פרנסיס דיינה
פרנסיס דיינה (באנגלית: Francis Dana; 13 ביוני 1743 – 25 באפריל 1811) היה עורך דין, משפטן ומדינאי אמריקאי ממסצ'וסטס. הוא שימש כציר הקונגרס הקונטיננטלי בשנים 1777–1778 וב-1784. הוא חתם על תקנון הקונפדרציה. אשתו אליזבת הייתה בתם של אן רמינגטון וויליאם אלרי, שחתום על מגילת העצמאות. הוא היה גם חותנו של וושינגטון אלסטון, צייר ומשורר ידוע ושימש כשליח ארצות הברית לרוסיה בשנים 1780–1783.
 | |
| לידה |
13 ביוני 1743 צ'ארלסטאון, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
25 באפריל 1811 (בגיל 67) קיימברידג', ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
אוניברסיטת הרווארד |
| בן או בת זוג |
Elizabeth Ellery |
| פרסים והוקרה | |
| |
  | |
ביוגרפיה עריכה
פרנסיס נולד בצ'ארלסטאון, מסצ'וסטס, בנו של עורך הדין ריצ'רד דיינה. הוא התחנך בהרווארד שם סיים את לימודיו בשנת 1762, ואז התקבל ללשכת עורכי הדין ולאחר מכן בנה קריירה משפטית מוצלחת בבוסטון.[1]
בהיותו מתנגד למדיניות הקולוניאלית הבריטית, הפך למנהיג בני החירות ונבחר לראשונה לקונגרס המחוזי (המהפכני) של מסצ'וסטס בשנת 1774. בשנת 1775 הקונגרס הקונטיננטלי שלח אותו לאנגליה בניסיון לא מוצלח ליישב את ההבדלים בין העמים. מה שהוביל למלחמה המהפכנית. הוא חזר בשנה שלאחר מכן, משוכנע שהסדר ידידותי לסכסוך אינו אפשרי ונבחר כציר לקונגרס הקונטיננטלי בשנת 1777, שם חתם על תקנון הקונפדרציה בשנת 1778. כחבר בגוף האחרון הוא הפך ליו"ר. בינואר 1778 כחבר הוועדה שמונתה לבקר את האלוף ג'ורג' וושינגטון בוואלי פורג', התייעץ עמו בנוגע לארגון מחדש של הצבא. ועדה זו שהתה במחנה כשלושה חודשים וסייעה לוושינגטון בהכנת תוכנית ארגון מחדש שאימץ הקונגרס. בשנה זו הוא היה גם חבר בוועדה שתבחן את הצעת הפיוס של לורד נורת', שהתנגד לה בתוקף.[1]
דיינה עזב את הקונגרס כדי ללוות את ג'ון אדמס לפריז כמזכיר של המשלחת הדיפלומטית.[2] בשנת 1780 הוא מונה לשר האמריקני לאימפריה הרוסית וכשליח רשמי מטעם ארצות הברית ברוסיה, אף שהוא מעולם לא זכה להכרה רשמית מיקטרינה הגדולה, הוא נשאר בפטרבורג עד 1783.
משימתו של דיינה הייתה לחתום בפטרבורג על אמנה להצטרפותה של ארצות הברית למדיינות נייטרלית ולנהל משא ומתן על חוזה ידידות וסחר עם רוסיה. דיינה הגיע לפטרבורג מאמסטרדם, אותה עזב ב-7 ביולי 1780 והגיע לפטרבורג ב-27 באוגוסט 1781. את דיינה ליווה ג'ון אדמס כמזכיר, לימים שגריר ארצות הברית ברוסיה ולאחר מכן נשיא ארצות הברית. במהלך שליחותו ברוסיה, סמך דיינה על תמיכתו של ראש משרד החוץ ניקיטה פנין, אך האחרון בדיוק באותה תקופה לקח חופשה ופרש לאחוזתו, שלאחריה השפעתו בחצר הקיסרית נחלשה באופן משמעותי: התפתחות מדיניות החוץ הושפעה יותר ויותר. אלכסנדר בזבורודקו וגריגורי פוטיומקין השפיעו על מדיניות הקיסרית. בנוסף, שגריר בריטניה ברוסיה ג'יי האריס התנגד באופן פעיל לדיינה. כתוצאה מכך הודיע פרנסיס דיינה רשמית לממשלת האימפריה הרוסית על מינויו לתפקיד השליח האמריקאי בסנקט פטרבורג רק ב-24 בפברואר (7 במרץ) 1783. אך חידוש משימת התיווך הרוסית-אוסטרית במרץ 1783 הביא לסירובה של הקיסרית יקטרינה השנייה לקבל את תעודות השגריר שלו. ב-12 באפריל (23) הודיע סגן קנצלר האימפריה הרוסית אוסטרמן, שעמד באותה עת בראש משרד החוץ, לדיינה כי עד לחתימת חוזה השלום הסופי, הקיסרית אינה יכולה לקבל את השליח האמריקני, מכיוון שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם כללי הנייטרליות והצביע על הצורך להציג תעודה חדשה. יקטרינה עצמה לא ייחסה חשיבות לנושא האמריקני ומלחמתם בבריטניה והעניקה עדיפות לבעיות אירופאיות, ומעל לכל – לסיפוח חצי האי קרים. במכתבה לבריאטינסקי ומרקוב בפריס, היא כתבה: "כאשר כיבוש חצי האי קרים הופך לציבורי, ואז לשאלות שהופנו בפניך ובאופן אחר בשיחותיך, אתה יכול, בעקבות הסיבות המתוארות במניפסט, לומר בתמימות שרוסיה לא התערבה בזמנו בענייני אנשים אחרים, כגון כיבוש קורסיקה, הכרה בעצמאות הכפרים האנגלים באמריקה וכדומה..."
כמעט באותה שעה, ב-1 באפריל 1783, החליט הקונגרס לקרוא לדיינה חזרה מרוסיה. לאחר שקיבל את ההודעה, ב-28 ביולי (8 באוגוסט) 1783 הודיע לאוסטרמן על כוונתו לעזוב את פטרבורג. באופן אירוני, דיינה עזב את פטרבורג ב-24 באוגוסט (3 בספטמבר) 1783, יום לאחר חתימת חוזי השלום בוורסאי שהסתיימה במלחמת העצמאות האמריקאית.
לאחר שובו הוא נבחר שוב לקונגרס הלאומי בשנת 1784. ב-1785 מונה דיינה לבית המשפט העליון של מסצ'וסטס, ושימש שם עד 1806, כשופט ראשי לאחר 1791. היה תומך נלהב באימוץ החוקה הפדרלית, הוא היה חבר באמנת המדינה שאשררה אותה בשנת 1788 והיה אחד היועצים המשפיעים ביותר על מנהיגי המפלגה הפדרליסטית.
בשנת 1792 הוקמה חברה לבניית גשר לקאמברידג'פורט מעל נהר צ'ארלס.[3] זה הפך לגשר ווסט בוסטון, לימים האתר של גשר לונגפלו כיום. יחד עם דיינה, חלק מבעלי המניות המקוריים כללו את מונגו מקאי, אוליבר וונדל, ג'יימס סאליבן, הנרי ג'קסון, ויליאם ווטמור, הריסון גריי אוטיס, פרס מורטון, סמואל פרקמן, צ'ארלס בולפינץ', ג'וזף בלייק, הנרי פרנטיס, ג'ון דרבי, כיילב דייוויס, ג'ון ווינטרופ וג'ון אוסטין. הגשר נפתח בנובמבר 1793.
דיינה פרש מהחיים הציבוריים בשנת 1806. הוא היה חבר צ'רטר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים בשנת 1780[4] ותמך באופן פעיל בצמיחת אוניברסיטת הרווארד. בנו, ריצ'רד הנרי דיינה האב, היה משורר ומבקר ספרות חשוב וכן עורך דין. נכדו, ריצ'רד הנרי דיינה ג'וניור (1815–1882) היה עורך דין וסופר ידוע שכיהן כפרקליט במסצ'וסטס וכתב את הספר "שנתיים לפני התורן".
דיינה הלך לעולמו בקיימברידג', מסצ'וסטס ונקבר בחלקת הקבורה העתיקה של קיימברידג'.
לקריאה נוספת עריכה
- William Penn Cresson (1930). Francis Dana, a Puritan diplomat at the court of Catherine the Great. New York: L. MacVeagh, The Dial Press.
קישורים חיצוניים עריכה
- פרנסיס דיינה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Wilson & Fiske 1900.
- ^ Adams had been selected as minister plenipotentiary to negotiate treaties of peace and commerce with Great Britain.
- ^ Oliver, Frederick L. The Bridges of the Charles. Boston. The Proceedings of the Bostonian Society. 1952
- ^ "Charter of Incorporation". American Academy of Arts and Sciences. אורכב מ-המקור ב-3 בינואר 2011. נבדק ב-13 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה)