פסטיבל סנטה אסתריקה

פסטיבל סנטה אסתריקה היה חג כתחליף לפורים שיצרו האנוסים היהודים מספרד בשלהי המאה ה-15 לאור גירוש ספרד ופעולת ניצור היהודים על ידי האינקוויזיציה הספרדית.[1]

איקונוגרפיה של סנטה אסתריקה.

הפסטיבל נסוב סביב דמות קדושה נוצרית פיקטיבית שהייתה למעשה מבוססת מאוד על אסתר המלכה, במהלכו צמו נשים מקרב "הנוצרים החדשים" כדי לחקות את צומם של אסתר, מרדכי ויהודי פרס בטרם נפגשה עם אחשוורוש בשושן הבירה. האנוסים היהודים לקחו עמם את החג גם בהגירתם לפורטוגל בטרם גירוש פורטוגל ב-1497, ולאחר מכן הביאו אותו עמם גם אל העולם החדש.

למרות שהיה מסוכן עבור האנוסים לחגוג את פסטיבל סנטה אסתריקה שהכיל אלמנטים שמעידים על שימור היהדות בקרב האנוסים (עליהם נאסר עד חורמה כל שמירה של סממן יהודי), מסמכים מהאינקוויזיציה המקסיקנית מעידים על כך שאכן התקיים החג גם בהגעת האנוסים למקסיקו. לפי ההיסטוריונית היהודייה, ג'נט לייבמן ג'ייקובס, נשים אנוסות נהגו להדליק נרות לכבוד הקדושה הפיקטיבית אסתריקה, ובישלו ביחד עם בנותיהן מאכלים כשרים לכבוד משתה במהלך הפסטיבל כך שהעבירו את הידע על המטבח היהודי ומאכלים מסורתיים לדורות הבאים.[2]. חגיגות הפורים ההמוניות והפומביות נהפכו לסעודות משפחתיות בדלתיים סגורות. מעבר לחגיגות הפסטיבל, נהגו האנוסים לכבד את אסתר בעזרת הכנת יצירות אמנות איקונוגרפיות שלה שעיטרו את בתיהם במהלך ימות השנה.

צאצא אנוסים בשם גבריאל דה גרנדה ממקסיקו התוודה בשנת 1643 כי נשים במשפחתו חילקו את שלושת ימי הצום ביניהן - כל אחת תצומנה יום אחד מתוך סך שלושת הימים. האינקוויזיציה המקסיקנית עלתה עליו והוא ומשפחתו נענשו בהוצאה להורג באמצעות העלאה על המוקד בעוון "התייהדות".

בספרו "צום אסתר ותורת האנוסים" ("“The Fast of Esther in the Lore of the Marranos”), טוען החוקר, משה אורפלי, כי הצום עזר לאנוסים שחיו בתחושה מתמדת של רדיפה ומועקה על כך שהם "חוטאים" בהתנהגות כנוצרים כלפי חוץ, ואילו כיהודים בתוך ביתם, לחוש כפרה.

במהלך השנים 1964 עד 1974 החל הארכיבישוף, פיטר דייוויס, שהיה מופקד על סנטה פה להטיף כנגד הפסטיבל של סנטה אסתריקה לאחר שחקר את תופעת הנחת דמויות איקוניות בצורת אסתר בבתים שהייתה נפוצה בקרב אישים ממוצא היספני שחיו בדרום-מערב ארצות הברית ומספר החוגגים אותו דעך משמעותית. דייוויס הסביר לעדת מאמיניו כי מקור הפסטיבל הוא בחג הפורים היהודי וכי אין כלל קדושה נוצרית בשם "אסתריקה".

לפי הספר "The Book of Esther in Modern Research" של לאונרד גרינספון וסידני ווייט קרופורד, בתיעודי האמנות הנ"ל של אסתר שהיו נפוצים באמריקה ניתן להבחין במוטיב שבו אסתריקה עוטה כתר על ראשה ואוחזת בידה לולאת חבל שמביעים יחדיו לדידם את העובדה כי היהדות היא משהו מלכותי, ואילו יש סכנה כי אם ייתפסו המאמינים צאצאי האנוסים, סופם יהיה בתלייה.

ביצירות האמנות הנלוות לחג זה בניו מקסיקו, את ה"קדושה הנוצרית" אסתר מלווים ברקע וילונות אדומים שמתחמים את האיקונה.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Queen Esther: Patron saint of crypto-Jews" (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-12 במאי 2018. 
  2. ^ “Women, Ritual, and Secrecy: The Creation of the Crypto-Jewish Culture,” Janet Liebman Jacobs