פרנק גרי
פרנק אוון גרי (באנגלית: Frank Owen Gehry; נולד ב-28 בפברואר 1929) הוא אדריכל יהודי-אמריקאי יליד קנדה, מן הבולטים במחצית השנייה של המאה ה-20 ובימינו.
לידה |
28 בפברואר 1929 (בן 95) טורונטו, קנדה |
---|---|
שם לידה | Frank (Ephraim) Owen Goldberg |
מקום לימודים |
|
תקופת הפעילות | 1957–1999 (כ־42 שנים) |
תחום יצירה | אדריכלות |
זרם באמנות | אדריכלות פוסט-מודרנית |
יצירות ידועות | DZ Bank building, Stata Center, Biomuseo, מוזיאון גוגנהיים בילבאו, מוזיאון וייסמן לאמנות, אנדרטת דווייט ד. אייזנהאואר, מוזיאון קרן לואי ויטון, אולם הקונצרטים על שם וולט דיסני, רחוב ספרוס 8, גוגנהיים אבו דאבי |
פרסים והוקרה |
|
www | |
קורות חיים
עריכהגרי נולד בטורונטו בקנדה בשם פרנק (אפרים) אוון גולדברג להורים ממוצא יהודי-פולני: ארווינג גולדברג, יליד ברוקלין, וסאדי תלמה לבית קפלן, ילידת לודז'. בגיל 17 עבר לגור בלוס אנג'לס שבקליפורניה, שם הוא מתגורר עד היום.
סיים תואר ראשון באדריכלות באוניברסיטת דרום קליפורניה, שם היה חבר באלפא אפסילון פאי. לאחר מכן למד תכנון ערים ואזורים באוניברסיטת הרווארד, אך פרש מהלימודים לאחר זמן קצר והחל לעבוד על פרויקטים במשרדי אדריכלות בקליפורניה.
משנות ה-70 ועד היום נחשב גרי לאחד החלוצים בבנייה הדה-קונסטרוקטיביסטית בלוס אנג'לס, שם תכנן בתים רבים בעלי צורות חדשניות ומהפכניות מבחינה טכנולוגית. היצירה המפורסמת ביותר של גרי היא מוזיאון גוגנהיים בילבאו.
בשנת 2003 הוזמן גרי לישראל לתכנון מוזיאון הסובלנות בירושלים, פרויקט שעורר מחלוקות רבות הן מבחינה פוליטית והן מבחינה אדריכלית-אורבאנית. ב-2010 פרש מהפרויקט.[1]
גרי זכה בפרס פריצקר המכובד בשנת 1989, בפרס וולף לאמנות ב-1992 ובפרס סקופוס[2] בשנת 2010. ב-2016 החליט נשיא ארצות הברית ברק אובמה להעניק לו את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד הגבוה במדינה.[3]
עבודות נבחרות
עריכה- מוזיאון גוגנהיים בילבאו, ספרד
- הבית הרוקד - פראג, צ'כיה
- מוזיאון וייסמן לאמנות - מינסוטה
- הגלריה לאמנות של אונטריו - טורונטו
- "בניין דיי" - וניס, קליפורניה
- "מגדל גרי" - הנובר, גרמניה
- אולם הקונצרטים על שם וולט דיסני, לוס אנג'לס, ארצות הברית
- מוזיאון הסובלנות, ירושלים
- רחוב ספורס 8, ניו יורק
- פסל דג הזהב ליד מלון ארטס, ברצלונה
- לומה ארל, ארל, צרפת[4]
-
"הבית הרוקד" (או בניין "ג'ינג'ר ופרד") בפראג
-
מוזיאון גוגנהיים בבילבאו, לאורך נהר Nervión בעיר התחתית של בילבאו
-
מוזיאון EMP/SFM בסיאטל
-
מגדל גרי בהנובר
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של פרנק גרי
- רועי בית לוי, עכבר העיר אונליין, מתחיל תמיד עם עט ונייר, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2008
- אסתר זנדברג, עכבר העיר אונליין, הימים הקשים של פרנק גרי, באתר הארץ, 12 במרץ 2009
- ניקולאי אורוסוף, פרנק גרי מציג: מפגן ראווה של עושר אישי, באתר הארץ, 25 בפברואר 2011
- נטע אחיטוב, כולם שונאים את האדריכל פרנק גרי. חוץ מהביוגרף שלו, באתר הארץ, 19 במאי 2016
- רובין פוגרבין, ניו יורק טיימס, פרנק גרי כבר בן 92 ועדיין מתרגש כמו ילד, באתר הארץ, 21 באפריל 2021
- פרנק גרי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרנק גרי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- פרנק גרי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ נועם דביר, גרי: "לפרישתי אין קשר לרגישויות הפוליטיות", באתר הארץ, 17 בינואר 2010
- ^ נשיא האוניברסיטה ומושל קליפורניה העניקו את פרס סקופוס לאדריכל פרנק גרי, אתר האוניברסיטה העברית, 28 בינואר 2010
- ^ הודעת הבית הלבן על הזוכים במדליית החירות הנשיאותית, נובמבר 2016
- ^ נעמה ריבה, פרנק גרי חנך את מגדל לומה, באתר הארץ, 5 ביולי 2021