פרנסס אלדה
פרנסס אלדה (באנגלית: Frances Alda; 31 במאי 1879[1] 18 בספטמבר 1952) הייתה זמרת סופרן אופראית, שנולדה בניו זילנד וגדלה באוסטרליה. המוניטין שלה נבנו במהלך שלושת העשורים הראשונים של המאה ה-20 הודות לקולה יוצא הדופן, הטכניקה המעולה שלה ואישיותה הססגונית, בד בבד עם ריבוי הופעותיה המשותפות עם אנריקו קרוזו על בימת המטרופוליטן אופרה.
 | |
| לידה |
31 במאי 1879 כרייסטצ'רץ', ניו זילנד  |
|---|---|
| פטירה |
18 בספטמבר 1952 (בגיל 73) ונציה, איטליה |
| שם לידה |
Fanny Jane Davis |
| מוקד פעילות |
אוסטרליה, ניו זילנד, ארצות הברית |
| סוג קול |
סופרן |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| חברת תקליטים |
ויקטור טוקינג משין |
| בן או בת זוג |
ג'וליו גאטי-קאזאצה (4 באפריל 1910–1928) מיינר ריימונד וירדן (14 באפריל 1941–18 בספטמבר 1952) |
  | |
קריירה עריכה
אלדה נולדה בשם פאני ג'יין דייוויס בכרייסטצ'רץ', ניו זילנד, בשנת 1879. אמה, לאונור (לשעבר סימונסון), זמרת מבטיחה ממשפחה מוזיקלית, מיאנה להסתגל לחיי הבית והמשפחה ובשנת 1880 התגרשה מבעלה כדי לחדש את קריירת השירה שלה. פאני הקטנה בילתה את שנותיה הראשונות במסעות עם אמה בסיורי הופעות בין בתי אופרה. אחרי התחלות כושלות באוסטרליה ובארצות אסיה, לקחה ב-1883 את פאני ואת אחיה הצעיר לסן פרנסיסקו. לאונור דייוויס נישאה בשנית אבל מתה מדלקת הצפק בדצמבר 1884. אחרי מות אמה נשלחה אלדה לגור עם סביה מצד אמה במלבורן.
אלדה שרה בהפקות של מחזות גילברט וסאליבן במלבורן ובגיל 22 עזבה את אוסטרליה ויצאה לאירופה כדי להשתלם בלימודיה ולפתח קריירת זמרה בינלאומית כדוגמת יריבתה לעתיד, הסופרן נלי מלבה. אחרי שלמדה בפריז אצל המורה ידועת-השם מתילדה מרקזי, שהעניקה לה את שם הבמה שלה. היא הופיעה לראשונה באופרה-קומיק בשנת 1904 ב"מאנון" של ז'יל מאסנה. ב-1906 הופיעה בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן ובלה סקאלה, מילאנו הופיעה בעונות 1906–1908.
בשנת 1908 התמנה האמרגן של לה סקאלה, ג'וליו גאטי-קאזאצה, למנהל המטרופוליטן אופרה בניו יורק. ב-4 באפריל 1910 נישאו פרנסס אלדה וגאטי-קאזאצה. לפי "חדשות האמנות האמריקאיות" (ניו יורק, 19 במרץ 1910), הצייר האמריקאי יליד שווייץ אדולפו מילר-אורי צייר את אלדה ממש לפני נישואיה. בניו יורק המשיכה אלדה לקדם את הקריירה שלה וקצרה שבחים בהופעותיה באופרות מפורסמות כ"מרתה" של פרידריך פון פלוטו, "מאנון לסקו" ו"לה בוהם" של פוצ'יני, אותלו של ורדי, "פאוסט" של גונו ו"מפיסטופלה" של אריגו בויטו. בתקופה זו הקליטה לחברת ויקטור טוקינג משין. אחדים מתקליטיה היו לרבי-מכר בין 1910 ל-1920. אלדה יצרה את התפקידים הראשיים ב"מדליין" של ויקטור הרברט וב"ליל קלאופטרה" של הנרי קימבל הדלי, כמו גם רוקסן ב"סיראנו" של וולטר דאמרוש. כמו כן שרה בקביעות עם אנריקו קארוזו, שהיה אחד הזמרים האיטלקים המפורסמים ביותר במאה ה-20 ואולי המפורסם ביותר בהם.
אלדה סיירה באוסטרליה ובניו זילנד בשנת 1927. היא וגאטי-קאזאצה נפרדו בשנה שלאחריה ואחר התגרשו. ב-1929 עזבה את המטרופוליטן אבל המשיכה להופיע בקונצרטים ובשידורי רדיו ואף בהצגות וודביל. האוטוביוגרפיה של אלדה, שהופיעה בשנת 1937, נקראה "גברים, נשים וטנורים". הספר משקף את מזגה הנלהב וגלוי הלב ואת שנינותה החריפה. היא נישאה שוב באמריקה ב-1941 והרבתה במסעות בשלהי חייה. אלדה מתה מאירוע מוחי בוונציה, איטליה בגיל 73.
קישורים חיצוניים עריכה
פרנסס אלדה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פרנסס אלדה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פרנסס אלדה, באתר Discogs (באנגלית)- פרנסס אלדה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
- Profile of Frances Alda, "New Zealand's most famous daughter"
- Melba versus Alda
- Madame Frances Alda. Does Not Seem to Like Australia
- Photo from the Library of Congress's George Grantham Bain Collection
- Discography of Frances Alda on Victor Talking Machine Company|Victor Records from the Encyclopedic Discography of Victor Recordings (EDVR)
הערות שוליים עריכה
- ^ אלדה תיקנה את שנת הולדתה ל-1883 כדי להיראות מושכת יותר בעיניהם של מנהלי אופרה; שנה שגויה זו רשומה במקרים רבים כשנת לידתה האמיתית.