פלעצל

פלעצל
Le Pletzl
	הפלעצל
מידע
עיר	פריז
מדינה	צרפת
תאריך ייסוד	סוף המאה ה-19
קואורדינטות	48°51′25.24″N 2°21′34.79″E / 48.8570111°N 2.3596639°E
	שכונות נוספות בפריז

הפלעצל (צרפתית: Le Pletzl; מילולית: "מקום קטן") הוא האזור (הגטו) היהודי ששוכן במארה ברובע הרביעי של פריז, צרפת.

היסטוריה עריכה

ימי הזוהר של השכונה היו בסוף המאה ה-19, בעקבות מאורעות סופות בנגב ב-1882, אז היגרו לאזור עשרות אלפי יהודים דוברי יידיש מרוסיה ומזרח אירופה והקימו בה עסקים אופייניים, ושפת המקום הפכה ליידיש, מה שגרם למקום להיראות כמו שטעטל קטן, וגם העניק לשכונה את שמה.

האזור נותר בעל צביון יהודי עד היום, עם קהילה יהודית מגוונת שכוללת הן מהגרים מצפון מאפריקה והן ממזרח אירופה. השכונה מאופיינת בבתי כנסת, מעדניות יהודיות, מוכרי פלאפל וכיוצ"ב. אם כי בשנים האחרונות יש טענות על היחלשות אופייה היהודי של השכונה.^[1]

השכונה ממוקמת בסמוך לתחנת המטרו סנט פול.

בפינת הרחובות רו דה רוזייה ו-Rue Ferdinand Duval נמצאת לוחית שהוצבה על ידי עיריית פריז עם הסבר לשם השכונה:

ב-1881, יהודים אשכנזיים שנרדפו בארצם החלו להגר לצרפת. כשהגיעו לפריז הם התגוררו בשכונת המארה ליד בני דתם היהודים. עד שנת 1900 הגיעו כ-6,000 יהודים מרומניה, רוסיה ואוסטרו-הונגריה, ועד 1914 הגיעו עוד 13,000. הם התיישבו במספרים משמעותיים ברחובות Rue des Écouffes, ברחוב Ferdinand-Duval (שעד 1900 נקרא rue des Juifs, רחוב היהודים) ורו דה רוזייר. הם ייסדו קהילה חדשה, "הפלעצל", מקום קטן ביידיש. הם ייסדו את בית הספר העברי למסחר (École Israelite du Travail). חייה של הקהילה תוארו בספרו של רוג'ר איקור Les Eaux mêlées (שזכה בפרס גונקור). יותר ממחצית הקהילה נספתה במחנות הריכוז הנאציים.

המקור בצרפתית

Fuyant les persécutions, les Juifs ashkénazes commencent d'affluer en France à partir de 1881. Ils se logent à Paris auprès de leurs coreligionnaires établis surtout dans le Marais. En 1900, environ 6 000 personnes sont arrivées de Roumanie, Russie et Autriche-Hongrie, 13 000 autres jusqu'en 1914. Installés en nombre dans les rues des Écouffes, Ferdinand-Duval (nommée « rue des Juifs » jusqu'en 1900) et des Rosiers, ils y constituent le Pletzl, la « petite place » en yiddish, et créent l'École israélite du travail au 4 bis de la rue des Rosiers. La vie de cette communauté a été évoquée dans Les Eaux mêlées de Roger Ikor. Plus de la moitié d'entre eux ont péri dans les camps de concentration nazis

אתרים מרכזיים בשכונה עריכה

בית הכנסת אגודת הקהילות ידוע גם בשם רו פאווה, תוכנן על ידי האדריכל הצרפתי הקטור גימאר.
"זיבעצן" (17 ביידיש), בית כנסת קטן ברחוב רו דה רוזייר מס' 17, ידוע כבית הכנסת שבו התפלל הרבי מחב"ד בתקופת שהותו בעיר.^[2]
בסמוך לשכונה נמצא המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה של היהדות
מסעדת ג'ו גולדנברג, סבלה ב-1982 מפיגוע שבו נהרגו שישה אזרחים.
ל'אס דו פלאפל, פלאפליה ידועה ברו דה רוזייה.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

ננסי גרין, הפלעצל בפריס: מהגרים יהודים ב"בל אפוק", ניו יורק, הולמס ומאייר, 1986^[3]

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא המארה בוויקישיתוף

מדיה וקבצים בנושא פלעצל בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

^ מותו של הפלעצל, באתר COL
^ Menachem Posner (5 באוקטובר 2014). "Making the Grade in Paris: Sinai Schools Impart Jewish Values and Life Lessons". Chabad.org. נבדק ב-3 בינואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
^ Nancy L. Green, The Pletzl of Paris : Jewish immigrant workers in the "belle epoque", New York: Holmes & Meier, 1986, ISBN 0-8419-0995-4

[1] מותו של הפלעצל, באתר COL

[Chabad.org-2] Menachem Posner (5 באוקטובר 2014). "Making the Grade in Paris: Sinai Schools Impart Jewish Values and Life Lessons". Chabad.org. נבדק ב-3 בינואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)

[3] Nancy L. Green, The Pletzl of Paris : Jewish immigrant workers in the "belle epoque", New York: Holmes & Meier, 1986, ISBN 0-8419-0995-4

[1]

[2]

[3]