פסיכודינמיקה
פסיכודינמיקה היא תאוריה ומחקר שיטתי של הכוחות הפסיכולוגיים שביסודה של ההתנהגות האנושית. הפסיכודינמיקה עוסקת בפעולה ההדדית של המודע והלא-מודע. הטיפול הפסיכודינמי עוסק בקונפליקטים פנימיים של האדם, ומטרתו היא יצירת תובנות לגבי קונפליקטים אלו, ומציאת דרכי התמודדות עימם.
המושג פותח על ידי זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה. פרויד טען כי תהליכים פסיכולוגיים מושפעים מזרמים של אנרגיה נפשית היוצרים "דינמיקה" בתוך הנפש. האנרגיה הנפשית נקראת ליבידו. לתאוריה הפסיכואנליטית הייתה השפעה רבה על חקר האישיות. עם זאת, התאוריה אינה עומדת בקריטריונים לתאוריה מדעית. השערות רבות העולות מהתאוריה אינן ניתנות לבדיקה, ורבות מאלו שכן ניתנות לבדיקה, הופרכו.[1]
הפסיכודינמיקה התפתחה מתוך הפסיכואנליזה. שתיהן עוסקות בהבנת הנפש והאישיות ומציעות באופן קליני טיפול נפשי המסייע בקשיים רגשיים של האדם, במצוקותיו ובאיכות חייו, זאת מעבר לטיפול בהפרעות בתפקודו ובהתנהגותו. עם זאת, בעוד המטופל בפסיכואנליזה מטופל בעודו שוכב על ספת הטיפולים ובתדירות של 3–5 פגישות טיפוליות בשבוע, המטופל בפסיכודינמיקה נפגש עם המטפל רק אחת לשבוע, ויושב בכיסאו מול המטפל במהלך הטיפול.
הטיפול הפסיכודינמי מיועד למטופלים בעלי מגוון הפרעות נפשיות (אם כי לרוב לא במטופלים שנמצאים במצב פסיכוטי פעיל), וכן לאנשים בעלי קשיים בחייהם שאינם מסווגים כהפרעה נפשית (למשל קשיים בקשר הזוגי). הטיפול עשוי להיות ממושך, לאורך מספר שנים, אך בעשורים האחרונים פותחו מספר שיטות טיפוליות דינמיות קצרות מועד, שהן ממוקדות מטרה ועשויות להימשך 12–30 פגישות.
גישה טיפולית נוספת שפותחה בשנים האחרונות בטיפול הדינמי, היא טיפול אינטרסובייקטיבי, המתמקדת ביחסים בין המטפל והמטופל כדרך ליצירת תובנות לגבי הקונפליקטים של המטופל.
מושגים מרכזיים
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- טיפול דינאמי, בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
- Shedler, J., (2010). The Efficacy of Psychodynamic Psychotherapy. American Psychologist, 65, 98-109. (סקירה בעברית על המאמר, איציק פיש, באתר פסיכולוגיה עברית)
- צבי גיל, (2011), ראיות ליעילות של טיפולים פסיכו דינמיים – סקירה, מרחבים, גיליון ב'
- אורנה אפק, יתרונות הטיפול הדינמי מול טיפולים ממוקדי סימפטום, באתר פסיכולוגיה עברית, 06 באפריל 2014
פסיכותרפיה פסיכודינמית, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Scott O. Lilienfeld et al., Psychology: from inquiry to understanding, 2nd ed., Boston, MA: Pearson, 2011, עמ' 552
