פיקאליובו
פיקאליובו (ברוסית: Пикалёво) היא עיר תעשייתית במחוז לנינגרד, בירת מחוז המשנה פיקאליובו, המהווה חלק ממחוז המשנה בוקסיטוגורסק.
| |||
![]() | |||
מדינה |
![]() | ||
---|---|---|---|
אובלסטי |
![]() | ||
מחוז משנה | בוקסיטוגורסק | ||
ראש העיר | ניקולאי סמיונוב | ||
שפה רשמית | רוסית | ||
תאריך ייסוד | 1620 | ||
שטח | 38 קמ"ר | ||
גובה | 180 מטרים | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 20,161 (2024) | ||
‑ צפיפות | 536.29 נפש לקמ"ר (2017) | ||
קואורדינטות | 59°31′15″N 34°09′05″E / 59.520767°N 34.151389°E | ||
אזור זמן | UTC +3 | ||
pikadmin.ru | |||
![]() ![]() |
היסטוריה
עריכההעיר שוכנת על יישוב קדום בשם "שממת פיקאליובו", ואזכור ראשון לעיר ניתן למצוא עוד משנת 1620. בשנת 1906 ניתן השם פיקאליובו לתחנת הרכבת שממנה יצאו רכבות לסנקט פטרבורג ולעיר וולוגדה. בשנת 1954 הפך היישוב לעיר[1].
מה-1 באוגוסט 1927 ועד ה-30 ביוני 1930 שימשה פיקאליובו כמרכז המנהלי של מחוז המשנה פיקאליובו[2].
בשנת 1930 הוצבו באזור תחנת פיקאליובו חומרי מלט, אבן גיר וחרסית. ב-1935 החלה בניית מפעל מלט (מ-2005 "מפעל המלט של פיקאליובו" בבעלות קבוצת "EUROCEMENT") וכן יישוב פועלים, שהושלם בקיץ 1941[3].
מאז 1947 הייתה פיקאליובו ליישוב עירוני. בשנת 1954 קיבלה מעמד של עיר בעלת חשיבות אזורית, וביולי 1992 הפכה לעיר בעלת חשיבות מחוזית.
בשנת 1996 הופרדה העיר ממחוז המשנה בוקסיטוגורסק והפכה למחוז עירוני נפרד בפני עצמו. מאז 2006 נכללה שוב במחוז המשנה בוקסיטוגורסק.
על פי צו של ממשלת הפדרציה הרוסית מה-29 ביולי 2014 מספר 1398-R, נכללה פיקאליובו ברשימת ערי רוסיה שבהן המצב הסוציו-אקונומי הוא הקשה ביותר[4].
המשבר הסוציו-אקונומי בשנים 2008–2009
עריכה- ערכים מורחבים – המשבר הכלכלי העולמי (2008), כלכלת רוסיה
בסתיו 2008, פיקאליובו התמודדה עם התדרדרות משמעותית והרעה במצב הכלכלי-חברתי בעיר, אשר נגרם על רקע פרוץ המשבר הכלכלי העולמי ובשל השעיית הייצור בשלושת המפעלים הגדולים בעיר (מפעל האלומיניום של פיקאליובו, ששייך לחברת BaselCement שבבעלות אולג דריפסקה; מפעל המלט ששייך לחברת Eurocement; ומפעל "מטאחים", אשר עוסק בהרכבת רכיבים טכנולוגיים). הדבר הביא לפיטורי עובדים ולמשבר חמור ביחסים בין התושבים לבית העירייה וממשלת מחוז לנינגרד שלא מיהרה למצוא פתרון למשבר, עד להתערבות הממשלה הפדרלית שאילצה את דריפסקה למצוא תעסוקה לעובדים או להסדיר הסכם פיצויים במסגרת סגירת המפעל. לבסוף בסוף שנת 2009 ממשלת המחוז הגיעה להסכם עם בעלי המפעלים לפתוח מחדש את המפעלים.
אוכלוסייה
עריכהמספר התושבים באלפים:

ספורט
עריכהבעיר ישנה בריכת שחייה בגודל 50 מטרים שאירחה מספר אליפויות ארציות בתחום השחייה.
בנוסף, בעיר מבוסס מועדון הכדורגל "מטאלורג פיקאליובו" המשחק באליפות מחוז לנינגרד והתמודד בעבר בליגה הרוסית השנייה.
כלכלה
עריכהפיקאליובו היא עיר תעשייתית ובה פועלים מספר מפעלים, לרבות:
- מפעל האלומיניום (שבבעלות חברת BaselCement-Pikalevo, ברוסית: Базэлцемент-Пикалево);
- מפעל ייצור מי סודה בשם סודה פיקאליובו;
- מפעל המלט של פיקאליובו שבבעלות Eurocement Group
ומספר מפעלי מזון שונים.
אתרים ראויים לציון
עריכהערים תאומות
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של פיקאליובו
הערות שוליים
עריכה- ^ Официальный сайт МО «Город Пикалёво» — История города
- ^ Справочник истории административно-территориального деления Ленинградской области
- ^ Пикалёвский цементный завод // СтройРесурс
- ^ Распоряжение Правительства РФ от 29.07.2014 № 1398-р (С изменениями и дополнениями от: 16 апреля, 7 августа, 28 октября, 24 ноября 2015 года, 13 мая 2016 года) «Об утверждении перечня моногородов»