פינגווין מגלן
פינגווין מגלן (שם מדעי: Spheniscus magellanicus) הוא מין פינגווין הנפוץ בעיקר באמריקה הדרומית וחי בארגנטינה, איי צ'ילה ובאיי פוקלנד. זהו המין הנפוץ ביותר בסוג פינגווין החגורה שכולל גם את פינגווין שחור-רגל, פינגווין גלאפגוס ופינגווין הומבולדט.
 פינגווין מגלן
| |
|---|---|
.jpg)
פינגווין מגלן
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | פינגווינאים |
| תת־סדרה: | תרופודה |
| משפחה: | פינגוויניים |
| סוג: | פינגוויני החגורה |
| מין: | פינגווין מגלן |
| שם מדעי | |
 Spheniscus magellanicusפורסטר, 1781 | |
| תחום תפוצה | |
האזור הצבוע באדום | |
| |
.jpg)
תיאור
עריכהפינגווין מגלן הוא פינגווין בינוני בגודלו. הפרטים גדלים לגובה של 61–76 סנטימטרים ושוקלים בין 2.7–6.5 קילוגרם, משקלם וגודלם של הזכרים רב יותר מהנקבות.
המבוגרים בעלי גבות שחורות ובטן לבנה, ושני פסים שחורים מהראש ומהחזה לכיוון מטה. ראשם שחור ופס לבן רחב חוצה מאחורי העין מסביב לאף ועד לסנטר. לעומת זה גוזלים ראשם אפור-כחול, החזה בצבע כחול עם קצת אפור, גבותיהם גם כן כחולות אפורות ועל רגליהם יש כתמים. בטבע פינגווינים אלה חיים על למעלה מ-25 שנה, בו בזמן שהיו חיים 30 שנה כשהיו בידי החוקרים.
כמו כלל הפינגווינים הם בעלי כנפיים חזקות, ויכולים לצבור מהירות גבוהה בשחייה.
במושבת מגלן בדרום ארגנטינה נצפתה בסתיו השרה של כל הנוצות (שכללה שלב שבו הפינגווינים חומים) והחלפתן בחדשות[2].
תזונה וטורפים
עריכהפינגווין מגלן ניזונים בדרך כלל מדגים, דיונונים, קרילים וסרטנים אחרים ולעיתים אף מדוזות.
טורפיהם כוללים אריות ים, יסעור ענק, קטלן ובעיקר כלב ים נמרי. בעבר איים על הפינגווינים המתרבים גם שועל פוקלנדי שנכחד.
רבייה
עריכההפינגווינים מקננים בחופי ארגנטינה, בדרום צ'ילה ובאיי פוקלנד, בצפיפות של 20 קנים לכל 100 מ"ר. תקופת הדגירה נמשכת בין 39–42 יום וההורים מתחלקים בתפקיד בין 10–15 ימים. הפינגווינים מקננים כל שנה, והזכרים מכינים מחדש בכל פעם את המחילות. לעיתים הפינגווינים נעים צפונה אף למימי דרום פרו וברזיל.
מצב שימור
עריכהמיליוני פריטים חיים בחופי ארגנטינה וצ'ילה, אבל המין קרוב לאיום (NT) בעיקר בגלל פגיעות האוכלוסיות לדלק שמגיע למושבות שלהם והורג כ-20,000 פרטים מבוגרים ו-22,000 פרטים צעירים מדי שנה בארגנטינה. סיבה נוספת היא הידללות הדגים באזור, וכן אריות ים שטורפים גוזלים ומבוגרים.
קישורים חיצוניים
עריכה
- פינגווין מגלן, באתר ITIS (באנגלית)
- פינגווין מגלן, באתר NCBI (באנגלית)
- פינגווין מגלן, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- פינגווין מגלן, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- פינגווין מגלן, באתר GBIF (באנגלית)
- פינגווין מגלן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ פינגווין מגלן באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^
כתב וצילם: אריק וגנר, זה אחד השלבים הדרמטיים ביותר בחייו של פינגווין. הוא גם המגוחך מכולם, באתר הארץ, 7 ביוני 2023
