polity Press, July 2003
  • Bernard-Henri Lévy, War, Evil and End of History, Gerald Duckworth & Co. Ltd, October 2004
  • Bernard Henri Lévy, Charlotte Mandell, American Vertigo: Traveling America in the Footsteps of Tocqueville, Random House, January 2006
  • Bernard-Henri Lévy, The Genius of Judaism by Random House, 2017

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ברנאר-אנרי לוי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ איתי יעקב, דפני גינס פותחת פה: הקריירה החדשה של אייקון האופנה, באתר Xnet
  2. ^ אפרת בראשי מפן‏, נוף ישיר למצר גיברלטר: ברנאר אנרי לוי מוכר את הבית במרוקו, באתר וואלה! NEWS‏, 13 ביולי 2017
  3. ^ רן דגוני, ‏האני מאשים של פרופ' לוי: השפלת שטראוס-קאהן - פורנוגרפיה, באתר גלובס, 3 ביולי 2011
  4. ^ שלמה פפירבלטעוד עוגה בפרצופו של ברנאר אנרי לוי, באתר הארץ, 4 ביוני 2015
    ברנאר אנרי לוי חטף עוגת קצפת בפניו בפעם השמינית!
  5. ^ Gilles Deleuze, A propos des nouveaux philosophes et d'un problème plus général, first published in May 1977
  6. ^ תדהר ואלד, ריאיון עם ברנאר אנרי לוי, באתר הארץ
  7. ^ Honorary Degrees - Honorary Degrees, www6.tau.ac.il (באנגלית)
  8. ^ Tel Aviv University - Honorary Degree Recipients - 1965–2008, אוניברסיטת תל-אביב
  9. ^ האוניברסיטה העברית בירושלים - אגף שיווק ותקשורת, www.huji.ac.il
  10. ^ טקס הענקת תארי דוקטור לשם כבוד | Program / תכנייה, honorarydoctorate.form-wizard.net (באנגלית)
  11. ^ Bar Ilan University | Basketball Star Tal Brody, French Philosopher, and Other Leading Figures in Israeli and Global Life to Receive Honorary Doctorates, www1.biu.ac.il (באנגלית)
  12. ^ אמנון קפליוק, לא פילוסוף ולא אלוהים, כותרת ראשית, 22 בפברואר 1984
  13. ^ ביקורות:
    אריק גלסנר, על "אויבי הציבור", מאת מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי, המוסף לספרות של "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 29 בינואר 2016
    משה סלוחובסקידו-קרב של שנאה עצמית ושנאה לכל העולם, באתר הארץ, 26 בפברואר 2016
    * טים אדמס, הכי נבזים בצרפת: מישל וולבק ברנאר אנרי לוי מתכתבים, באתר nrg‏, 23 בדצמבר 2011