ויקיפדיה

פמיניזם שמן

זרם בפמיניזם
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

פמיניזם שמן (באנגלית: Fat feminism) היא תנועה חברתית המשלבת בין רעיון חיוביות הגוף אצל נשים עם השמנת יתר, לבין נושאים פמיניסטיים של שוויון, צדק חברתי וניתוח תרבותי המבוסס על משקלה של אישה.[1] פמיניזם שמן דוגל בקבלה גוף האישה ללא קשר למשקלה, כמו גם בביטול הטיות שחוות נשים שמנות באופן ישיר או עקיף. הרעיון משלב בין תנועת קבלת ההשמנה (Fat acceptance movement) לבין זכויות האישה. התנועה יוצאת כנגד שמנופוביה סקסיסטית ונגד אפליה על רקע משקל עודף. פמיניזם שמן מערבי עכשווי פועל לפירוק מבני כוח מדכאים המשפיעים באופן לא פרופורציונלי על נשים ממעמד נמוך, תרבות דיאטה,[2] פוביה משומן, ייצוג בתקשורת,[3] הגבלת יכולת אישית ואפליה בעבודה על רקע מדדי הגוף.[4]

פסל מאת האומן פרננדו בוטרו, 2009

היסטוריה

עריכה

1960-1970

עריכה

ענף זה של הפמיניזם השמן מוצאו מהגל השלישי של הפמיניזם בסוף שנות ה-60. הארגון הלאומי לנשים לא הכיר בפמיניזם השמן כזרם פמיניסטי בפני עצמו ובשנת 1964 הקימו נשות הזרם ארגון מחתרתי משלהן לדימוי גוף נשי חיובי. ב-1967 פורסם המאמר של לו לודרבק[5] "יותר אנשים צריכים להיות שמנים!".[6] בשנת 1969 הוקמה בארצות הברית האגודה הלאומית לקידום קבלת השומן NAAFA[7] (National Association to Advance Fat Acceptance) הפועלת למען שיפור איכות החיים של הסובלים מהשמנת יתר.[8]

 
חברות הקולקטיב הפמיניסטי - Pretty Porky & Pissed Off (PPPO)

המניפסט לשחרור השומן מאת ויויאן מאייר וג'ודי פריספיריט ראה אור בשנת 1973. המניפסט תיאר את האפליה של אנשים שמנים כסקסיזם.[9] בד בבד אופנת הדוגמניות הרזות מאוד הפכה לאופנתית. באותה עת שחקניות מפורסמות ופמיניסטיות כמו גלוריה סטיינם וג'יין פונדה האמינו שהסרת תכונות גופניות "נשיות", נחוצה כדי להתקבל לחברה הנשלטת על ידי גברים. ב-1978 יצא לאור הספר "השומן הוא נושא פמיניסטי" מאת סוזי אורבך, הנחשב לספר הפמיניסטי השמן הראשון.[10]

1980-2000

עריכה

ארגונים ופרסומים נוספים שיצאו כנגד אפליה על פי גודל גוף, נוסדו בתקופה זו. הגיליון הראשון של The Magazine for Large Women Radiance יצא לאור בשנת 1984, בעוד שמותגי בגדים למידות גדולות נמצאו במיעוט.[11] במקביל עלתה הדאגה מהפרעות אכילה בשנת ה-90 כאשר מגזינים רבים השתמשו בדוגמניות רזות כדי לייצג דימוי גוף שדוף כאידיאל היופי והתזונה הבריאה.[12] ארגון הפמיניזם השמן הגיש תביעות נגד תוכניות דיאטה בגין הונאה. NAAFA הוציא מחקר שמצא כי 95-98% מהדיאטות נכשלות תוך חמש שנים. בנוסף ציינה האגודה כי התעשייה הרפואית החלה לתייג 65 מיליון אמריקאים כ"שמנים", ולאחר מכן פיתחה נהלים חדשים, מוצרים וכדורים כדי "לרפא" את בעיית השמנת יתר שהם יצרו.[8] כתוצאה מכך, הצטרפו פמיניסטיות נוספות למחאה במדיקליזציה של ההשמנה אל מול הפופולריות הגוברת של תעשיית הדיאטה והכושר.[13]

הפמיניזם השמן הפך למוכר יותר בשנות ה-90 כאשר בפעם הראשונה נתמך על ידי הארגון הלאומי לנשים[14] שאימץ עמדה נגד אפליית נשים שמנות והקים כוח משימה לדימוי גוף חיובי. בשנת 1992 השיקה מרי אוונס יאנג, את "היום הבינלאומי ללא דיאטה" (אנ'), שהפך למסורת שנתית. ב-1993 הגישה טוני קסיסטה תביעה נגד חנות בסנטה קרוז, קליפורניה שאליה לא התקבלה לעבודה בגלל ממדי גופה. בית המשפט העליון בקליפורניה פסק לטובתה ויצר תקדים של אפליה על בסיס משקל. עם זאת, מחקר שנערך באוניברסיטת ייל ב-2018 הראה כי 10% מהנשים ו-5% מהגברים עדיין חווים אפליה בגלל משקלם במסגרת העבודה.[15]

במהלך שנות ה-90 עלו עוד ועוד ארגונים חברתיים של פמיניזם שמן ופעילים צעירים בלטו בתנועות החברתיות Zine (אנ') ‏,(אנ') the riot grrrl, וה-Fat acceptance movement (אנ') והביאו למרכז השיח הציבורי גישות שונות של פמיניזם שמן. ביניהם התנועה החברתית "שמן! אז מה?"[16] לאנשים שאינם מתנצלים על הגודל שלהם.[17] בשנת 1996 נוסד (PPPO) Pretty Porky & Pissed Off (אנ'), קולקטיב אומנות מיצג קנדי שהקימו אקטיביסטיות שהשתמשו בגופן כאמצעי התנגדות לשפה מפלה, וכנגד פרקטיקות תרבותיות, חברתיות ומדיניות שהטו תפיסות שליליות כלפי הגוף השמן. מטרת הקולקטיב הייתה לטפח ייצוגים ומסרים חיוביים של אנשים שמנים באמצעות מייצגים והופעות.[18]

 
פסל ברונזה של שתי נשים "אני חושב/ת על עצמי" מאת מריאן לינדברג דה גיר 2005 (Marianne Lindberg De Geer) הצבה של אישה רזה מול אישה שמנה מוצגת כמחאה נגד האובססיה של החברה המודרנית למראה החיצוני.

בסוף שנות ה-90 החלה להתפתח גישת ה"בריאות בכל מידה" Heaith At Every Size (HAES)[19] שדחתה את הפרדיגמה הטוענת לבריאות מבוססת משקל. עסקים החלו לחשוב מחדש על פעילות גופנית על מנת לקדם תנועה למען תנועה ולא כמטרה לירידה במשקל ולהדגיש הקשבה לגוף.[20] בשנת 1996 נוסדה על ידי אליזבת סקוט וקוני סובצ'ק גישת "חיוביות הגוף" The Body Positive[21] שנוצרה כדי לעזור לאנשים לפתח טיפול עצמי מאוזן, משמח ויחסים עם גופם.[22] בשנת 1998 אירחה NAAFA צעדה בלוס אנג'לס כדי למחות על האפליה וההטרדה של גופים שמנים.[23]

2000-2010

עריכה

בשנות ה-2000 נרשמה עלייה בפמיניזם השמן, שבאה לביטוי ברשתות החברתיות באינטרנט, באינסטגרם ובאקטיביזם. על בסיס הרעיוני של HAES,[24] נוסדה בשנת 2003 האגודה למגוון מידות ובריאות.[25] התנועה הפכה למכילה יותר, נגישה ורחבה לעוד צורות של הדרה על בסיס השמנת יתר. כתבי בלוגים כינו את קבלת השמנות "הפתורספיקה" וזכו לפרסום חיובי במיינסטרים.[26] הבלוגריות האקטיביסטיות קייט הארדינג (Kate Harding) ומריאן קירבי הוציאו בשנת 2009 ספר לעזרה עצמית שנקרא "שיעורים מתחום השומן: עזבו את הדיאטה והכריזו על שביתת נשק עם הגוף שלכן".[27] הספר עסק בנושאים שונים כגון הגוף החיובי, בריאות בכל גודל ועוד.[28]

באותה התקופה היה הלך הרוח הציבורי שנוי במחלוקת בנוגע לתרבות הדיאטה, המדיקליזציה של השומן, הפתולוגיזציה של גופים שמנים, והסנטימנטים כלפי "מגפת ההשמנה".[29] כתגובה לדעות קדומות מבוססות משקל, החלו יותר עובדים להגיש תביעות נגד מעסיקיהם בגין אפליה במקום העבודה,[30] וגילו שלרוב המדינות אין חוקים ספציפיים למניעת אפליה על בסיס משקל. פרקטיקות פוגעות באו לידי ביטוי בגלל פרצות בחוקים נגד אפליה שלא היו ספציפיים מספיק כדי להגן עליהם. לדוגמה, בשנת 2013, מלצריות בקזינו באטלנטיק סיטי תבעו את מעסיקן שהכריח את הנשים העובדות לקחת חומרים משלשלים על מנת לרזות. הבוס שלהן אפילו ערך שקילות חובה ואסר עליהן לעלות מעל 7% ממשקל גופן.[29]

2010-היום

עריכה

זמן קצר לאחר שהנשיא ברק אובמה החל את כהונתו הראשונה, החלה הגברת הראשונה מישל אובמה בקמפיין בשם "בואו נזוז" כדי למשוך את תשומת הלב להשמנה באמריקה ולעודד אנשים להתאמן, לאכול בריא ולרדת במשקל.[31] הקמפיין ספג ביקורת על כך שהוא משתמש במונחים רפואיים ופתלוגיים כלפי אנשים שמנים, תוך שימוש באידאולוגיות של ירידה במשקל כמטרה אוניברסלית, ואינו מתייחס לבריונות והאפליה שאנשים שמנים בכל הגילאים חווים.[25]

בתקופה זו החלה להופיע חיוביות הגוף בצרכנות. בשנת 2015 השיקה חברת הקמעונאות Lane Bryant (אנ') קמפיין בכינוי ImNoAngel# בתגובה ישירה להעדפתה של ויקטוריה סיקרט לסטנדרטים של אידיאל היופי הנשי הרזה.[32] הקמפיין הציג מגוון רחב של דוגמניות במידות גדולות ששיתפו את העובדה שהן מרגישות סקסיות. קמפיין ImNoAngel# נועד להעצים את כל הנשים לאהוב כל חלק בעצמן, והשתלב עם העמותה "אני יפה" (I am BEAUTIFUL[33]) ששמה לה למטרה בניית הערכה עצמית וכישורי מנהיגות בקרב נערות ונשים צעירות בעלות ממדי גוף גדולים.[34]

בשנת 2016 הפיקה חברת הצעצועים מאטל את "Curvy Barbie".[35] קו זה של ברביות כלל בובות שהיו בכל הצורות, הגדלים והמוצאים האתניים השונים. בתחילת 2017 חלה מגמה חדשה של פמיניסטיות כמו ג'יין קראב ברשתות החברתיות, שבהן פורסמו גופים שמנים, זזים רוקדים ונהנים, במטרה לחגוג את כל צורות הגוף ולעודד חיוביות הגוף. קראב הוציאה לאור ספר על חיוביות הגוף בשם Body Positive Power.[36] תנועות רבות החלו להגיב על הבלעדיות של תצוגות אופנה במיינסטרים כמו תצוגות ויקטוריה סיקרט. אנשים בעלי עודף משקל יזמו קמפיין אופנה משלהם באמצע רחובות סואנים, שבו הם מציגים צורות גוף שונות. קו ההלבשה התחתונה של ריהאנה, Savage X Fenty, כלל דגמים של גזעים וגופים רבים.[37]

באפריל 2018 הוצגו בגדי ים אדומים על סוגי גוף ועל אנשים עם מוגבלויות במסגרת תצוגת אופנה של שרה גרטס. [38] ג'מילה ג'מיל, המייסדת של iWeigh,[39] נאבקה באינסטגרם כדי לשנות את המדיניות שלהם בנושא תרבות דיאטה בפרסומות ובתקשורת. המחאה נחלה הצלחה כאשר החל מספטמבר 2019 נכנסה מדיניות לאינסטגרם שכאשר תמונה מציגה מוצר הרזיה או הליך קוסמטי שעולים כסף, צופים מתחת לגיל 18 לא יוכלו לראות את הפוסט. באופן דומה, אינסטגרם תסיר פוסטים המעלים "טענה פלאית" לגבי המוצרים או הדיאטות המוצגות.[40]

הקשר בין גודל הגוף לפמיניזם

עריכה

הסטיגמה הנדבקת לנשים שמנות קשורה לתנועה הפמיניסטית מכיוון שהפמיניזם בבסיסו פועל להשגת שוויון בין המינים בכל היבטי החיים. פמיניזם שמן פועל נגד דיכוי והדרה של נשים שמנות הזוכות לכמות לא פרופורציונלית של יחס שלילי בשל גודל גופן. הקשרים בין הגודל לבין המגדר הם לב ליבו של הפמיניזם השמן מכיוון שאפליה ודעות קדומות מתרחשות לרוב כתוצאה ממגדר ומבנה גוף. הקשרים בין שומן לפמיניזם סובבים סביב החוויות השונות שמבנה הגוף עשוי לייצר בשילוב עם מצב סוציו-אקונומי, גזע, מגדר, נטייה מינית וזהויות אחרות. ההצטלבות של גודל גוף עם גזע, מעמד חברתי, רפואה ובריאות, מייצרת תפיסות חברתיות ומטמיעה מדיניות סביבתית.[41][42]

תפיסות תרבותיות מסורתיות

עריכה

הפמיניזם השמן מבקר את התפיסה החברתית המסורתית המודדת את ערכן של נשים על פי המראה החיצוני שלהן, לפי כך נשים סובלות משמנופוביה הרבה יותר מגברים. הפמיניזם השמן טוען כי נשים עם השמנת יתר מתקשות להתקבל לעבודה וסובלות מאפליה הן על רקע משקלן והן על רקע מינן. פמיניזם שמן מקדם את רעיון הגוף החיובי לנשים ואנשים שמנים אשר סובלים באופן מסורתי מסטראוטיפים סקסיסטיים כגון עצלנות, גרגרנות וחולי שמקורם בתפיסות חברתיות של העולם המערבי המודרני.[4]

לפי גישת הפמיניזם השמן, נשים הפכו לרוב האוכלוסייה המחפשת את הגוף האידיאלי הרזה, כאשר הודעות מהתקשורת ממשיכות לעשות דמוניזציה לגוף הנשי השמן. תיאורים שליליים של גודלי גוף גדולים מנכיחים את הנרטיב שגוף שמן הוא בעיה שיש להתבייש בה. תיאורים שליליים כאלה מוטבעים בקמפיינים נגד השמנת יתר המשתמשים ברובם בתמונות של נשים שמנות כחולות ומודרות ובנשים רזות כבריאות ורצויות. פמיניזם שמן פועל למען מיגור התפיסה שהמשקל קובע את ערך האדם כתפיסות שהשתרשו בתודעה המערבית כלפי הגוף הנשי המלא.[43][44]

מעמד חברתי וסוציו-אקונומי

עריכה

פמיניזם שמן מתייחס להשמנה כסוגיה פמיניסטית מכיוון שלנשים, ובמיוחד נשים הבאות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, יש סיכוי גבוה יותר לסבול מהשמנת יתר. נשים שמנות שבאות ממעמד חברתי נמוך סובלות עוד יותר מאפליה תעסוקתית וסטריאוטיפים כגון אי-שליטה באכילה ועצלות, תוך התעלמות מהעובדה שמעמד סוציו-אקונומי עלול ליצור חוסר גישה לתוצרת טרייה ולסחורות בעלות ערך תזונתי.[45] ההצטלבות של מעמד, מגדר ואפליה גופנית פירושו שנשים גדולות ממעמד נמוך עשויות לחוות רמות שונות של השלכות חברתיות ומוסדיות, כמו גם נשים שמנות קוויריות או נשים שמנות בעלות מוגבלות. פמיניזם שמן מאיר על הקשר בין הדרת מבנה הגוף השמן לבין אפליה מעמדית בחברה, וטוען שאפליה על רקע מדדי גוף מבטאת גם אפליה על רקע מעמד חברתי.[46][47]

רפואה ובריאות

עריכה

פמיניזם שמן מדגיש כי "השמנת יתר" הוא מונח שנטבע על ידי הקהילה הרפואית, אשר לעיתים קרובות מבקשת לפתח ולמכור מוצרים ונהלים חדשים לתיקון "מגפת השמנת היתר".[48] פמיניסטיות שמנות באות כנגד התפיסה הרווחת בתרבות המערבית המקשרת באופן אוטומטי בין רזון לבריאות, ובהתאמה בין השמנה לחולניות, וטוענות כי אין לכרוך בין נשים שמנות לנשים חולות באופן רפואי חד משמעי מכיוון שנשים רבות עם עודף משקל הן בריאות וחזקות. פמיניסטיות שמנות טוענות כי הגדרת השמנת יתר כמגפה, האדרת תרבות הדיאטה, הפצת תרופות הרזיה, מעודדות נשים להיכנס למסגרת מדכאת שיש בה הבטחת שווא לגוף בעל צורה אחת הגמונית שעונה לתפיסת אידיאל היופי המערבי .[43] פמיניזם שמן שם לו למטרה לחזק את התפיסה בחברה כי נשים שמנות הן בריאות ויפות כפי שהן, ואין לקשר באופן אוטומטי בין מבנה גופן למחלות מגוונות המשויכות לכלל האוכלוסייה.[49]

מדיה ותקשורת

עריכה

התקשורת ממלאת תפקיד מרכזי הן ביצירה והן בשחזור ערכים סוציו-תרבותיים של הגוף. דוגמה לכך ניתן לראות את תפקיד הגוף בפרסומות אופנה, שם, טוען הפמיניזם השמן, ממחישים באופן גורף את אידיאל היופי באמצעות בגדים על נשים רזות ומוערכות הגמונית. הפמיניזם השמן מאיר על העובדה כי הגוף המלא נעדר על פי רוב ממודעות פרסומת. ההדרה של הגוף השמן מהמדיות החברתיות ומהתקשורת, מעלה את ההשארה בציבור כי אכן קיים חשש בריאותי רציני הנובע מבעיות השמנה. פמיניזם שמן מבקר את השפעת המסרים השליליים של גופים מרכזיים בחברה כגון רפואה-תקשורת-חינוך המהדהדות את הדרתו של הגוף השמן כחולני ומכוער.[50] באופן דומה, רואה הפמיניזם השמן את השפעת פרסומות הדיאטה במדיה החברתית ובתקשורת כעשויה להוביל משתמשים לנסות להשיג גוף בעל ערך תרבותי הגמוני, מה שעלול לגרום להפרעות אכילה, לדיאטה לא בטוחה ולצורות אחרות של ירידה מזיקה במשקל ובעיות קשות בדימוי גוף של נשים בכל הגילאים.[51]

ביקורת

עריכה

מבקרי הפמיניזם השמן הצהירו שיש בעיות משמעותיות בתנועה, שרבות מהן קיימות בהדרה ובייצוג. המבקרים טענו שפמיניזם שמן יכול לגרום לשיימינג ולהדרה של אנשים עם סוגי גוף אחרים, שכן בלימודי שומן יש לפעמים פריבילגיה לנערה עם עודף משקל וחיסרון לילדה רזה.[52] מבקרים אחרים טענו שלפמיניזם שמן ותנועות חיוביות לגוף מתעלמות מנשים שאינן לבנות, שמנות ובעלות יכולת, וכן שאנשים עם מוגבלות לעיתים מודרים מהשיח ומהפעולה הדומיננטיים בתנועה.[53]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • התאוריה של מישל פוקו: הטרוטופיה, תל אביב-יפו: רסלינג 2003, תרגום ואחרית דבר: אריאלה אזולאי; מהדורה מחודשת 2010.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Boling, On Learning to Teach Fat Feminism, Feminist Teacher 21, 2011, עמ' 110 doi: 10.5406/femteacher.21.2.0110
  2. ^ Stratigraphic Unit 6295, Gabii Project Reports Database, ‏2021-10
  3. ^ Stephen Ostertag, Dina Giovanelli, 34. Controlling the Body, New York University Press, 2020-12-31, עמ' 289–298, ISBN 978-0-8147-7743-5
  4. ^ 1 2 Alexandra A. Brewis, Amber Wutich, Ashlan Falletta-Cowden, Isa Rodriguez-Soto, Body Norms and Fat Stigma in Global Perspective, Current Anthropology 52, 2011-04, עמ' 269–276 doi: 10.1086/659309
  5. ^ Lew Louderback Archives, ASDAH, ‏2013-04-30 (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ April Cabral, Fighting Cancer From Every Angle, First edition. | New York, NY : Routledge, 2019.: Routledge, 2019-07-17, עמ' 135–136, ISBN 978-0-429-20116-5
  7. ^ naafa, naafa (באנגלית אמריקאית)
  8. ^ 1 2 Stratigraphic Unit 6295, Gabii Project Reports Database, ‏2021-10
  9. ^ Judy Freespirit, Aldebaran, Appendix A, New York University Press, 2020-12-31, עמ' 341–350, ISBN 978-0-8147-7743-5
  10. ^ Orbach, Susie, Fat is a feminist issue... how to lose weight permanently - without dieting, Feltham: Hamlyn Paperbacks, 1978, עמ' ISBN 978-0-600-33698-3. OCLC 1050071611.
  11. ^ Ashley Kraus, Jessica Gall Myrick, Feeling Bad About Feel-Good Ads: The Emotional and Body-Image Ramifications of Body-Positive Media, Communication Research Reports 35, 2018-03-15, עמ' 101–111 doi: 10.1080/08824096.2017.1383233
  12. ^ Linda Wedwick, Jessica Wutz, Thinking outside the Book Box: Using BOOKMATCH to Develop Independent Book Selection, Voices from the Middle 14, 2006-09-01, עמ' 20–29 doi: 10.58680/vm20066098
  13. ^ Perfect illusions: Eating disorders and the family, PsycEXTRA Dataset, ‏2004
  14. ^ National Organization for Women, now.org, ‏2024-05-09 (באנגלית אמריקאית)
  15. ^ Dean and Provost, Judge rules university legally fired professor, Dean and Provost 20, 2018-11-20, עמ' 10–10 doi: 10.1002/dap.30530
  16. ^ FAT!SO?, FAT!SO? (באנגלית)
  17. ^ Louis Nowra, Radiance, Radiance, 1993 doi: 10.5040/9781760625085.00000003
  18. ^ Allison Taylor, Allyson Mitchell, Carla Rice, Performing Fat Liberation: Pretty Porky and Pissed Off’s Affective Politics and Archive, Social Sciences 12, 2023-05-02, עמ' 270 doi: 10.3390/socsci12050270
  19. ^ Health at Every Size, education.nationalgeographic.org (באנגלית)
  20. ^ Dana Schuster, Lisa Tealer, 38. Exorcising the Exercise Myth, New York University Press, 2020-12-31, עמ' 320–324, ISBN 978-0-8147-7743-5
  21. ^ האתר הרשמי של The Body Positive, באתר thebodypositive.org
  22. ^ Supplemental Information 2: Number of original research articles retrieved in the Web of Science search engine, from 2015 to 2019., dx.doi.org
  23. ^ Allison Taylor, Allyson Mitchell, Carla Rice, Performing Fat Liberation: Pretty Porky and Pissed Off’s Affective Politics and Archive, Social Sciences 12, 2023-05-02, עמ' 270 doi: 10.3390/socsci12050270
  24. ^ The Health at Every Size® (HAES®) Principles, ASDAH (באנגלית אמריקאית)
  25. ^ 1 2 Stratigraphic Unit 6295, Gabii Project Reports Database, ‏2021-10
  26. ^ Roy Shapira, להיות כמו דלוור <br> Be Like Delaware, SSRN Electronic Journal, 2020 doi: 10.2139/ssrn.3606040
  27. ^ Kate Harding, Lessons from the fat-o-sphere : quit dieting and declare a truce with your body, New York : Perigee Book, 2009, ISBN 978-0-399-53497-3
  28. ^ Kate Harding, Marianne Kirby, Lessons from the fat-o-sphere: quit dieting and declare a truce with your body, 1st ed, New York: Perigee Book, 2009, ISBN 978-0-399-53497-3
  29. ^ 1 2 Susie Orbach, Commentary: There is a public health crisis—its not fat on the body but fat in the mind and the fat of profits, International Journal of Epidemiology 35, 2006-02-01, עמ' 67–69 doi: 10.1093/ije/dyi256
  30. ^ On-time payment – Tax withheld from employees by employers, dx.doi.org, ‏2019-09-23
  31. ^ Abigail Saguy, Why Fat is a Feminist Issue, Sex Roles 66, 2011-10-25, עמ' 600–607 doi: 10.1007/s11199-011-0084-4
  32. ^ Channing Hargrove, Is This Lane Bryant Commercial Victoria’s Secret Shade?, www.refinery29.com (באנגלית)
  33. ^ I AM B.E.A.U.T.I.F.U.L. | (באנגלית אמריקאית)
  34. ^ BJ360 - September 21 - Round Up of Round Ups, OrthoMedia, ‏2021-10-15
  35. ^ Barbie’s Got a New Body, TIME.com
  36. ^ Marla Segol, Astrology in Hebrew Texts Before and After Islam, Magic, Ritual, and Witchcraft 12, 2017, עמ' 10–38 doi: 10.1353/mrw.2017.0001
  37. ^ Fatimah Hakeem, Examining Body Positivity in Rihanna's Savage X Fenty Lingerie Runway Show, Pivoting for the Pandemic, Iowa State University Digital Press, 2020-12-28 doi: 10.31274/itaa.12011
  38. ^ Soo-Hyun Jun, Why Do People Post Photos on Instagram?, Sustainability 14, 2022-10-05, עמ' 12648 doi: 10.3390/su141912648
  39. ^ Instagram, www.instagram.com
  40. ^ Y Han, X Zong, GA Colditz, AT Toriola, Abstract P4-10-08: Family history of breast cancer and mammographic density in premenopausal women, Cancer Research 79, 2019-02-15, עמ' P4–10-08-P4-10-08 doi: 10.1158/1538-7445.sabcs18-p4-10-08
  41. ^ Alexandra A. Brewis, Amber Wutich, Ashlan Falletta-Cowden, Isa Rodriguez-Soto, Body Norms and Fat Stigma in Global Perspective, Current Anthropology 52, 2011-04, עמ' 269–276 doi: 10.1086/659309
  42. ^ Kathryn MacKay, A Feminist Analysis of Anti-Obesity Campaigns: Manipulation, Oppression, and Autonomy, IJFAB: International Journal of Feminist Approaches to Bioethics 10, 2017-08, עמ' 61–78 doi: 10.3138/ijfab.10.2.61
  43. ^ 1 2 Lyndsey Jenkins, Fat is STILL a Feminist Issue – Re-reading a classic of the second wave by Saffron Kricha, Women's History Network, ‏2022-12-05 (באנגלית בריטית)
  44. ^ Susan Bordo, Unbearable weight: feminism, Western culture, and the body, 10. anniversary ed., [Nachdr.], Berkeley, Calif.: Univ. of California Press, 2013, ISBN 978-0-520-24054-4
  45. ^ Natalie Baturka, Paige P. Hornsby, John B. Schorling, Clinical implications of body image among rural African-American women, Journal of General Internal Medicine 15, 2000-04, עמ' 235–241 doi: 10.1111/j.1525-1497.2000.06479.x
  46. ^ Bodies out of bounds: fatness and transgression, Berkeley: University of California Press, 2001, ISBN 978-0-520-21746-1
  47. ^ M Tovee, V Swami, A Furnham, R Mangalparsad, Changing perceptions of attractiveness as observers are exposed to a different culture☆, Evolution and Human Behavior 27, 2006-11, עמ' 443–456 doi: 10.1016/j.evolhumbehav.2006.05.004
  48. ^ Matteo Zanda, SYNFORM ISSUE 2019/08, Synfacts 15, 2019-07-18, עמ' A113–A131 doi: 10.1055/s-0037-1612186
  49. ^ Thomas Britton, Meson Spectroscopy: a Perspective from GlueX, APS April 2019, Denver, Colorado, April 13, 2019, US DOE, 2019-04-01 doi: 10.2172/1975528
  50. ^ Catarina de Freitas, Helen Jordan, Elizabeth K. Hughes, Body image diversity in the media: A content analysis of women's fashion magazines, Health Promotion Journal of Australia 29, 2018-12, עמ' 251–256 doi: 10.1002/hpja.21
  51. ^ Stratigraphic Unit 6295, Gabii Project Reports Database, ‏2021-10
  52. ^ Meredith Nash, Megan Warin, Squeezed between identity politics and intersectionality: A critique of ‘thin privilege’ in Fat Studies, Feminist Theory 18, 2017-04, עמ' 69–87 doi: 10.1177/1464700116666253
  53. ^ Miguel Goede, The future of democracy: the end of democracy as we know it, Kybernetes 48, 2019-11-04, עמ' 2237–2265 doi: 10.1108/k-08-2018-0452
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פמיניזם_שמן&oldid=38886533"