פפירוס איפוור

פפירוס מסוף המאה ה13 לפנה"ס המתאר תקופה קשה במצרים

פפירוס איפוור או השיחה של איפוור עם אדון הכל הוא פפירוס מצרי עתיק (כתוב בכתב היראטי). שמו הרשמי של הפפירוס הוא "ליידן מספר 344", כמספרו במוזיאון הארכאולוגי הלאומי שבליידן, הולנד. הפפירוס מתאר תקופה של מאבקים פנימיים ותהפוכות חברתיות במצרים, ובו מספר שורות שמזכירות את התיאור המקראי של מכות מצרים.

פפירוס איפוור

תיארוךעריכה

הפפירוס עצמו מתוארך לסוף המאה ה-13 לפני הספירה. מוסכם כיום על ידי מספר חוקרים שהפפירוס חובר בסוף השושלת ה-12 ותקופת הביניים השנייה (סביבות המאות ה-20 עד ה-17 לפנה"ס)[1].

התוכןעריכה

הפפירוס מתאר תקופה קשה הבאה על מצרים. אין הסכמה מהו אופיו של הטקסט: האם מדובר בקינה בהשראת התוהו של תקופת הביניים השנייה, במעשייה היסטורית המתארת את נפילת הממלכה הקדומה כמה מאות שנים לפני כן, בנבואה קדומה על העתיד לבוא, ואולי אף שילוב כלשהו של אלמנטים אלו.

מצרים מתוארת בפפירוס במצב של אנרכיה וכאוס - אסונות טבע, הפיכת מעמדות, מרד העבדים באדוניהם, תקופה שבה הכול בוזזים, שודדים ורוצחים. העשירים נעשו עניים, העניים עשירים, ומלחמה, מגיפות, רעב ומוות נמצאים בכל מקום. הנשים הפכו לעקרות ואינן מסוגלות להרות. אנשים נקברים בנהר. המדבר מתפשט במצרים, יישובים נהרסים, פראים באים מבחוץ להתיישב במצרים, והמלך נלקח ביד עניים. סממן של ההתרסקות הוא הקינה על כך שמשרתים עוזבים את שירותם ונוהגים במרדנות.

פרשנויותעריכה

על פי מרבית ההיסטוריונים, הפפירוס מתאר את נפילתה של ממלכת מצרים הקדומה מספר מאות קודם לכן, או לחלופין, נכתב על רקע השתלטותם של החיקסוס על מצרים (בערך 1750 לפנה"ס). היו ששיערו בעבר כי הפפירוס מהווה מעין נבואה קדומה (כחלק מהרצון לראות את מצרים כערש הנבואה), אך גישה זו לא התקבלה. לאחרונה אף הועלתה השערה כי הפפירוס נכתב בתור מטפורה ואגדה בלבד.

בעקבות התיאורים על מרד עבדים באדוניהם, ומספר ביטויים כגון (בתרגום חופשי): "אכן, הנהר הוא דם. השותה ממנו, דוחה [אותו] כאנושי וצמא למים. אכן, דלתות, עמודים וקורות נשרפות, בעוד היכל הארמון עומד איתן".(II, 9-10) "אכן, זהב, לפיס לזולי, כסף וטורקיז, קרנליאן ואחלמה [...] תלויות בצווארי משרתות" (III, 3). "אכן, כל המתים הם מיוחסים. אלו שהיו מצרים [הפכו] זרים וגורשו". (IV, 4), יש המשערים כי המסמך מתאר את עשר המכות ויציאת מצרים, ומציגים את המסמך כראיה אפשרית לאמיתות הכתוב בתנ"ך. אחד הבולטים מן הדוגלים בכך הוא עמנואל וליקובסקי, ויש המצטטים את הפפירוס כראייה לאמיתות התנ"ך. מרבית חוקרי מצרים העתיקה לא מקבלים את תיאור עשר המכות כעובדתי, וממילא לא את ההקבלה בינו לבין הפפירוס. גם אלו הרואים בסיפור יציאת מצרים הד לאירוע אמיתי, אלא שהוא התרחש מאוחר מהמתואר במקרא, למשל בתקופת רעמסס השני, שוללים את ההתאמה בין לשונו הקדומה של הפפירוס ללשון שהייתה נהוגה בתקופה זו. לפי המקובל במחקר, התקופה הכאוטית שהפפירוס עשוי לתעד היא רק תקופת הביניים הראשונה או השנייה.

דייוויד רוהל הציע כרונולוגיה מתוקנת, שמתארכת את יציאת מצריים לתקופת המעבר השנייה, ולפיכך מתאפשר לאיפוור להתייחס למאורע, אך הכרונולוגיה של רוהל נדחית על ידי רוב הרשויות הארכאולוגיות[2]. יש שפירשו את ההתייחסויות של היצירה לאסונות בצורה שונה, כמתייחסים להתפרצות של הר הגעש סנטוריני, אשר לפי וולקנולוגים התרחשה בסביבות 1600 לפנה"ס.

ההתייחסויות ליציאת מצרים ולסנטוריני מניחות שהיצירה מתעדת מאורע היסטורי, עובדה הנתונה לוויכוח בקרב אגיפטולוגים[3]. לאחרונה קיבלה היצירה פרשנות כיצירה בלתי היסטורית ביסודה, העוסקת בנושא העל-זמני של "סדר אל מול תוהו". על פי צורת קריאה זו, התיאורים של נהרות דם ומרידות עבדים באיפוור יכולים להוות תיאור כללי של קינה על כך ש"העולם התהפך" ולא דיווח על אירוע היסטורי מסוים.

הפסקאות האחרונות של היצירה מכילות דיאלוג בין הדמויות שמזוהות רק בתור "איפוור" ו"הוד מלכותו אדון הכל" (ביטוי שיכול לשמש כהתייחסות לאל השמש או למלך). אף על פי שחלקים אלו ביצירה נפגעו קשות, נראה שהם עוסקים בגורמים לרוע ולתוהו בעולם ובאיזון שבין האנשים לאחריות האלוהית עליהם. השיחה מהווה את אחת הבחינות העתיקות ביותר בעולם הספרות של שאלת התיאודיציה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו לדוגמה Van Seters J. "A date for the "Admonitions" in the second intermediate Period". The Journal of Egyptian Archaeology 1964;50:13-23. וכן Willems, שנת 2010, עמ' 83
  2. ^ ראו לדוגמה Kitchen, Kenneth Anderson. [1996]. The Third Intermediate Period in Egypt (1100–650 BC). 3rd ed. Warminster: Aris & Phillips Limited.
  3. ^ ראו לדוגמה Luria, Salomo [1929]. ‘Die Ersten werden die Letzten sein (zur “sozialen Revolution” im Altertum)’. Klio 22, 405–31. See also Lichtheim, Miriam [1973]. Ancient Egyptian literature. A book of readings I. The Old and Middle Kingdoms, 150. Berkeley: University of California Press. More recently, see Morenz, Ludwig [2003]. ‘Literature as a construction of the past in the Middle Kingdom’, in Tait, John 2003 (ed.), ‘Never had the like occurred’. Egypt’s view of its past, 101–17. Encounters with Ancient Egypt; London: UCL Press.