לבנון (ניו המפשייר)
לבּנון (באנגלית: Lebanon) היא העיר הגדולה ביותר במחוז גפרטון שבמדינת ניו המפשייר שבארצות הברית. העיר שוכנת בחלקה המערבי של המדינה, מדרום להנובר, ליד נהר קונטיקט. לבנון היא משכנם של המרכז הרפואי דארטמות' היצ'קוק ושל בית הספר לרפואה של דארטמות' הקרוי על שם תאודור גייזל (דוקטור סוס) ואשתו השנייה, אודרי. שני מוסדות אלו מהווים יחדיו את המוסד הרפואי הגדול ביותר בין בוסטון לבין ברלינגטון.
 סמל לבנון | |
 | |
| מרכז העיר | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
 ניו המפשייר |
| מחוז | גפרטון |
| ראש העיר | Timothy J. McNamara |
| שפה רשמית | אנגלית |
| תאריך ייסוד | 1761 |
| שטח | 107 קמ"ר |
| גובה | 177 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 14,282[1] (1 באפריל 2020) |
| ‑ צפיפות | 120 נפש לקמ"ר (2010) |
| קואורדינטות | 48°38′32″N 72°15′06″W / 48.64222°N 72.25167°W |
| אזור זמן | UTC -5 |
| http://www.lebnh.net/ | |
היסטוריה עריכה
לבנון קיבלה את הזכות להתאגד כעיירה על ידי המושל הקולוניאלי הבריטי של ניו המפשייר, בנינג וונתוורת', ב-4 ביולי 1761 והייתה אז אחת מ-16 עיירות לאורך נהר הקונטיקט. היא נקראה על שם לבנון שבקונטיקט, שממנה הגיעו רבים מהמתיישבים, כולל הכומר אלעזר ווילוק, שהגיע ב-1770 וייסד את דארטמות' קולג'. בלבנון, קונטיקט, שכן בזמנו בית הספר מור לאינדיאנים (Moor's Indian Charity School), קודמו של דארטמות' קולג'.
בתחילה התרכז היישוב לאורך נהר קונטיקט, בשטח שמהווה היום את וסט לבנון, ועל גדת אגם מסקומה, באזור שליד אנפילד. באמצע המאה ה-19 התפתח אזור של טחנות מים על מפלי נהר מסקומה. ענפי התעשייה המקומיים כללו, בזמנים שונים, מנסרות עצים, בית חרושת לעורות, כמה מפעלי מכונות, מפעל לצמר ומתפרה. באותה תקופה היווה המחוז מקור משיכה לפועלים צרפתים ממחוז קוויבק שבקנדה. אזור זה היה למרכזה של העיר, אף על פי שווסט לבנון התפתחה להיות צומת רכבות עם זהות נפרדת שהייתה מקושרת לקווי הרכבת שהגיעו מבוסטון. שמה של צומת רכבות זו שונה מאוחר יותר לווסטבורו, לאחר ששתי רכבות התנגשו זו בזו עקב בלבול בין תחנת לבנון לתחנת וסט לבנון.
פעילותן של טחנות המים, כמו מסילות הרכבת, הצטמצמה בשנות החמישים והשישים של המאה ה-20. בתקופה זו נפגעה לבנון משתי שריפות גדולות. השנייה, שפרצה ב-1964, החריבה חלק ניכר מאזור הטחנות. השיקום היה כרוך בתהליך התחדשות עירונית שנוי במחלוקת, שבמסגרתו נבנה אזור סגור, המול, שנבנה על חורבותיו של אזור רחוב הנובר. בשל הצורך לתת מענה לשקיעה הכלכלית וכמשקל נגד לתנועה להכרזת של וסט לבנון כעיירה נפרדת, התאגדה לבנון מחדש כעיר ב-1958.
סלילתם של הכבישים הבין-מדינתיים 89 ו-91 דרך לבנון, הסמיכות לצומת וייט ריבר שבורמונט וכן התפתחותו של דארטמות' קולג', הובילו לתחייה הכלכלית של האזור. כלכלתה של לבנון, שהייתה עד אז עיירת טחנות מים, מבוססת על מגוון של ענפים כלכליים, כולל חינוך, שירותי רפואה, היי-טק ומסחר קמעונאי. מדרום לווסט לבנון, על הצטלבות הדרכים 12A ו-I89, צמח מתחם מסחרי גדול. אפשרויות הפנאי התפתחו גם הן והן כוללות שבילים רבים להליכה רגלית, אתר סקי, בריכת שחייה וכמה מגרשי ספורט.
ב-1991 עברו מהנובר הסמוכה המרכז הרפואי דארטמות' היצ'קוק ורוב המחלקות של בית הספר לרפואה אל הקמפוס החדש שמדרום לקו הגבול שבין לבנון והנובר. כמה חברות בתחום הרפואה וההיי-טק התמקמו גם הן בקמפוס זה. בלבנון שוכן המטה הצפון-אמריקאי של חברת טלה-אטלס (Tele Atlas), אחת המפתחות המובילות בעולם לנתוני מיפוי. נובל, מיקרוסופט ונובו נורדיסק מחזיקות גם הן מתקנים חשובים בעיר.
פארק קולברן עריכה
"הפארק ההיסטורי קולברן" (Colburn Park Historic District) שוכן בליבה של לבנון ולידו ניצבים בניינים רבים מהמאה ה-19. ב-1986 האתר הוכנס לרשימת האתרים ההיסטוריים הלאומיים. הקרקע שעליה התפתח לימים הפארק נתרמה ב-1792 על ידי רוברט קולברן, שייעד את תרומתו ליצירת מקום מפגש קהילתי ושימש גם ככנסייה וכבניין העירייה. כבישים רבים נסללו לאזור והוא החל להתפתח כמרכז אזרחי ומסחרי של העיר בראשית המאה ה-19. כיום מתקיים במקום שוק איכרים, ככל שמתיר זאת מזג האוויר.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של לבנון (באנגלית)- היסטוריה של לבנון מתוך אתר העירייה
- אתר פארק קולברן
