פרנץ קלצ'יי

פֶרֶנְץ קֶלְצֶ'יי או פרנץ קֶלְצ'ֶאי (בהונגרית: Kölcsey Ferenc,‏ 8 באוגוסט 1790, סֶהדמטר, ממלכת הונגריה – 24 באוגוסט 1838, סטמארצ'קה) היה משורר, מבקר ספרות ופוליטיקאי הונגרי, הצטיין כדובר הזרם הליברלי הרדיקלי בזירה הפוליטית בארצו ונודע, בין השאר, כמחבר (ב-1823) מילות ההמנון הלאומי של הונגריה. יחד עם ידידו פרנץ קזינצי נאבק למען התחייה מחדש של הספרות והשפה ההונגרית. קלצ'יי היה חבר באקדמיה ההונגרית למדעים ובאגודת קישפאלודי.

פרנץ קלצ'יי
Kölcsey Ferenc

פרנץ קלצ'יי, בציור מאת אנטון איינסלה (1835)
לידה	8 באוגוסט 1790 סהדמטר, ממלכת הונגריה, האימפריה ההבסבורגית
פטירה	24 באוגוסט 1838 (בגיל 48) סטמארצ'קה, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרית
מדינה	ממלכת הבסבורג, האימפריה האוסטרית, הונגריה
לאום	הונגרי
מקום קבורה	סטמר-צ'קה
עיסוק	משורר, מסאי, פוליטיקאי, חבר בפרלמנט
שפות היצירה	הונגרית
תחום כתיבה	שירה, מסות, נאומים
סוגה	שירים
זרם ספרותי	רומנטיקה
נושאי כתיבה	העבר ההונגרי, חידוש השפה
יצירות בולטות	המנון הונגריה, שירת זריני
השפיע על	שנדור פטפי
פרסים והוקרה	חבר מייסד באקדמיה ההונגרית
חתימה

ביוגרפיה

פרנץ קלצ'יי נולד בשנת 1790 במשפחה אריסטוקרטית הונגרית בכפר סֶהדֶמֶטֶר (Sződemeter) בנפת סולנוק שבממלכת הונגריה, שהייתה באותן שנים חלק מהאימפריה ההבסבורגית, בימינו הכפר סאוקה (Săuca) בטרנסילבניה ברומניה. קלצ'יי התייתם בילדותו ואיבד אחת משתי עיניו שנפגעה מאבעבועות שחורות, אירועים שהטביעו ככל הנראה את חותמם על אופיו המלנכולי. קלצ'יי למד במכללה הרפורמית בעיר דברצן וסיים עם תעודה במשפטים. בעת לימודיו רכש ידע רב בכתבי הקודש של הנצרות, בספרות הקלאסית ובכתבי הסופרים מעידן האורות בצרפת וגרמניה. בגיל 17 התוודע לפרנץ קזינצי ואימץ בהתלהבות את הרפורמות שהנ"ל יזם לשם השבחת השפה ההונגרית הספרותית. בשנת 1809 נסע קלצ'יי לפשט והיה לנוטריון בממשל המלכותי. בפשט יצר ידידות אמיצה עם אנשי הספרות אישטוואן הורוואט, מיהאי ויטקוביץ' ופאל סמרה (Szemere). עזב מאוכזב את התפקיד ועבר לגור בשנים 1812–1815 בבית בסגנון נאו-קלאסי, עם גג עשוי קש, ביישוב אלמושד. החל משנת 1815 התגורר באחוזתו בצ'קה אן סטמארצ'קה, כפר במחוז (רוזנות) סטמר, שם חי חיי פרישות והקדיש את זמנו למסות על האסתטיקה, שירה, בקורת ספרות, כשהוא דגל בתאוריות של קזינצי. ב-1817 בחדשים ינואר-אפריל הוא חי בפשט.

פעילותו

שיריו הראשונים פורסמו בעיתון של הורוואט, Dámák kalendáriuma (לוח השנה של הגברות) ובכתב העת "Erdelyi Muzeum" (מוזיאון טרנסילבני). בשנת 1814 ביקר קלצ'יי אצל חברו פאל סמרה בעיר פץ' וכתב שם סאטירה נגד הסגנון הספרותי הישן במגזין "מונדולט". בשנת 1815 סאטירה זאת הודפסה ללא ידיעתו בפשט. יצירה זו עוררה נגדו איבה רבה מצד הסופרים מיהאי צ'וקונאי ויטז, יאנוש קיש ובמיוחד דניאל ברז'ני, ששמו הטוב כמשורר נפגע מאוד מביקורתו של קלצ'יי. בשירתו התמזגו השפעות מן הספרות הקלאסית, עידן האורות הצרפתי ורומנטיקה הגרמנית בשנים 1826-1821 פרסם קלצ'יי שירים רבים בכתב העת "אורורה" של האחים קישפאלודי, בכתבי העת "הבה" ו"אספאזיה" ובמגזינים ספרותיים אחרים. בשנים 1829-1826 הוא הצטרף לפאל סמרה בהקמת מגזין ספרות חדש "אלט אש ליטראטורה" (Élet és Literatúra - חיים וספרות) שהופיע ב-4 כרכים והביא לקלצ'יי יוקרה כהוגה דעות ומבקר ספרות. במגזין זה פרסם קלצ'יי מאמרים רבים בתחום הפילוסופיה, תולדות האמנות והבקורת הספרותית. בשנותיו האחרונות כתב בכתב העת Atheneum.

בדצמבר 1832- פברואר 1835 כיהן קלצ'יי כחבר בדיאטה ההונגרית (הפרלמנט) בפוז'ון (ברטיסלאבה), בה התבלט כנואם המרשים ביותר מטעם המחנה הליברלי. נאבק למען שחרור הצמיתים, חופש הדת, וקביעת השפה ההונגרית כשפה רשמית. ב-17 בנובמבר 1830 הוא נבחר כחבר באקדמיה ההונגרית למדעים והשתתף בישיבתה הראשונה. ב-1832 נאם באקדמיה נאום היסטורי על קזינצי וב-1836 הקדיש נאום אחר ליריבו, דניאל ברז'ני. החל מפברואר 1835 חזר לגור באחוזה בסטמארצ'קה. ב-1836 נמנה עם מייסדי חברת קישפלודי של הסופרים ההונגרים. ב-1838 כשמנהיג האופוזיציה, מיקלוש וסלני נזרק לכלא באשמה מפוקפקת של בגידה, ניהל קלצ'יי את הגנתו בצורה מרשימה אך ללא הצלחה. קלצ'יי נפטר בצ'קה שבוע לאחר מכן מסיבוכים של דלקת פנימית.

שיריו וגם בקורתו הספרותית ונאומי ההספד ונאומיו הפוליטיים חדורים בחושו המוסרי ובמסירותו למולדת ההונגרית. שיריו "שירת זריני" והשירה השנייה של זריני" משדרים ראייה פסימיסטית לגבי גורל הונגריה כקרבן עתידי לפלישת זרים. יצירותיו נקבצו ב-6 כרכים ופורסמו בפשט בשנים 1848-1840. יומנו מימי פעילותו בדיאטה יצא לאור ב-1848. בשנים 1887-1886 הוצאה לאור מהדורה ראשונה של כלל כתביו.

מורשתו

נאומיו בפרלמנט וספרו החינוכי "פאראינזיס" (1838) השפיעו על לאיוש קושוט ועל הנוער המהפכני הדמוקרטי בהונגריה, בראשות שנדור פטפי.

הבית הראשון של המנון הונגריה שהולחן על מילותיו כעבור כעשרים שנה על ידי גדול מלחיני הונגריה במאה ה-19, פרנץ ארקל:

ה"המנון" בכתב ידו, 1823

במקור ההונגרי		בתרגומו של איתמר יעוז-קסט
Isten, áldd meg a magyart Jó kedvvel, bőséggel, Nyújts feléje védő kart, Ha küzd ellenséggel; Bal sors akit régen tép, Hozz rá víg esztendőt, Megbűnhődte már e nép A múltat s jövendőt!		אֵל, בַּרֵךְ אֶת הַמַדְיָאר גִיל בַּלֵב וְשֶׁפַע, וּבְקּוּם אוֹיֵב וָצַר זְרוֹעַ פּרוֹשׂ לְיֶשַׁע. כֹּה עִינָהו גוֹרָלוֹ תֵן עִתוֹת של נַחַת כְּבָר כִּיפֵּר עַל עֲבָרוֹ, וַעֲתִידוֹ גַם-יַחַד!

הנצחה

• ב-25 בספטמבר 1864 נחנכה בעיר סאטו מארה (סטמר) אנדרטה לזכרו.
• שירו "המנון" (Himnusz), שנכתב ב-1823, והמהלל את עברה המפואר של הונגריה נבחר להיות ההמנון הלאומי של ההונגרים.
• 1952 בסרט "ארקל" בבימויו של מרטון קלטי, דמוטו שוחקה על ידי השחקן טמאש מאיור.
• בביתו באלמושד - נפתח מוזיאון לזכרו
• 1990 - התעריך 22 בינואר, כשסיים קלצ'יי את כתיבת ההמנון של הונגריה, הוכרז כ"יום התרבות ההונגרית"

כתביו

• Vanitatum Vanitas 1823. (הבל הבלים)
• Himnusz 1823. ההמנון הלאומי של הונגריה
• 1825 אודה לחירות
• 1830 - שירה לזריני
• Huszt 1831. מכתם

פרוזה, מסות

• 1823 - Nemzeti hagymányok - מסורות לאומיות
• Országgyűlési napló יומן מישיבות הפרלמנט - פורסם ב-1848, מהדורה מדעית פורסמה ב-2000
• Parainesis 1837 (הטפה) מוקדש לאחיינו, קלמן קלצ'יי

מקורות

• צבי-הפלאות - אנתולוגיה מן השירה ההונגרית לדורותיה - בחר, תרגם מהונגרית והוסיף מבואות איתמר יעוז קסט, מהדורה דו-לשונית, עקד 1984, תל אביב

לקריאה נוספת

• Oesterreichische National-Encyklopedie III Band J bis M, Friedrich Beck Universitäts Buchhandlung, Wien 1835

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרנץ קלצ'יי בוויקישיתוף

• פרנץ קלצ'יי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)