פליקס לנדאו
פליקס לנדאו (גרמנית: Felix Landau 21 במאי 1910 וינה, שבאוסטריה – 4 באפריל 1983, וינה, אוסטריה), היה קצין SS אוסטרי, בדרגת האופטשארפיהרר, חבר איינזאצקומאנדו (אנ') במלחמת העולם השנייה. לנדאו תואר על ידי העיתון האוקראיני "The Day" (אנ') כדמות מרכזית ביישום התוכנית הנאצית להשמדת יהודי גליציה.[1] במסגרת תפקידו, נשלח לראשונה ללבוב, ואחר כך לדרוהוביץ', פולין (אוקראינה של היום). בנוסף, לנדאו היה מי ששמר על מריה אלטמן, שעל סיפורה האישי מתבסס הסרט אישה בזהב.[2]
.jpg) | |
| לידה |
21 במאי 1910 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
20 באפריל 1983 (בגיל 72) וינה, אוסטריה |
| מדינה |
האימפריה האוסטרו-הונגרית, גרמניה הנאצית, אוסטריה, גרמניה המערבית |
| מעסיק |
גסטפו |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
| פרסים והוקרה |
מסדר הדם |
  | |
ביוגרפיה עריכה
תחילת הקריירה עריכה
בשנת 1925, בעקבות הצטרפותו של לנדאו לנוער הלאומי-סוציאליסטי הוא גורש מפנימיית חניכים המנוהלת על ידי קתולים שהיה חלק ממנה.
בשנת 1930 הצטרף ל"Austrian Bundesheer", הצבא האוסטרי. ביוני 1933 הוא גורש מהבונדסייר לטובת הפעילות הנאצית. במרץ 1931 השתתף בתכנון חיסולו של הקנצלר האוסטרי אנגלברט דולפוס (שנרצח על ידי הנאצים בשנת 1934) ונכלא.
עם שחרורו בשנת 1937 הוא חידש את הפעילות הנאצית ונאלץ לברוח כדי להימנע ממעצר נוסף. לאחר מכן, היה חבר בסטורמבטילונג, הזרוע הצבאית למחצה המקורית של המפלגה הנאצית. בהמשך, לנדאו התחתן ובעקבות כך הפך לאזרח גרמני, ועבד כעוזר משטרתי בגסטפו.
במהלך מלחמת העולם השנייה ושירותו באיינזצקומנדו עריכה
בשנת 1941 הועבר ל- KdS/SD בראדום שנשלטה על ידי ה-General Government שם הוא פגש קלדנית בשם גרטרוד, שמאוחר יותר הפכה למאהבתו ומי שכתב לה את מכתביו.
ביוני 1941 התנדב פליקס לנדאו לשירות באיינזצקומנדו. גם את יומנו הוא החל לכתוב ביולי 1941, בו הוא שילב מכתבים סנטימנטליים לאהובתו ותיעד במפורט את השתתפותו בזוועות במה שנודע לימים בשם השואה. ביומנו הוא מתאר "תרגילי קליעה" ו"פעולות פראיות", שבהם הוא ואנשיו היו מוציאים להורג יהודים אקראיים שעבדו בקרבת מקום או עברו במקרה ברחוב.
"...חילקנו את התפקידים ביננו, שלושה צריכים לירות אל הלב ושלושה אל הגולגולת. אני לוקח את הלב. היריות מצליפות וצרורות המוח ניתזות באוויר... ואז מתחילים אנו במלאכת מקברי המתים, עייף ויגע שבתי הביתה..."
— יומנו של רוצח, 14/7/1941.[3]
לנדאו היה ידוע גם במתן "חסות זמנית" לברונו שולץ הצייר היהודי עליו כפה לצייר ציורי ילדים על קירות ביתו של לנדאו כדי לשעשע את ילדיו בעת שהיה כלוא בביתו. לנדאו היה נוהג לירות ביהודים ממרפסת ביתו ובאחד מה"מטווחים" ירה ביהודי שהיה "בן חסותו" של קצין SS אחר בשם קארל גינטר. כנקמה על כך רצח גינטר בנובמבר 1942 את "היהודי של לנדאו" – ברונו שולץ, ביריית אקדח. לאחר מכן, ציורי הקיר של שולץ נצבעו ונשכחו עד אביב 2001 שבו נחשפו ציורי הקיר של שולץ בבית בעיירה דרוהוביץ' שבאוקראינה. בעוד הרשות המקומית דנה בהקמת מוזיאון באתר, הוברחו הציורים לישראל על ידי צוות של מוסד יד ושם.
בסוף 1941 הוא גר עם גרטרוד בווילה אריסטוקרטית. הוא התגרש מאשתו הראשונה בשנת 1942 והתחתן עם גרטרוד בשנת 1943 וגם ממנה התגרש בשנת 1946. עד מאי 1943 היה לנדאו אחראי על ארגון העבודה היהודית.
"בבוקר לא באו הפועלים המוזמנים שלי… הלכתי אל היודען-ראט והודעתי לו, כי אם במשך שעה לא יתייצבו מאה יהודים לפני, אז אבקש ואמצא לי בעצמי מאה יהודים, אך לא לשם עבודה, אלא כדי להוציאם להורג… ודרשתי להוציא את העריקים להורג, בתור משתמטים מעבודה. וכך היה. שתים עשרה שעות לאחר מכן חוסלו עשרים יהודים".
— יומנו של רוצח, 22/7/1941.
לאחר מלחמת העולם השנייה עריכה
לאחר מלחמת העולם השנייה, תחת שמו של רודולף יושקה הוא הקים חברה לעיצוב פנים בבוואריה.[4] ב־1946 עובד לשעבר בפלוגה בלינץ' שבאוסטריה זיהה אותו. לנדאו נעצר על ידי האמריקאים אך הצליח להימלט מכלא גלסנבך באוגוסט 1947.
בשנת 1959 נעצר לנדאו והואשם במעשי הטבח. הוא נידון למאסר עולם בשנת 1962 בבית המשפט להפסקה בשטוטגרט. בשנת 1973 קיבל חנינה.
ציטוטים נוספים עריכה
"היום לא התקיימה הריגה אך עלינו להיות דרוכים ומוכנים. הלילה נתחיל במלאכה, מצב הרוח השתפר בהרבה. בתוך האנדרלמוסיה הזאת כתבתי את רשמותי. אינני להוט במיוחד להמית בני אדם חסרי-מגן, גם אם בני אדם אלה אינם אלא יהודים, עדיף לי הקרב פנים אל פנים".
— מתוך יומנו של רוצח, 1941.
"... צוויתי איפוא להביא את הבחור לפניי. בחדרי נתתי לו בתור הקדמה "טיפול מיוחד" קטן. עם המכה הראשונה זינק הדם. בהתחלה ניסה לכחד אבל אחרי המכה הרביעית הודה על הכל".
— מתוך יומנו של רוצח, 1941.
"את הנשים מציגים בקצה הבור כראשונות לירייה. שני גברים נהרגו עוד לפני-כן בין השיחים ע"י סגן המפקד. אני לא ראיתי זאת, כי מוכרח הייתי להשגיח על הנשארים".
— מתוך יומנו של רוצח, 14/7/1941.
לקריאה נוספת עריכה
- Master Of Death: SS-Einsatzgruppen מאת ריצ'רד רודס
- מכתבי אהבה של רוצח נאצי בלמברג ודרוהוביץ' מאת פליקס לנדאו (יד ושם)
הערות שוליים עריכה
- ^ Jackson Mayhem, ברונו שולץ, באתר everything2.com, Sun Feb 10 2002
- ^ Josh Kun, The Art of Memory, October 2006
- ^ יומנו של רוצח תרגום באדיבות יד ושם.
- ^ Ruth Franklin, Searching for Bruno Schulz, December 9, 2002