פיליפ פייט
פיליפ פייט (בגרמנית: Philipp Veit; 13 בפברואר 1793 – 18 בדצמבר 1877) היה צייר גרמני, שחידש ופיתח את שיטת ציורי הפרסקו.[1]
 | |
| לידה |
13 בפברואר 1793 ברלין, פרוסיה |
|---|---|
| פטירה |
18 בדצמבר 1877 (בגיל 84) מיינץ, גרמניה |
| מקום לימודים |
אקדמיית דרזדן לאמנות יפה  |
| תקופת הפעילות |
? – 18 בדצמבר 1877 |
| תחום יצירה | ציור |
| זרם באמנות | רומנטי |
| הושפע על ידי | קספר דויד פרידריך |
  | |
ביוגרפיה וקריירהעריכה
פיליפ פייט נולד ב-1793 היה בנו של הבנקאי היהודי סיימון פייט ובתו הבכורה של משה מנדלסון, ברנדל (לימים דורותיאה שלגל). לאחר הגירושין של הוריו בשנת 1799, פיליפ פייט שהה בתחילה אצל אמו והתגורר איתה ובעלה השני פרידריך שלגל, בפריז וקלן לפני שחזר לאביו בברלין בשנת 1806 וסיים את לימודיו שם.[2]
משנת 1808 למד פיליפ פייט ציור באקדמיה לאמנות בדרזדן.
במהלך מלחמות נפוליאון התיידד עם ג'וזף פון אייכנדרוף ופרידריך דה לה מוטה פוקו. בשנת 1814 הוא צייר כמה תמונות, ביניהן תמונה עבור כנסיית היילנישטאדט ליד וינה. לאחר מכן הלך בעקבות אחיו הצייר לרומא בשנת 1815, שם פגש את הרומנטיקנים הגרמנים שקראו לעצמם לוקאסבונד.
קבוצה זו הורחבה ונקראה תנועת הנצרתיים. ביניהם היו פטר פון קורנליוס, וילהלם פון שדו ויוהאן פרידריך אוברבק שעבדו בציורי הקיר של הקאזה ברתולדי - ציורים מקראיים כמו יוסף ואשת פוטיפר, ושבע השנים הטובות (בגלריה הלאומית של ברלין). וכן ציורי פרסקו בווילה מאסימו מתוך "הקומדיה האלוהית" של דנטה.
בשנת 1821 הוא התחתן עם רומן קרולינה פוליני הצעירה (1807–1890). היא הייתה בתם של הפסל ג'יאצ'ינו פוליני ואשתו בנדטה, לבית גורטלר (1783–1824), שאיתו חיה באותה תקופה. לבני הזוג נולדו חמישה ילדים.
על פי הזמנתו של הכומר בנאומבורג, נוצר הציור "ישו על הר הזיתים" בקתדרלת נאומבורג בשנת 1820.
בשנת 1830 מונה למנהל מכון סטדל בפרנקפורט, שם גם יצר מספר ציורים כנסייתיים, שרובם הופיעו בתחריטים ובליטוגרפיות. כן ביצע פרסקו גדול במכון סטדל, שנושאו היה "הכנסת הנצרות והאומנויות לגרמניה".[3]
ראוי לציון במיוחד ציור התקרה במכון סטדל, המתאר את עבודתם של הפסלים ההלניים הוותיקים ביותר, ואת מגן אכילס אחרי הומרוס. עבור האולם הקיסרי ברומר, הוא צייר את הדיוקנאות של קרל הגדול, אוטו הראשון, פרידריך השני והנרי השביעי. בשנת 1843 הוא ויתר על הנהלת מכון סטדל והעביר את הסטודיו שלו יחד עם סטודנטים לבית המסדר הטבטוני בסקסנהאוזן.
הוא יצר ציור מזבח גדול לקתדרלת פרנקפורט, ובמרץ 1848 נתלתה תמונה גדולה של "גרמניה" בכנסית פאולס. כעת הציור תלוי בחדר המדרגות של המוזיאון הלאומי הגרמני בנירנברג. הוא מיוחס לפייט, אך ייתכן שפייט היה רק מקור הרעיון.
בשנת 1853 התמקם פייט במיינץ, שם הפך למנהל אוסף הציורים, ובין היתר יצר קבוצת ציורים בקתדרלת מיינץ.
עבודתו העיקרית של פייט היא הפרסקו הגדול של "הכנסת הנצרות לגרמניה", מוצגת במוזיאון סטדל בפרנקפורט ואילו ב"אלטה נשיונלגלריה" של ברלין מוצג ציורו של "שתי המריות על הקבר".
הוא נפטר ב-18 בדצמבר 1877 ונקבר בבית העלמין המרכזי במיינץ.
עד סוף ימיו הוא נשאר נאמן לכיוון הסגפני הקפדני של נעוריו, ובעקבותיו הלך גם תלמידו אדוארד ג'ייקוב פון שטיינל.
יצירותיועריכה
-
פרט מפרסקו בוילה מסימו
-
מריה פון ברנוס
-
אלגוריה של דת
-
גרמניה
-
רוסיה
קישורים חיצונייםעריכה
- פיליפ פיט (1793-1877), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שולייםעריכה
- ^ Frankfurt Lese, Philipp Veit, Frankfurt-Lese (בגרמנית)
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Veit, Philipp". Encyclopædia Britannica. 27 (11th ed.). Cambridge University Press. p. 973.
- ^ Allgemeine Deutsche Biographie (ADB), Lexikon des gesamten Buchwesens Online