איתמר יעוז-קסט

איתמר יָעוֹז-קֶסְט (בהונגרית: Jaoz-Keszt; לעיתים Yaoz-Kest;‏ 3 באוגוסט 1934 – 11 בפברואר 2021) היה משורר ומתרגם עברי, ישראלי ממוצא הונגרי, ניצול השואה. החל לפרסם את שיריו ב-1956. פרסם עשרות ספרי שירה, פרוזה ועיון.

איתמר יָעוֹז-קֶסְט

איתמר יָעוֹז-קֶסְט
איתמר יָעוֹז-קֶסְט
לידה	3 באוגוסט 1934 סרווש, הונגריה
פטירה	11 בפברואר 2021 (בגיל 86)
שם לידה	פֵטֶר אֶרווין קסט
מדינה	ישראל, הונגריה
לאום	יהודי
עיסוק	משורר, סופר, מתרגם
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
שפות היצירה	עברית, הונגרית, לטינית
תחום כתיבה	שירה, סיפורת, עיון, תרגום
נושאי כתיבה	שירת השואה, דו-שורש,שירה אמונית
בן או בת זוג	חנה יעוז
פרסים והוקרה	פרס הרצל, פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, פרס שר החינוך והתרבות, פרס נשיא המדינה לספרות, פרס ראש הממשלה ליצירה

יעוז-קסט היה מעורב באופן פעיל בהוויה הספרותית הישראלית. הוא גילה וטיפח משוררים צעירים רבים, במסגרת עבודתו כעורך "עקד", אותה הקים ב-1958 וביטאוניה הספרותיים. שימש במשך 3 שנים כנשיא אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל.

שיריו נלמדים ברוב בתי-הספר התיכוניים בישראל, במסגרת תוכנית הלימודים לבחינות הבגרות, הן בנושא השואה והן בנושא אמונה. יצירתו משמשת כחומר למחקר במסגרת התואר השני וכן במסגרת עבודות דוקטורט.

ביוגרפיה

יעוז-קסט נולד בשם פֵטֶר אֶרווין קסט (Péter Ervin Keszt) בשנת 1934 בעיירה סרווש (Szarvas) שבמחוז בֵּקֵש בהונגריה (בדרום-מזרח הונגריה של ימינו) במשפחה יהודית-הונגרית. סבו מצד אביו, אלכסנדר קסט, היה סוחר עצים בעיירה סרווש. מצד אמו הוא נצר לשושלת רבנים גדולה וידועה, שושלת זילברשטיין (הבולטים בשושלת זו הם הרבנים שלמה, דוד וישעיהו, מראשי האורתודוקסיה ההונגרית).

יעוז-קסט נולד למשפחה שעברה תהליך של התבוללות - סבו מצד אמו, עוה"ד יוליוס אֶזֶה, האמין שהשתלבות בחברה ההונגרית-הנוכרית היא הפתרון לבעיית היהודים, וכדי להקל על תהליך ההתבוללות בחר בשם "אֶזֶה", שם בעל צליל הונגרי מובהק (שם זה עוברת על ידי המשורר ל"יעוז"). ההתבוללות לא הצילה את המשפחה בימי השואה. יוליוס אֶזֶה ורעייתו נרצחו באוסטריה באפריל 1945. אביו של המשורר, ד"ר בילא קסט, אימו ואחותו נשלחו יחד עמו למחנות הריכוז. הם היו במחנה הריכוז ברגן-בלזן, והשתחררו מרכבת-מוות בלב גרמניה ב-13 באפריל 1945.

משפחת קסט עלתה לישראל בשנת 1951. באחד הראיונות שנערכו עִמו אמר יעוז-קסט:

הייתה לי ילדות מוגנת עד שנת 1944 ואז חומות המגן נפלו בבת אחת. לא אפריז אם אומר כי הצלתי הייתה בגדר נס. כמעט לא ידוע על מקרה נוסף שבו משפחה שלמה, אב, אם, ילדה וילד, שנכלאו במחנות ריכוז, שרדו את התופת ונותרו בחיים

יעוז-קסט היה מורה בבית ספר תיכון בתל אביב, ותחת ידו גדלו והתחנכו ד"ר מיכל גוברין, עמרי ניצן, מיכה לבינסון, מיכאל הנדלזלץ ורבים אחרים הנושאים בתוכם ערכים שהטמיע בהם, למען התפתחות התרבות, הספרות והתיאטרון בישראל.

בשנת 1958 ייסד, יחד עם אחותו מריצה, את הוצאת הספרים העברית הראשונה שיועדה לשירה בלבד, "עקד", ואת כתב העת "עקד לשירה" (שיצא לאור משנת 1960 ועד שנות ה-70) וכתב העת "פסיפס" שהמשיך אותו.

בשנת 1959 פרסם יעוז-קסט את קובץ שיריו הראשון "מלאך ללא כנפיים" בהוצאת עקד. שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1961, פרסם את מחזור השירים "נוף בעשן - פרקי ברגן בלזן", שירי השואה שזכו בפופולריות רבה.

בשנת 1985, ביקר יעוז-קסט בעיר ילדותו בהונגריה ופקד את קברותיהם של קרובי משפחתו. ביקור זה חל במקרה ביום השנה למותו של הרב ישעיהו זילברשטיין, קרוב משפחתו משושלת זילברשטיין. בשובו ארצה כתב את השיר "זימון" - שיר המתעד את הביקור ואת השפעתו על חייו. בעקבות ביקור זה בבית הקברות בהונגריה החל יעוז-קסט בתהליך הדרגתי של חזרה בתשובה ובשנת 2001 תיאר את עצמו: "איני מגדיר את עצמי חוזר בתשובה, כי זה נראה לי קיצוני, ואני לא בדיוק מקיים תרי"ג מצוות."

ב-1999 נבחר לשמש כנשיא אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, ושימש בתפקיד עד פסח 2002.

היה נשוי לפרופ' חנה יעוז-קסט, חוקרת השואה וספרות השואה באוניברסיטת בר-אילן, עד פטירתה ב-2014, ולהם שני ילדים.

נפטר ב-11 בפברואר 2021 ונקבר בבית הקברות ירקון.

יצירתו

ביצירתו מספר מעגלים מרכזיים: ילדות בשואה והשלכותיה, עלייה לישראל על רקע העליות ההמוניות ו"כור ההיתוך", מודעות לחוויות דו-שורשיות, עימות מחדש עם נופי המוצא והילדות והליכה לעבר עולם האמונה והדת, תוך מאבקים פנימיים.

מעגל ראשון

ילדות בשואה והשלכותיה הופיעה לראשונה בספר שיריו "נוף בעשן - פרקי ברגן-בלזן", שראה אור ב-1961. ספר זה היה מבין הספרים הראשונים של משוררים צעירים, שחוו את השואה מבשרם (הוא היחיד מביניהם שהיה כלוא בילדותו במחנות השמדה בגרמניה). נושא השואה המשיך להזין את שירתו לכל אורך דרכו. התחנות הבולטות הן: הפואמה "מול גרמניה – מסע סביב גופו של היטלר" (1983), המתייחסת לעימות הניצול עם גרמניה החדשה-ישנה. יותר מאוחר הופיע ספר השירים: "דלתות צריפים עוד נפתחות בי" (1997) – מחזור שירים נטורליסטי בעל יסודות גרוטסקיים, ובו עימות מאוחר וישיר של המבוגר עם עולמו כילד במחנה ברגן-בלזן.

מעגל שני

מעגל העלייה לישראל והמאבק על הקליטה בה. במסגרת עיצוב שירי לעולמו של צעיר העולה לישראל ועובר את חבלי "כור ההיתוך" – גיבש יעוז-קסט את תפיסתו ה"דו-שורשית" לגבי תחומי הספרות והאמנות: קיום-יחד של תרבות ארץ המוצא והתרבות הישראלית המתהווה. בכך פילס דרך לתפיסה פלורליסטית של מיזוג בין תרבויות ארצות-המוצא של העולים מהתפוצות השונות עם התרבות הישראלית. הוא נתפס כמי שהניח את היסוד למהלך ה"דו שורשי" בספרות העברית (כניגוד וכהשלמה ל"ספרות הילידית" של "דור המדינה").

כהמשך לעולמו של הניצול החי בישראל הוא נתן ביטוי שירי נרחב לעימות מחודש עם נופי המוצא והילדות – בספרי שירה המתארים שיבות דמיוניות וריאליות אל עיר הילדות, מתוך בחינה ספרותית מחודשת של שורשיו. בה בעת עוקבת שירתו אחר האירועים המתחוללים בארץ, כדוגמת "שירים מן העורף" – שירים שנכתבו בעקבות מלחמת יום הכיפורים (1973-4)

מעגל שלישי

בעולם שירתו יעוז-קסט מבטא חיפושים ומאבק, תוך כדי הליכה לעבר עולם האמונה והדת. המעבר רצוף נפתולים - בעיקר לאור העובדה, שהכותב בא מקרב היהדות הניאולוגית-מתבוללת של הונגריה. ספרי שיריו המרכזיים במעגל זה: "צינורות מוליכי אש" (1986), "ייחודים עלי אדמות - שירים בשולי הסידור" (1990), "שבעה סימני קשירה" (1994), "עולה בהר - מבחר שירי אמונה ותשובה" (1998), "האור הלבן" (2009).

אוסף שיריו המקיף 1956–2001, ראה אור ב-2001, והוא משקף, למעשה, את שלושת המעגלים השונים בשירתו: ילדות בשואה, עלייה ומודעות לחוויות "דו-שורשיות" וחיפושי אמונה בעולם היהודי.

המערך השירי על כל מעגלותיו לווה בעולם יצירתו של יעוז-קסט בכתיבת פרוזה אוטוביוגרפית: "בחלון הבית הנוסע", רומן (1970), "צל הציפור", רומן (1971), "אחיזה של חול", רומן (1977), "הקו הזרחני", נובלה (1972), "מרכבה לילית", סיפורים (1973). מבחר מהפרוזה בשם: "המהגר הביתה" (2005).

השירה והסיפורת לוו על ידו במערך עיוני של מסות ודברי הגות, שראה אור במסגרת "במות יחיד": על התפיסה הנאו-יהודית בתחומי הספרות והאמנות (1974), "להוייה הדו-שורשית בישראל" (1979), "לאומיות וטראנס-חילוניות בספרות הישראלית" (1986), "קווים לארס-פואטיקה נאו-דתית" (1986) ועוד. המסות קובצו יחד בספר בשם: "7 במות יחיד - מהוויה דו-שורשית עד הוויה אמונית דתית (2002-1974)". הספר ראה אור ב-2003, והוא משקף את תפיסתו האידיאית של המשורר.

תרגומיו

איתמר יעוז-קסט תרגם לעברית מבחר מקיף מתוך 400 שנות שירה הונגרית. האנתולוגיה ראתה אור בשלושה כרכים בשם "צבי הפלאות" (בשנים 1984–1989). הוא תרגם קובץ משיריו של המשורר היהודי-הונגרי שנספה בשואה, מיקלוש רדנוטי, בשם "בעקבות אורפאוס", וכן תרגם מבחרים משל גדולי הקלסיקונים ההונגריים: שנדור פטפי ויאנוש אראן. על כל אלה קיבל עיטור-כבוד מאת נשיא הונגריה, בעת ביקורו בישראל ב-1992. כמו כן תרגם מיצירותיו בפרוזה של אימרה קרטס, יהודי-הונגרי חתן פרס נובל, ומיצירותיהם של מספרים הונגריים נודעים. פרסם מבחר תרגומי שירה בשם "כתב-ראי" (2004). המבחר כולל תרגומים מהונגרית, מלטינית, מאנגלית, מגרמנית ומצרפתית. כמו כן ערך אנתולוגיה מקיפה של משוררים יהודיים בספרות העולם, "בסימן כוכב" (2003).

קיבל את פרס שר החינוך והתרבות לתרגום (1998).

שיריו של יעוז-קסט תורגמו לשפות רבות, ושני מבחרים משירתו הופיעו בהונגריה בהוצאת "אירופה" (1989) ובהוצאת "עבר ועתיד" (1998).

מבחר השירים של יעוז-קסט, שראה אור בהוצאת "אירופה", זיכה אותו ב"פרס פאן" ההונגרי (1989). בשנות השמונים סייע בהכנת אנתולוגיה מתורגמת מן השירה העברית שראתה אור בהונגריה, והוסיף לה הקדמה מקפת.

פרסים ואותות כבוד

יעוז קסט זכה בפרסים רבים, בהם:

• פרס טלפיר, 1967.
• פרס ורטהיים/אוניברסיטת בר-אילן, 1984.
• פרס חולון, 1984.
• פרס לאה גולדברג, 1990.
• פרס הרצל, 1972.
• פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, 1992.
• עיטור-כבוד של נשיא הונגריה על תרגום שירה הונגרית לעברית, 1992.
• פרס שר החינוך והתרבות לתרגום, 1998.
• פרס אפרת, 1999.
• פרס נשיא המדינה לספרות, 2002.
• פרס אקו"ם על מפעל חיים, 2003.
• פרס ראש הממשלה ליצירה ע"ש לוי אשכול, 2007.
• פרס ברנר, 2016

ספריו

שירה

• מלאך ללא כנפיים, 1959.
• נוף בעשן פרקי ברגן-בלזן, 1961.
• אור הנחשך: משחק מסתורין ב-9 מראות של שיר, איור: יעקב וכסלר, הוצאת עקד, תל אביב, 1963.
• ירושת עיניים, 1965.
• למורד ביתה, 1969.
• קיץ של ויולה, 1973.
• 13 שירים מן העורף, 1974.
• ילדות השואה: על פי מחזור השירים נוף העשן, פרקי ברגן בלזן, 1975.
• דו-שורש, 1976.
• מתיך הזהויות, 1980.
• לשון הנהר, לשון הים – אוסף, 1983.
• צינורות מוליכי אש, 1986.
• ייחודים עלי אדמות/שירים בשולי הסידור, 1990.
• שבעה סימני קשירה, 1994.
• דלתות צריפים עוד נפתחות בי, 1997.
• עולה בהר- שירי אמונה ותשובה, 1998.
• שירים נבחרים, 1998.
• משירי איתמר יעוז-קסט 1956–2001, אוסף, 2002.
• הבית מאזין לקולות, שירים ושירים בפרוזה, 2005.
• "תאונה ונס בערב", פואמה, 2007.
• "ספר האור הלבן", שירים על אמונה ותשובה, 2009.
• "ספר השורש הבוער", 1960–2010, 2010.
• "שירים לרעיה בשער השמיים", 2015.

פרוזה

• בחלון הבית הנוסע – רומן, 1970.
• צל הציפור – רומן, 1971.
• אחיזה של חול – רומן, 1977.
• הקו הזרחני – נובלה, 1972.
• מרכבה לילית – סיפורים, 1973.
• המהגר הביתה – מבחר מהפרוזה (ישן וחדש), 2005
• כינור שחור מבבל – נובלה, 2008.

עיון

• על התפיסה הנאו-יהודית בתחומי הספרות והאמנות, 1974.
• להווית הדו-שורשיות בישראל, 1979.
• לאומיות וטראנס-חילוניות בספרות הישראלית, 1986.
• קווים לארס-פואטיקה נאו-דתית, 1989.
• אוטופיה ובית המקדש לאור השירה העברית ומציאות ימינו, 1995.
• 7 במות-יחיד, מסות אישיות 1974–2004, 2003.

תרגומי שירה

• שקא שירים יפניים, כתב: דב רוזנפרב, ציורים: אורי שטטנר, 1953.
• שירי פסיפס: תרגומים, "שחור על גבי לבן",(ציור: אורי שטטנר), תשט"ז–1955.
• מבחר השירה היהודית בהונגריה ותולדותיה, 1960.
• צבי הפלאות (שלושה כרכים מאוצר השירה ההונגרית), 1984–1989.
• כתב בגביש – תרגומים משירת העולם, 1968.
• הוראציוס, שביל הזהב, 1967
• מ. רדנוטי, בעקבות אורפאוס, 1971
• י. קאשאק, הסוס מת, הציפורים פורחות להן,1996
• ש. פטפי, אהבה וחרות ,1997
• י. אראן, חג התירס, 1998
• א. מזאי, אדורנו, 1994
• א. גרגאי, אתה המזוזה על דלתי, 2002
• "כתב ראי" – מבחר תרגומים של איתמר יעוז-קסט משירת העולם (מלאטינית, מאנגלית, מצרפתית, מגרמנית ומהונגרית), 2004
• מילאן פישט – רחוב רוחות הרפאים, 2008.
• שירה הונגרית – היום, אנתולוגיה קטנה, 2009.
• מיהאי באביץ – סבך גני החלומות, 2011.
• אישטוון טורצי – שוער הלילה, 2011.
• מיקלוש רדנוטי – צעדת פרך, 2012.

תרגומי פרוזה מהונגרית

• פ. קארינטי, סליחה המורה, 1961
• ג. גרדוני, האיש הלא נראה, 1988
• מ. סאבו, העופר, 1994
• א. קרטס, קדיש לילד שלא נולד, 2001
• א. קרטס, חיסול, (עומד להופיע)

אוטוביוגרפיה

• אוטוביוגרפיה ספרותית של א. יעוז-קסט בשם "שני צידי הסף" ראתה אור בשנת 2000 (ראיינה: פרופ' חנה יעוז).

עריכה

ערך אנתולוגיות לשירה, ומספר רב מאוד של ספרי שירה.

ערך עם נתן גרוס ורנה קלינוב את השואה בשירה העברית: מבחר, בהוצאת יד ושם והקיבוץ המאוחד, 1974.

ערך מבחר משירי אביגדור המאירי והקדים מסת מבוא, 1977.

הופיעה בעריכתו האנתולוגיה: "בסימן כוכב", מבחר – 100 משוררים יהודים בספרות העולם (2003).

ערך את כתב-העת "עקד לשירה" 1960–1973.

ערך את שנתוני "עקד לשירה" בשנות ה-70.

עורך את כתב-העת "פסיפס" מ-1989 ואילך.

פרסם מאמרים רבים בעיתונים ובכתבי-עת על משוררים בני-דורו, וספר-עזר לסדנאות בשם: "12 שיחות על שירה".

לקריאה נוספת

• הלל ברזל, שירה והתגלות, הוצאת עקד, 2012.
• ד"ר אברהם הגורני-גרין, לנושא השואה בשירתנו, עיון בשירי: אורי צבי גרינברג, נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, דוד פוגל, אבא קובנר, דוד רוקח, איתמר יעוז-קסט, אבנר טריינין, יעקב בסר, רבקה מרים, הוצאת עקד, 1970.

קישורים חיצוניים

• כתבי איתמר יעוז-קסט בפרויקט בן-יהודה
• איתמר יעוז-קסט, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• איתמר יעוז-קסט, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• איתמר יעוז-קסט, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• "אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת סַכָּנָה לָעוֹלָם, כְּדֵי שֶׁלְּאַחַר הִשָּׁמְדִי לא תִּוָּתֵר עוֹד פִּסַּת עָלֵה-עֵשֶׂב עַל-פְּנֵי כַּדּוּר-הָאָרֶץ" – תשובתו של איתמר יעוז-קסט לשיר שפרסם הסופר הגרמני גינטר גראס, בגנות הכוח הגרעיני של ישראל. (ובתירגום לאנגלית)
• ענת לויט, "ארבעים שנה אני הולך אל עבר היהדות", מעריב, 28 באוגוסט 1987 (ראיון)
• יעקב בר-און, "כשאני יודע שזהו זה, פורצת שמחה", מקור ראשון, מוסף "שבת", 19 באפריל 2011
• הלל ברזל, "איתמר יעוז-קסט: דרכו אל הפרוזה הפיוטית", מאזנים, יוני 2006, עמ' 2–5. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• מידע על איתמר יעוז-קסט בקטלוג הספרייה הלאומית
• הספרים של איתמר יעוז-קסט, באתר "סימניה"
• איתמר יעוז-קסט, דף שער בספרייה הלאומית
• איתמר יעוז-קסט, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
• איתמר יעוז-קסט, בארכיון הבימה

מכתביו:

• מחברת שחורת-כריכה: ניצול נזכר בילד שהיה. איתמר יעוֹז-קֶסְט פוגש את פֵּטֶר קֶסְט שנית, באתר יד ושם
• איתמר יעוז-קסט באנתולוגיה מקוונת לשירה עברית באתר של נילי דגן
• שירים של איתמר יעוז-קסט, באתר "יקוד" – כתב-עת לספרות עברית
• יחזקאל נפשי ודן תורן קוראים משירת איתמר יעוז-קסט, ברדיו תל אביב

על כתביו:

• משה שמיר, החפץ והקיום, מעריב, 10 בפברואר 1984 - על "לשון הנהר, לשון הים"
• לאה מזור עיונים בפואמה 'נוף בעשן', במקראנט
• איילת בן זקן, "שתיקות" / איתמר יעוז-קסט באתר "לב לדעת"
• חנה יעוז, הפואימות של איתמר יעוז-קסט - בין המיתי לקונקרטי, באתר "עמלנט"
• חלי אברהם-איתן, 'האור הלבן' לאיתמר יעוז קסט, באתר "דעת", אדר תש"ע
• חלי אברהם-איתן, פה בארץ חרדת אבות, "מקור ראשון", 29 ביולי 2005
• הרצל חקק, סולם איתמר, מקור ראשון, מוסף "שבת", 1 בינואר 2014
• הרצל חקק, ספר האור הלבן / איתמר יעוז-קסט - שירים על אמונה ועל תשובה, באתר "e-mago",‏ 18 בינואר 2010
• אביב עקרוני, "המשכה של התמודדות פנימית", מאזנים, אוקטובר 1977, עמ' 347–349. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה) - על "אחיזה של חול"
• ראובן בן-יוסף, "לעת צהרים עצר האור: על שירתו של איתמר יעוז-קסט", מאזנים, ינואר 1988, עמ' 40–42. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• אברהם בלאט, "סידור התפילה כמושא פואטי", מאזנים, פברואר-מרס 1990, עמ' 71–72. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• נורית גוברין. "בין זרועות ארץ ההולדת לציפורניה: הונגריה בספרות העברית". 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ו', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה/2015, עמ' 53-110.
• נורית גוברין. "להפוך את הכאב לשירה". על הפואמה: "תאונה ונס בערב". 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ו', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה/2015, עמ' 242 -247.

עם מותו

• רן יגיל, הנֵס והניסיון, באתר הארץ, 17 בפברואר 2021
• שילהב קסט, שלושים למותו של איתמר יעוז־קסט | מה נכון יותר, בלונד שערה או זהב שערה?, באתר הארץ, 3 במרץ 2021
• יערה בן דוד, חי לחוף הים התיכון, אך יושב לחוף הנהר, באתר הארץ, 3 במרץ 2021
• מיכל גוברין, מורה על נתיב המסתורין, באתר הארץ, 3 במרץ 2021
• רוני סומק, לחרוט בעור את המלה "שתיקה", באתר הארץ, 3 במרץ 2021
• איתמר יעוז-קסט, שיר: חוּשׁ־הַמִּסְתּוֹרִין; על המשורר: אילן ברקוביץ' וחמוטל בר יוסף, באתר הארץ, 3 במרץ 2021
• איתמר יעוז-קסט, שירים מעזבונו: שְׁחֹר־עָנָן מִתְעַגֵּל בַּשָּׁמַיִם; חַלּוֹן בֵּיתִי, באתר הארץ, 3 במרץ 2021