פלאצ'ידו קורטזה
פלאצ'ידו קורטזה (באיטלקית: Placido Cortese) (7 במרץ 1907 - תחילת נובמבר 1944) היה כומר קתולי איטלקי וחבר במסדר הפרנציסקנים. הוא שימש הן ככומר הקהילה והן כמנהל המגזין "Il Messaggero di Sant'Antonio" בפדובה לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה. במלחמה הוא הקים רשת מפורטת שנועדה להגן על יהודים, שבויי מלחמה בריטים ויוגוסלבים. הנאצים גילו במהירות את תוכניותיו ועצרוהו באוקטובר 1944, עינו אותו במהלך החקירות ורצחו אותו.
 | |
| לידה |
7 במרץ 1907 צרס, קרואטיה  |
|---|---|
| פטירה |
1944 (בגיל 36 בערך) טריאסטה, ממלכת איטליה |
| מדינה |
ממלכת איטליה |
| השכלה |
Collegium Seraphicum - Rome |
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
  | |
 |
למושגים, אישים ומאמרים בנושא השואה, ראו פורטל השואה. |
הקאנוניזציה שלו התחילה בשנת 2002 והוא זכה לתואר "מכובד" (Venerable).[1]
ביוגרפיה עריכה
ניקולו מתאו קורטזה נולד ב-7 במרץ 1907 בעיר צרס שבאי צרס למתאו קורטזה ולאנטוניה באטאיה; הוא נטבל לנצרות באותו החודש בשם ניקולו מתאו. היו לו שלושה אחים.
הוא למד בבית הספר בצרס עד 1918 שבה בית הספר נסגר כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה.
בשנת 1920 הוא הצטרף למנזר מסדר האחים הקטנים ולאחר מכן עבר את תקופת ההכשרה שלו בפדובה במנזר בקמפוסמפיירו שבנפת פדובה מאוקטובר 1923 עד 1924, שם סיים את ההכשרה שלו והתחיל ללבוש את הלבוש הנזירי (religious habit).[2]בין השנים 1925 ו-1927 למד קורטזה פילוסופיה בצרס. אחר כך למד תאולוגיה באוניברסיטה האפיפיורית בונוונטורה הקדוש ברומא מ-1927 עד 1931. הוא הוסמך לכהונה בבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו ב-6 ביולי 1930. קורטזה ערך את המיסה הראשונה שלו בבזיליקת סנטה מריה מג'ורה.
| |
למושגים, אישים ומאמרים בנושא דתות, ראו פורטל דת. |
התפקיד הראשון שלו לאחר הסמכתו היה בבזיליקת סנט'אנטוניו בפאדובה והוא התגורר בכנסיית ההתעברות ללא רבב בזמן זה, כי המנזר עדיין היה בבנייה. הוא עבד שם מ-1931 עד 1933. בדצמצבר 1933 עבר לקהילה ויאלה קורסיה במילאנו לעבודה כמורתית נוספת; הוא עבד שם עד 1937. בינואר 1937 חזר לפדובה ומונה לעורך הראשי של כתב העת הידוע "Il Messaggero di Sant'Antonio", הוא כיהן בתפקיד זה עד יולי 1943. בתקופת עריכתו את העיתון נרשמו למגזין 500,000 מנויים חדשים מרחבי העולם.
הצלת יהודים עריכה
קורטזה ארגן מספר מבצעי הצלת יהודים, שבויי מלחמה בריטים ויוגוסלבים במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא החל לעשות זאת בעקבות בקשתו האישית של הקרדינל פרנצ'סקו בורגונגיני דוקה. הוא המשיך בפעולותיו אף על פי שידע שהוא מסתכן בכך שהSS יתפוס אותו.
הוא ניהל את רשת ההצלה הסודית הזו מתא הווידוי שלו בבזיליקה, לשם חברי הרשת היו באים, לכאורה כדי להתוודות, והעבירו הודעות מוצפנות לקורטזה. לדוגמה, אם אמרו לו "אני צריך חמש ביצים", המשמעות הייתה שחמישה אנשים נזקקו לתעודות מזהות כדי להיכנס לשווייץ. דוגמה נוספת, אם אמרו לו "אנחנו צריכים שלושה קילו קמח", הכוונה הייתה ששלושה אנשים נזקקו למקלט בפאדובה.[3]
הוצאתו להורג עריכה
מרגלים בתנועת ההתנגדות האיטלקית למען הנאצים והפשיסטים ריגלו אחריו והחליטו להביא את קורטזה לגסטפו. ב-13 באוקטובר 1944, בשעה 13:55, מרגלים אילו המתינו לקורטזה מחוץ לבזיליקה, בירכוהו לשלום והציעו לו טרמפ במכוניתם. אותם מרגלים לקחו אותו לבונקר הגסטפו בכיכר אוברדן בטריאסטה שם הוא עונה ונחקר באכזריות ואשר במהלך החקירות הנאצים עקרו את עיניו וחתכו את לשונו. קורטזה נקבר בחיים ומת בנובמבר; ישנם מקורות סותרים בנוגע לתאריך מותו: כמה מהמקורות טוענים שמת ב-3 בנובמבר, ומקורות אחרים טוענים שמת ב-15 בנובמבר. אפרו התערבב עם אפרם של קורבנות אחרים לאחר שגופתו נשרפה בריזיירה די סן סאבה בטריאסטה.[4]
לאחר מותו עריכה
תהליך הקאנוניזציה עריכה
תהליך הקאנוניזציה של קורטזה נפתח ב-8 באוקטובר 2001 תחת האפיפיור יוחנן פאולוס השני לאחר שוועדת סיבות הקדושים פרסמה את צו ה"nihil obstat" הרשמי (ללא התנגדויות) הוכרז הכומר המנוח כ"משרת האל". התהליך הבישופי נפתח בטריאסטה כדי לקבוע אם קורטזה נהרג "באודיום פידי(איט')" (בשנאה לאמונה). הליך זה נמשך מ-29 בינואר 2002 עד 15 בנובמבר 2003. מסמכים מאותו תהליך הוגשו לוועדת סיבות הקדושים שאישרה את התהליך ב-4 ביוני 2010.
אבל בשלב הזה היו ספקות אם ניתן להחיל את המושג "in odium fidei" על מקרה זה. הפוסטולאטור המליץ לפתוח בחקירה נוספת של הבישופות כדי להעריך את מעלותיו בניגוד לאופן מותו למקרה שהתיק הראשוני ידחה ובכך יביא לפתיחת התהליך מחדש. השלב הבא של הבישופות נמשך מ-30 ביולי 2012 עד 25 באוקטובר 2012. וועדת סיבות הקדושים אישרה את התהליך ב-17 במאי 2013. הפוסטולאטור הגיש מאוחר יותר את תיק המסמכים לוועדה והיסטוריונים אישרו את סגולות המקרה בינואר 2017. ב-30 באוגוסט 2021, האפיפיור פרנציסקוס הכריז על קורטזה כמכובד (Venerable).[1]
הפוסטולאטור הנוכחי הוא האח הפרנציסקני דמיאן-ג'ורגה פטראסקו.
הוקרה והנצחה עריכה
בשנת 1946 הוענקה לקורטזה תעודת הצטיינות מטעם בעלות הברית, חתומה על ידי מרשל הרולד אלכסנדר
בשנת 1948 הוענק לו "צלב הברונזה" על ידי נשיא צ'כוסלובקיה אדווארד בנש.
בשנת 1951 מועצת פדובה קראה לרחוב על שמו.
פדובה כללה אותו בין החסידים, בגן הצדיקים שנחנך ב-2008, יחד עם: קרלו אנג'לה, פרנקה דצ'ימה, פריסינה לזארי, דליה פאסולאטו מזוקאטו, האחיות תרזה, קרלה ולידיה מרטיני, מילנה זמבון, דלפינה ומריה בורגטו, ג'ובאני פלטוצ'י וג'ורג'ו פרלסקה.
באוקטובר 2004 נחנך פסל לכבודו בבזיליקת סנט אנטוניו.[5] ליד המנזר הפרציסקני בצרס מוצבת אנדרטה לזכרו.
ב-5 ביוני 2017 הוענק לקורטזה מדליית הזהב לגבורה אזרחית בידי נשיא איטליה, סרג'ו מטרלה. [6]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- Padre Placido Cortese – Padre Placido Cortese (ב־)
- פלאצ'ידו קורטזה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Pope Francis Advances Sainthood Cause of Italian Catholic Priest Who Saved Jews in WWII, NCR (באנגלית)
- ^ NULL, Beatification Process Starts for "Italian Father Kolbe", ZENIT - English, 2002-01-30 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Mario Conte, The Confessional, The Messenger of Saint Anthony, 2016-12-27 (באנגלית)
- ^ La Risiera di San Sabba e il «bunker» della Gestapo a Trieste – Padre Placido Cortese (ב־)
- ^ Statue Unveiled to Italian Franciscan Who Saved Many From Nazi Persecution - ZENIT - English, ZENIT - English, 5 בספטמבר 2004
- ^ Cortese Padre Placido, Presidenza della Repubblica