ייעוד מגדרי: מצב טבעי בו הורים מייחסים זהות מגדרית לרך הנולד להם בהתאם להבנייה שלהם, ושל הצוות הרפואי המיילד, את הזוויג שלו, כלומר, בהתאם להיותו זכרי או נקבי לכאורה.
התפתחות קוגניטיבית: העלייה ביכולת של האדם להבין ולפתור בעיות. עלייה זו היא מהמאפיינים העיקריים של תהליך הגדילה.
מודל פעולה פנימי: מערכת הציפיות המוכללות של התינוק לגבי תגובות המטפלים ולגבי תפקידו שלו ביצירת תגובות אלה. מושג יסודי בתאוריית ההתקשרות
תיעול: המידה שבה מרסנים הגנים השפעות סביבתיות על תכונות.
דטרמיניזם הדדי: תהליכים דו-סיטריים שבהם משפיעים ההורה והילד זה על התפתחותו של זה.
חיברות: תהליך שבו מונחלים לילדים כלליה וערכיה של החברה ותרבותה.
חיברות קולקטיבי: תהליך שבו מבוגרים בסביבה הקרובה (לדוגמה: שכונה) מספקים מודל לחיקוי באמצעות ההשגחה על ילדי המקום.
הדבקה התנהגותית : מצב בו מתפשטות בעיות התנהגות בגלל השפעות שליליות של קבוצת השווים.
תקופה קריטית: פרק זמן מוגבל שבו חלק כלשהו של אורגניזם המתפתח נמצא בשלב חשוב בהתפתחותו, אם תמנע מהאורגניזם סביבה מתאימה בתקופה זו ייתכן ותפגע ההתפתחות של יכולות מסוימות ללא דרך חזרה.
התמיינות: תהליך התפתחות שבו מבנים ותפקודים נעשים יותר ויותר ייחודיים.
תאוריית ההתקשרות: תאוריה המבוססת על ההנחה שבנפש הפעוט טבוע הצורך ליצור קשר עם הדמות המטפלת בו.
תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה: תאוריה שיוצרה הוא ז'אן פיאז'ה, המתייחדת בכך שאינה מסבירה את ההתפתחות כנובעת רק משיפורים כמותיים ביכולת הזיכרון ועיבוד המידע, אלא כתהליך המורכב משלבים הנבדלים זה מזה איכותית, ואשר הם אוניברסליים - משותפים לילדי כל התרבויות.
התפתחות נורמטיבית: השינויים הכללים והארגון מחדש בהתנהגות, אשר חלים על מרבית הילדים במהלך גדילתם.
