פרנקי נאקלס
פרנסיס וורן ניקולס ג'וניור (באנגלית: .Francis Warren Nicholls Jr; 18 בינואר 1955 - 31 במרץ 2014)[1][2], הידוע יותר בשם פרנקי נאקלס (באנגלית: Frankie Knuckles), היה די ג'יי, מפיק מוזיקלי ורמיקסר אמריקאי.[3] הוא מילא תפקיד חשוב בפיתוח הז'אנר של מוזיקת האוס בשיקגו במהלך שנות ה-80, והפיכתה לפופולרית. בשנת 1997 זכה נאקלס בפרס הגראמי עבור רמיקסר השנה, לא קלאסי. בשל חשיבותו בפיתוח הז'אנר, נאקלס כונה לעיתים קרובות "הסנדק של מוזיקת האוס".[4]
 | |
| לידה |
18 בינואר 1955 הברונקס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
31 במרץ 2014 (בגיל 59) שיקגו, ארצות הברית |
| שם לידה |
Francis Warren Nicholls, Jr. |
| שם במה |
Frankie Knuckles |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-העשור של 1970 |
| עיסוק | DJ, מפיק מוזיקלי, רמיקסר |
| סוגה |
דיסקו, מוזיקת האוס, רית'ם אנד בלוז, מוזיקת נשמה |
| כלי נגינה |
פטיפון |
| חברת תקליטים |
וירג'ין רקורדס |
| פרסים והוקרה |
היכל התהילה הגאה של שיקגו (1996) |
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
קריירה מוזיקלית עריכה
שנות ה-70 וה-80 עריכה
נאקלס, שנולד בברונקס, וחברו לארי לוון החלו לפקוד דיסקוטקים כבני נוער במהלך שנות ה-70. בזמן שלמדו עיצוב טקסטיל ב-Fashion Institute of Technology, נאקלס ולוון החלו לעבוד כתקליטנים, בעיקר של מוזיקת נשמה, דיסקו ו-R&B בשניים מהדיסקוטקים המוקדמים החשובים ביותר, The Continental Baths ו-The Gallery.[5][6] בסוף שנות ה-70, נאקלס עבר מניו יורק לשיקגו,[7] שם חברו הוותיק, רוברט ויליאמס, פתח את מה שהפך למועדון הלילה בשם Warehouse . כשהמועדון נפתח בשיקגו ב-1977, נאקלס הוזמן לתקלט על בסיס קבוע, מה שאפשר לו לפתח את כישוריו וסגנונו. הסגנון הזה היה תערובת של קלאסיקות דיסקו, מוזיקת נשמה יוצאת דופן מלייבלים עצמאיים, רצועת רוק אקראית, סינת'-דיסקו אירופאי וכל מיני תקליטים נדירים, שכולם מוזגו בסופו של דבר ל"מוזיקת האוס". סגנון המוזיקה הידוע בשם האוס נקרא על שם גרסה מקוצרת של השם "Warehouse".
נאקלס היה כל כך פופולרי שה-Warehouse, בתחילה מועדון לחברים בלבד עבור גברים הומוסקסואלים שחורים ברובם, החל למשוך קהל סטרייטי ולבן יותר, מה שהוביל את בעליו, רוברט ויליאמס, לפתוח את המועדון ללא-חברים. נאקלס המשיך כתקליטן ב-Warehouse עד נובמבר 1982, אז הקים מועדון משלו בשיקגו, The Power Plant.[8]
בסביבות 1983, נאקלס קנה את מכונת התופים הראשונה שלו כדי לשפר את המיקסים שלו, מדריק מיי - דיג'יי צעיר שעשה את הנסיעה באופן קבוע מדטרויט כדי לראות את נאקלס ב-Warehouse ואת רון הארדי ב-Music Box, שניהם בשיקגו.[7] השילוב של ביטים של מכונת תופים עם קלאסיקות קאלט מהדיסקו הגדירו את הסאונד של מוזיקת שיקגו האוס המוקדמת, צליל שהרבה מפיקים מקומיים החלו לחקות באולפנים עד 1985.
כשהמועדון שלו, Powerhouse נסגר ב-1987, נאקלס עבר לבריטניה לארבעה חודשים ותקלט ב-DELIRIUM!, מסיבת חמישי בערב במועדון Heaven, מועדון להט"ב בלונדון.[9] אמני האוס בשיקגו היו מבוקשים מאוד וזכו להצלחה גדולה בבריטניה עם ז'אנר המוזיקה החדש. נאקלס גם עשה ביקור בניו יורק, שם המשיך לעסוק בהפקה, רמיקסים והקלטות.[10] בשנת 1988 יצא אלבומם השלישי של הפט שופ בויז, Introspective, בו נאקלס היה מפיק שותף של השיר "I Want a Dog".
עבודה עם ג'יימי פרינסיפל עריכה
בשנת 1982, נאקלס נפגש עם ג'יימי פרינסיפל - זמרת לא מוכרת שהכיר לו חבר משותף חוזה "לואי" גומז, שהקליטה את הרצועה הווקאלית המקורית "Your Love" על טייפ סלילים. גומז נתן לנאקלס עותק של הרצועה, ובמשך שנה נאקלס ניגן אותה כמיקס דאב בסטים שלו, עד שהשיר הפך לחביב הקהל. נאקלס נכנס מאוחר יותר לאולפן כדי להקליט מחדש את הרצועה עם פרינסיפל, ובשנת 1987 עזר להוציא לאור את Your Love ו-Baby Wants to Ride על תקליטי ויניל לאחר שהלחנים האלה נוגנו באופן קבוע על טייפ סלילים ב-Warehouse.[10]
בזמן שמוזיקת ההאוס התפתחה בשיקגו, המפיק .Chip E (אנ') הדריך את נאקלס והפיק את ההקלטה הראשונה של נאקלס, "You Can't Hide from Yourself".[11] אחר כך הגיעה עוד עבודת הפקה, כולל "Baby Wants to Ride" של ג'יימי פרינספל, ומאוחר יותר "Tears" עם רוברט אוונס (מ-Fingers Inc. ) וסטושי טומיי.[10]
משנות ה-90 עריכה
נאקלס הכין מספר רב של מיקסים ושיתף פעולה עם דייוויד מוראלס ב-Def Mix Productions. אלבום הבכורה שלו Beyond the Mix, שיצא לאור ב-1999 בווירג'ין רקורדס, הכיל את מה שייחשב ליצירתו המכוננת, "The Whistle Song",[12] שהיה הראשון מבין ארבעה להיטים שלו שהגיעו למקום הראשון במצעד הריקודים האמריקאי. המיקס של "Change" של ליסה סטנספילד, שיצא באותה שנה, הציג גם את המוטיב דמוי המשרוקית. רצועה נוספת מהאלבום, "Rain Falls", כללה שירה של ליסה מיכאליס. שמונה אלפים עותקים של האלבום נמכרו עד 2004. רמיקסים מרכזיים נוספים מהתקופה הזו כוללים את העיבוד המחודש שלו להמנון "Talking with Myself" של Electribe 101 ואת "Where Love Lives " של אליסון לימריק .
כשג'וניור ואסקז לקח שבתון מ-The Sound Factory במנהטן, נאקלס תפס את מקומו כתקליטן הבית.[13] הוא המשיך לעבוד כרמיקסר לאורך שנות ה-90 ועד העשור הבא, ועיבד מחדש רצועות של מייקל ג'קסון, לותר ונדרוס, דיאנה רוס, איטרנל וטוני ברקסטון. הוא הוציא כמה סינגלים חדשים, כולל "Keep on Movin'" והוצאה מחודשת של להיט קודם "Bac N Da Day" עם Definity Records. בשנת 1995, הוא הוציא את אלבומו השני בשם Welcome to the Real World. עד 2004 נמכרו 13,000 עותקים.
נאקלס היה הומו גלוי, ונכנס להיכל התהילה הלהט"בי של שיקגו בשנת 1996.[14]
בשנת 2004, נאקלס הוציא אלבום בן 13 רצועות של חומרים מקוריים - הראשון שלו מזה למעלה מעשור - שכותרתו A New Reality.[15]
מותו עריכה
באמצע שנות ה-2000, נאקלס פיתח סוכרת מסוג 2. הוא פיתח דלקת העצם לאחר ששבר את כף רגלו בסנובורד, ועבר קטיעה לאחר שסירב לקחת חופש לטיפול.[16] הוא נפטר ב-31 במרץ 2014 בשיקגו בגיל 59 עקב הסיבוכים מהמחלה.[17][18]
מורשת עריכה
באפריל 2015, שנה לאחר מותו, Defected Records הוציאה אוסף רטרוספקטיבי, House Masters Frankie Knuckles; נאקלס בחר את רשימת השירים לפני מותו. כמו כן, באותו חודש, כמחווה לנאקלס, יצאה לאור גרסה לשירו "Baby Wants to Ride" על ידי אנדרוורלד והלר ופארלי לציון שנה למותו. השיר הגיע היישר למקום הראשון במצעד סינגלי הוויניל הרשמי הראשון אי פעם בבריטניה. כל ההכנסות עברו לקרן Frankie Knuckles Trust/קרן האיידס של אלטון ג'ון.[19] שנה לאחר מותו, ב-4 באפריל 2015, הושמע מיקס In Memoriam Essential ב-BBC Radio 1 המכיל שני מיקסים של נאקלס שטרם יצאו לאור.[20] נאקלס הופיע בסרטים הדוקומנטריים "Maestro" מ-2003 שכתב וביים ג'וסל ראמוס,[21] "The UnUsual Suspects: Once Upon a Time in House Music", בבימוי צ'יפ אי. מ-2005,[22] ו-"Continental" מ-2013 על Continental Baths .
פרסים עריכה
בשנת 1997 זכה נאקלס בפרס הגראמי עבור רמיקסר השנה, לא קלאסי.[23] בשנת 2004, העיר שיקגו קראה קטע רחוב על שם נאקלס, במיקום של מועדון ה-Warehouse, ברחוב ג'פרסון בין שדרות ג'קסון לרחוב מדיסון.[16] בשנת 2005, נאקלס נכנס להיכל התהילה של מוזיקת הריקודים על הישגיו.[23][16]
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של פרנקי נאקלס
פרנקי נאקלס, ברשת החברתית פייסבוק
פרנקי נאקלס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פרנקי נאקלס, ברשת החברתית אינסטגרם
פרנקי נאקלס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פרנקי נאקלס, באתר אייטונס (באנגלית)
פרנקי נאקלס, באתר ספוטיפיי
פרנקי נאקלס, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
פרנקי נאקלס, באתר AllMusic (באנגלית)
פרנקי נאקלס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פרנקי נאקלס, באתר Discogs (באנגלית)
פרנקי נאקלס, באתר Songkick (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ Matos, Michaelangelo (1 באפריל 2014). "Frankie Knuckles, Godfather of House Music, Dead at 59". Rolling Stone. נבדק ב-1 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Slotnick, Daniel E. (2 באפריל 2014). "Frankie Knuckles, 59, Pioneer House D.J., Dies". The New York Times. נבדק ב-7 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Barnes, Marcus (28 בנובמבר 2012). "Frankie Knuckles: An extended chat with the Godfather of House". The Independent. אורכב מ-המקור ב-27 ביוני 2014. נבדק ב-1 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Frankie Knuckles". AllMusic. נבדק ב-2 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Frank Broughton (27 בפברואר 1995). "Frankie Knuckles". DJ History. NYC. אורכב מ-המקור ב-7 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Frankie Knuckles Songs, Albums, Reviews, Bio & More, AllMusic (באנגלית)
- ^ 1 2 Greg Kot (1 באפריל 2014). "Frankie Knuckles, house music 'godfather,' dead at 59". The Chicago Tribune.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Minsker, Evan (באפריל 2014). "Frankie Knuckles, Chicago House Legend, Dead at 59". Pitchfork. נבדק ב-1 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Frankie Knuckles". Faith Fanzine. 2017-01-09. אורכב מ-המקור ב-9 בינואר 2017. נבדק ב-25 באוגוסט 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Greg Kot, Frankie Knuckles, house music ‘godfather,’ dead at 59, Chicago Tribune, 2014-04-01 (באנגלית אמריקאית)
- ^ You Can't Hide From Yourself 12 Inch (12" Vinyl Single) UK Portrait 1987, Frankie Knuckles
- ^ Moran, Lee (1 באפריל 2014). "Godfather of House' Frankie Knuckles dead at 59". New York Daily News. נבדק ב-2 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Slotnik, Daniel E. (2 באפריל 2014). "Frankie Knuckles, 59, Pioneer House D.J., Dies". The New York Times. נבדק ב-2 באפריל 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Chicago Gay and Lesbian Hall of Fame". Glhalloffame.org. אורכב מ-המקור ב-2014-08-12. נבדק ב-2014-07-27.
- ^ Brett Gibbons (1 אפר' 2014). "Birmingham-bound DJ Frankie Knuckles dies". Birmingham Mail.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Frankie Knuckles: House pioneer dies aged 59 2 April 2021, BBC
- ^ "RIP Freddie Knuckles 1955–2014". Fact Magazine. 31 במרץ 2014. נבדק ב-1 באפריל 2014.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Legendary House DJ Frankie Knuckles Dies at 59". Gawker. 31 במרץ 2014. אורכב מ-המקור ב-1 באפריל 2014. נבדק ב-1 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Frankie Knuckles Tribute Tops First Ever Official Vinyl Chart". Sabotage Times. אורכב מ-המקור ב-2 בדצמבר 2015. נבדק ב-3 בינואר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Frankie Knuckles BBC Radio 1's Essential Mix, Essential Mix Masters (באנגלית), נבדק ב-2017-01-18
- ^ "IMDb listing for Maestro". Maestro. 2003.
- ^ The UnUsual Suspects: Once Upon a Time in House Music. IMDb. 2005. נבדק ב-1 באפריל 2014.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Lars Brandle (1 באפריל 2014). "Frankie Knuckles, House Music Legend, Dies at 59". The Guardian.
{{cite news}}: (עזרה)