ויקיפדיה

צ'ארלי פארקהרסט

נהג מרכבות במערב הישן

צ'ארלי דארקי פארקהרסט, נולד בשם שרלוט דארקי פארקהרסט (באנגלית: Charley Darkey Parkhurst; ‏1812-1879)[1] הוא היה ידוע גם בכינויים "צ'ארלי אחת העין" או "צ'ארלי ששת הסוסים", ועבד כנהג מרכבות נוסעים במערב הישן של ארצות הברית, וכעובד חווה חקלאית בקליפורניה. הוא נולד וגדל כבת בניו אינגלנד, בעיקר בבית יתומים, משם ברח כנער, ואז אמץ את השם צ'ארלי והחל לחיות כגבר. צ'ארלי החל לעבוד באורווה ולמד להתנהל עם סוסים, כולל בהסעת כרכרות עם סוסים מרובים. הוא עבד במסצ'וסטס ורוד איילנד, והגיע עד לג'ורג'יה בדרום ארצות הברית במסגרת עבודתו.

צ'ארלי פארקהרסט
Charley Darkey Parkhurst
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1812
שרון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בדצמבר 1879 (בגיל 67 בערך)
וטסונוויל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה וטסונוויל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
המצבה של צ'ארלי פארקהרסט בבית הקברות פיוניר, בווטסונוויל, קליפורניה
המצבה של מרי פארקהרסט, אמה של צא'רלי פארקהרסט, ואשתו של אבנעזר פארקהרסט. בית הקברות ברוד ברוק בשרון, ורמונט.

בשנות השלושים המאוחרות שלו, הפליג פארקהרסט לקליפורניה בעקבות הבהלה לזהב בשנת 1849; שם הוא נהיה נהג מרכבות ידוע. בשנת 1868, הוא הצביע בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1868, אולי האדם הראשון שהיה אנטומית נקבה שהשתתף בבחירות לנשיאות בקליפורניה.[2] עם מותו, התגלה מינו האנטומי, וכן העובדה שילד תינוק בשלב מסוים, והדבר עורר תדהמה ציבורית.[3]

ביוגרפיה עריכה

צ'ארלי פארקהרסט נולד בשם שרלוט דארקי פארקהרסט[1][2] בשנת 1812 בשרון, ורמונט, למרי (מורהאוס) פארקרסט ואבנעזר פארקהרסט.[4] לפארקהרסט היו שני אחים, צ'ארלס ד. ומריה. צ'ארלס ד. נולד בשנת 1811 ונפטר בשנת 1813. האם, מרי, מתה ב-1812. זמן מה לאחר מותו של שרל ד., נלקחו שרלוט ומריה לבית היתומים בלבנון, ניו המפשייר.[1] הם גדלו תחת חסותו של מר מילשארק.

פארקהרסט ברח מבית היתומים בגיל 12. הוא אימץ את השם צ'ארלי וכן חזות גברית יותר. על פי מקור אחד, בתקופה זו פגש פאנקהרסט את אבנעזר בלץ', בעל אורווה בפרובידנס, רוד איילנד. בלץ' לקח אתת מי שהכיר כנער יתום תחת חסותו וחזר לרוד איילנד.[1] הוא התייחס אל פארקהרסט כאל בנו, ולימד אותו לעבוד עם הסוסים ולנהוג בכרכרת נוסעים, קודם עם סוס יחיד, אבל אחר כך עם שניים ואז ארבעה ובסופו של דבר שישה סוסים. פארקהרסט עבד עבור בלץ' למשך כמה שנים.

כשהיה בשנות ה-30 לחייו, נסע פארקהרסט לקליפורניה לנסות שם את מזלו, בעת הבהלה לזהב. הוא עלה על הספינה R.B. Forbes מבוסטון לפנמה;[5] הנוסעים היו צריכים לחצות את האיזמוס היבשתי ולעלות על ספינה נוספת בחוף המערבי. בפנמה, פגש פארקהרסט את ג'ון מורטון, בעל חברת הובלה עסקית בסן פרנסיסקו; מורטון העסיק את פארקהרסט כנהג.[6] זמן קצר לאחר שהגיע לקליפורניה, איבד פארקהרסט את השימוש בעין אחת בעקבות בעיטה מסוס, וכך זכה לכינוי "צ'ארלי אחת העין".

מאוחר יותר, פארקהרסט עבד עבור ג'יימס בירץ', גם הוא מרוד איילנד, ונראה שהשניים הכירה משם. בירץ', הצעיר ביותר מעשור מפארקהרסט, פתח עסק תחבורת מרכבות, שהחל מעגלה אחת, והפך לעסק גדול ומצליח, California Stage Company. המרכבות היו חלק מרכזי של היישוב של מערב ארצות הברית, והעבירו נוסעים, דואר, חדשות, משכורות, אספקה ועוד. בחברה זו פיתח פארקהרסט מוניטין כאחד הנהגים המשובחים של החוף המערבי. הוא זכה בתקופה זו בכינוי נוסף, "צ'ארלי ששת הסוסים" בשל כישוריו עם עגלות רתומות למספר גדול של סוסים.[7] נהגי הכרכרות ככלל זכו גם לכינוי "יהוא", בשל פסוק מקראי במלכים ב ט כ: "...והמנהג, כמנהג יהוא בן-נמשי - כי בשיגעון, ינהג."[8]

בין המסלולים של פארקרסט בצפון קליפורניה היו סטוקטון למריפוסה, "דרך המרכבות הגדולה", ומסן חוזה לאוקלנד, וסן חואן לסנטה קרוז.[9] נהגי המרכבות נאלצו להתמודד עם ניסיונות שוד, מזג אוויר גרוע ומסלולים מסוכנים ופרימיטיביים. כפי שתיאר ההיסטוריון צ'ארלס אוטלנד את התקופה, "היה זה עידן מסוכן בארץ מסוכנת, שבה התנאים המסוכנים היו הנורמה".[10]

מכיוון שבניית מסילות הרכבת פגעה בעסקי המרכבות, פארקהרסט פרש מעבודתו מספר שנים מאוחר יותר והשתקע בווטסונוויל, קליפורניה. במשך חמש עשרה שנים הוא עבד בחווה ובכריתת עצים בחודשי החורף. הוא גם גידל תרנגולות באפטוס.

מאוחר יותר הוא עבר לבקתה קטנה, במרחק שישה קילומטרים מווטסונוויל, וסבל משיגרון בשנותיו המאוחרות. פארקהרסט נפטר שם ב-18 בדצמבר 1879, בשל סרטן הלשון.[11]

מותו עריכה

לאחר מותו של פארקהרסט בשנת 1879, שכנים הגיעו לבקתתו כדי להכין את הגופה לקבורה, וגילו כי גופו נראה להם. נקבה. בנוסף, הרופא הבודק קבע כי פארקהרסט ילד במהלך חייו. בתיבה בבית היו שמלות של תינוק.[3] העיתון לוס אנג'לס טיימס דיווח כי "גילוי המין האמיתי של פארקהרסט הפך לסנסציה מקומית".[2]

מודעת האבל של פרקהרסט מהעיתון המקומי בסן פרנסיסקו הופיע גם בניו יורק טיימס ב-9 בינואר 1880, כך שקריירת הנהיגה יוצאת הדופן והגילוי שלאחר המוות של פארקרסט קיבלו סיקור לאומי. על פי העיתון, פארקהרסט נחשב לדמות כמעט אגדית בתחום עבודתו. הכתבה גם הביעה תמיהה שמי שגילה אומץ לב, כישורים פיזיים, כוח נפשי וסיבולת כה גדולים חי בגוף נקבי, אך ציינה גם ש"הראיות הן רבות שזה אכן המקרה".[12]

מורשת עריכה

 
לוח בתחנת כיבוי האש בסוקל, קליפורניה, מסמן את המקום שבו כפי הנראה פארקהרסט הצביע.

בשנת 1955, האגודה ההיסטורית של עמק פאג'ארו הקימה אנדרטה על קברו של פארקהרס, עליה נכתב:[13][14]

בשנת 2007, סוכנות הפיתוח של מחוז סנטה קרוז קרא לשיכון על שם פארקהרסט, הממוקם כקילומטר וחצי ממקום מותו, לצד מסלול המרכבות בו נהג.[15][16]

בתרבות הפופולרית עריכה

  • המרכז הלאומי על שם אוטריבלוס אנג'לס ערך סדרה של תוכניות ואירועים בשם Out West, בשנים 2009–2010, שכלל תערוכות, הרצאות, סרטים וחומר אחר על הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים במערב הישן. פרקהרסט היה אחד האנשים שהופיעו בסדרה זו.[2]
  • פאם מוניוז ריאן כתבה ביוגרפיה בדיונית על חייו של צ'ארלי פרקהרסט לילדים, שכותרתה Riding Freedom ‏(1999). הספר מאויר על ידי בריאן סלזניק.[17]
  • פרן ג'. היל כתבה אוטוביוגרפיה בדיונית המבוססת על חייו של פארקהרסט, Charley's Choice: The Life and Times of Charley Parkhurst ‏(2008).
  • קרן קונדזיאן כתבה רומן היסטורי The Whip ‏(2012), המבוסס באופן רופף על חייו של צ'ארלי פארקרסט. (Whip, שפירושו שוט, היה כינוי לנהגי המרכבות)[18]
  • ב-13 במרץ 1958 בעונה השישית של סדרת הטלוויזיה " Death Valley Days, שודר הפרק "Cockeyed Charlie Parkhurst", שהיה מבוסס על חייו.
  • ג'אניס הולט ג'יילס כללה את צ'ארלי פרקהרסט כדמות בספר Six Horse Hitch, רומן היסטורי משנת 1969 על המרכבות בתקופה שבין השנים 1859–1869.

קריאה נוספת עריכה

  • Harris, Gloria G. and Hannah S. Cohen. Women Trailblazers of California: Pioneers to the Present, The History Press, 2012
  • Outland, Charles F. Stagecoaching on El Camino Real, American Trails Series, Glendale, California: Arthur H. Clarke Company, 1973
  • Pryor, Alton. Fascinating Women in California History, Roseville, California: Stagecoach Publishing, 2003, ISBN 0-9660053-9-2, self-published
  • Southwick, Albert B. (published 1970 in Carriage Journal), republished in Selected Writings Volume II (2014) ISBN 9781501015557

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4
    Kathi Bristow, "נהגי הבמה היקרים האלה", 2008, מחלקת קליפורניה של פארקים ונופש, הגישה ל-13 באוגוסט 2014
  2. ^ 1 2 3 4 Ng, David (15 בדצמבר 2009). "'Out West' at the Autry examines the history of homosexuals and transgender people in the Old West". Los Angeles Times. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 Thrapp, Dan L. (1991), Encyclopedia of Frontier Biography: P-Z, University of Nebraska Press, p. 1115, ISBN 0-8032-9420-4
  4. ^ "dailyUV". dailyuv.com.
  5. ^ California’s Sesquicentennial Wagon Train Organization. "Reining a Team Through Yosemite," California: California Sesquicentennial Board of Directors; California: California’s Sesquicentennial Wagon Train, Mariposa Board of Directors, 1999, pp. 107-108
  6. ^ Craig MacDonald, Cockeyed Charley Parkhurst: The West’s Most Unusual Stage Whip, Colorado: Filter Press, 1973, p. 22
  7. ^ "Thirty Years in Disguise", Correspondence of the San Francisco Call, carried in New York Times, 9 January 1880
  8. ^ Kathi Bristow, "Those Daring Stage Drivers", 2008, California Dept. of Parks and Recreation, accessed 13 August 2014
  9. ^ "Thirty Years in Disguise", Correspondence of the San Francisco Call, carried in New York Times, 9 January 1880
  10. ^ Ward McAfee, Review: Charles F. Outland, Stagecoaching on El Camino Real, Los Angeles to San Francisco: 1861-1901, San Diego Historical Society Quarterly, Summer 1974, Volume 20, Number 3
  11. ^ "Thirty Years in Disguise", Correspondence of the San Francisco Call, carried in New York Times, 9 January 1880
  12. ^ "Thirty Years in Disguise", Correspondence of the San Francisco Call, carried in New York Times, 9 January 1880
  13. ^ Beal, Richard A. (1991), Highway 17: The Road to Santa Cruz, Aptos, California: Pacific Group, pp. 71–2, ISBN 0-9629974-0-4
  14. ^ צ'ארלי פארקהרסט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
  15. ^ Current Housing Projects, 2006
  16. ^ Fajardo, Aldwin (13 במאי 2008), "Fairy Tale Transformation for a Notorious Aptos Trailer Park", Mid-County Post, אורכב מ-המקור ב-14 ביולי 2011 {{citation}}: (עזרה)
  17. ^ Review of Pam Muñoz Ryan's Riding Freedom, Publisher's Weekly, reprinted at Amazon.com
  18. ^ Kondazian, Karen (2012), The Whip, Hansen Publishing Group, ISBN 978-1601823021
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=צ%27ארלי_פארקהרסט&oldid=36258435"