פלגרי קלבה
פֶלֶגְרִי קְלַבֶה אִי רוֹקֶה (בקטלאנית: Pelegrí Clavé i Roqué; בספרדית: Pelegrín Clavé y Roqué, פלגרין קלבה אי רוקה; 17 ביוני 1811 – 13 בספטמבר 1880) היה צייר קטלאני בסגנון רומנטי שחי ולימד במקסיקו במשך שנים רבות.[1]
 | |
| לידה |
17 ביוני 1811 ברצלונה, ממלכת ספרד הנפוליאונית  |
|---|---|
| פטירה |
13 בספטמבר 1880 (בגיל 69) ברצלונה, הרסטורציה הספרדית |
  | |
ביוגרפיה עריכה
בשנים 1822–1833 למד בבית הספר לאמנות אסקולה דה לה ליוג'ה (אנ') בברצלונה. בהיותו שם, הוא קיבל מספר פרסים. לאחר שסיים את לימודיו, הפך לאחד הראשונים שזכו במענק לימודים "ממועצת המסחר".[2]
באביב 1834 הוא נסע לרומא ונרשם לאקדמיה של סן לוקא. הוא למד עם פייטרו טנראני ותומאזו מינארדי, שהכירו לו את יוהאן פרידריך אוברבק ואת אסכולת הציור של תנועת הנצרתיים.[3] בתקופה זו הוא נסע רבות ברחבי איטליה וצרפת והציג במילאנו. לאחר שסיים את לימודיו, החליט להישאר ברומא וניסה להתפרנס כצייר.
ביולי 1846, הממונה על היחסים של מקסיקו ברומא התקשר איתו ועם חברו, מנואל וילאר, להתמנות למנהלי המחלקות לציור ופיסול באקדמיית סן קרלוס במקסיקו סיטי. הם נכנסו לתפקידיהם באוגוסט 1846. וילאר מת שם ב-1860, וקלבה נשאר שם עד 1868. על משרה זאת הוא התחרה עם חואן קורדרו, שלמד אף הוא באיטליה.
בנוסף לתפקידיו הרשמיים, הוא צייר דיוקנאות של רבים מחברי החברה הגבוהה המקסיקנית. הוא ותלמידיו עזרו גם בקישוט הכיפה של כנסיית סן פליפה נרי ("לה פרופסה") ב-1867.[2] לרוע המזל, עבודתם וחלק ניכר מהכיפה נהרסו בשריפה ב-1914.[4]
ב-1868 הוא חזר לברצלונה ונבחר לחבר האקדמיה הקטלונית המלכותית לאמנויות יפות של סנט ז'ורדי, שם שוכנות כיום רבות מיצירותיו המוקדמות. הוא הפך לחבר בשופטים שהחליטו על הענקת המלגות ללימודים ברומא. ב-1876, הוא בחר באנטוני פברס, שבתורו יהפוך למנהל באקדמיית סן קרלוס.[5]
גלריה עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Clavé y Roqué, Pelegrin, כרך 1, Oxford University Press, 31 באוקטובר 2011. (באנגלית)
- ^ 1 2 Brief biography
- ^ Redacción IAPH, 4. La Biblioteca General de Historia del Arte del Museu Nacional d'Art de Catalunya, revista PH, 1993-06-01 doi: 10.33349/1993.3.20
- ^ Clavé (y Roqué), Pelegrín, Grove Art Online (באנגלית)
- ^ REIAL ACADÈMIA CATALANA DE BELLES ARTS DE SANT JORDI, www.racba.org