צ'ארלי היידן

צ'ארלי היידןאנגלית: Charlie Haden;‏ 6 באוגוסט 1937 - 11 ביולי 2014) היה מוזיקאי ג'אז אמריקאי. היידן ניגן בקונטרבס ופרץ את פריצתו הגדולה כנגנן הבס של אורנט קולמן. סגנונו מתאפיין במשפטי בס ליריים במיוחד, ולחניו מורכבים יחסית. הוא נחשב לאחד הבסיסטים והמלחינים הגדולים של הג'אז המודרני.

צ'ארלי היידן
Charlie Haden
לידה 6 באוגוסט 1937
שננדואה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 ביולי 2014 (בגיל 76)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Charles Edward Haden עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1957 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז, ג'אז חופשי, ג'אז הניסיוני עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה קונטרבס, בס, גיטרה בס אקוסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים ECM עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים טניה היידן, Petra Haden, Rachel Haden, Josh Haden עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.charliehadenmusic.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
צ'ארלי היידן

ביוגרפיה עריכה

הוא נולד למשפחה מוזיקלית. לעיתים תכופות חברי משפחתו היו מנגנים יחד ואף מופיעים כשהם מנגנים שירי פולקלור וקאנטרי. הוא החל את דרכו המוזיקלית כבר בגיל שנתיים, בתור זמר. הוא המשיך לשיר עם משפחתו עד גיל 15 אז מחלת הפוליו בה לקה פגעה בגרונו. כשהוא לא יכול לשלוט בקולו, היידן פנה לנגינה בקונטרבס, ואף התמחה בה. בסופו של דבר הוא רצה לעבור ל"עיר הגדולה", כלומר לוס אנג'לס, ולשם כך החל לעבוד כבסיסט הבית של תוכנית טלוויזיה ברשת ABC.

אחרי שהיגר ללוס אנג'לס בשנת 1957 הוא היה לנגן מקצועי. הוא ניגן עם הפסנתרן המפטון האוס והסקסופוניסט ארט פפר. בסוף שנות החמישים הוא שמע את אורנט קולמן מנגן עם ג'רי מאליגן במועדון לילה. למרות שקולמן הורד מהבמה, היידן הסתקרן מאוד ונפגש עם הסקסופוניסט. התפתחה ביניהם ידידות, והם החלו לנגן יחד[1]. הוא הצטרף לקולמן בניו יורק שם הקליטו סדרה של אלבומים חדשניים, כולל "צורתו של הג'אז בעתיד" (The Shape of Jazz to Come). אלבום שעורר תגובות חריפות, לכאן ולכאן. הוא עצמו העיד שהנגינה בסגנון ההרמולודי הייתה לו קשה, ותחילה היה פשוט חוזר על משפטיו של קולמן, על הבס. אולם מאוחר יותר הוא קיבל ביטחון והחל לנגן תפקידים משלו בהופעות.

במקביל לעבודתו המהפכנית עם קולמן, ניגן היידן עם הפסנתרן קית' ג'ארט ועם המתופף פול מושן, הטרמובניסט ראסל רד. כמו כן הוא הקים באותה תקופה את התזמורת השחרור המוזיקלית ("the Liberation Music Orchestra"), שהופיעה בהתחלה בעיקר באירועי שמאל, אך גם הקליטה אלבום אחד ב-1969. המשך שנות השבעים התחלפו בהרכב עשרות נגנים, רובם מהמוזיאים הנחשבים של התקופה. הוא כלל כלי נשיפה רבים, ומגוונים. ב-1982 הוציאה התזמורת את האלבום הבלדה של הנופלים ובהמשך גם את שומר החלומות אלבום מחאה על ההתערבות של ארצות הברית בפוליטיקה של דרום אמריקה, ועל האפרטהייד בדרום אפריקה. האלבום כלל סגנונות רבים, והיה אחד השיאים מוזיקליים של ההרכב.

בזמן סבב ההופעות שלו בפורטוגל בשנת 1971, הוא הקדיש את שירו "שיר לצ'ה" לכל הלוחמים נגד הקולוניאליזם במוזמביק ואנגולה. למחרת הוא עוכב בנמל התעופה ונחקר על ידי המשטרה החשאית הפורטוגלית. הוא שוחרר באותו היום, אחרי שמשרד התרבות הפורטוגלי התערב לטובתו, וכשהגיע לארצות הברית תושאל גם בידי האף בי איי[2].

בשנת 1976 היה מהמקימים של ההרכב חלומות ישנים וחדשים מלבד עבודתו עם הרכב זה בשנות השבעים ושנות השמונים הוא עבד בעיקר על דואטים עם המוזיקאים האהובים עליו. שפ, קולמן, האנק ג'ונס, קני ברון הם רק כמה מהשמות.

ב-1987 הקים את הרביעייה שלו, שמאופיינת מאוד בביצועים לא סטנדרטים, ושיולבים של מוזיקה שאיננה ג'אז באופן מובהק. למשל מוזיקה דרום אמריקאית, וכן עיבודים בסגנון התקופה הרומנטית לפסקולים של סרטים משנות השלושים. בתקופה הזו הוא החל גם לחקור יותר ויותר את מוזיקת הפולק הצפון אמריקאית, וכן הדרום אמריקאית. התנסות שהמשיכה לאורך שנים רבות והגיעה לשיאה בהתמודדות על גראמי על אלבום הפולק האינסטרומנטלי הטוב ביותר ב-2005. האלבום כלל כמה נגנים ממשפחתו הקרובה, יחד עם מוזיקאים נודעים כגון אלביס קוסטלו.

במהלך שלושת העשורים האחרונים היה היידן אחד הג'אזיטים המוערכים והמגוונים ביותר. קשה למנות את כל הפרויקטים שניגן בהם או עמם, כמוביל או כמלווה. הוא ניגן עם מוזיקאים רבים ובסגנונות רבים מאוד. הוא הוציא אלבומים והופיע בפסטיבלים הגדולים ביותר כולל פסטיבל מונריי. כמו כן, הוא היה ונשאר אחד מנגני הג'אז הכי מעורבים פוליטית בסצנה. בשנת 2005, לאחר שאיחד את התזמורת שלו, הוא הוציא את האלבום לא בשמנו שמבקר את תפקודו של הנשיא ג'ורג' בוש, ואת מלחמת עיראק.

צ'רלי היידן הלך לעולמו בתאריך 11 ביולי 2014 בגיל 76.

חייו ונגינתו עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא צ'ארלי היידן בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה